סיפור פשוט: סיפור הלידה של יובל
יש גם לידות פשוטות. כאלה שלא מסתבכות ונגמרות בשמחה גדולה. סיפור הלידה של יובל ובסופו תגובתה של מדריכת ההכנה ללידה אביטל גרינפלד
בשבוע 39+5 קמתי בבוקר עם הרגשה לא טובה. לא חשבתי שמשהו רע עומדת לקרות, פשוט הרגשתי חולשה כזאת שמזכירה קצת שפעת...
◄ לסיפור הלידה של אלה
◄ לסיפור הלידה של אביגיל
מכיוון שבשלב זה כבר לא הלכתי לעבודה, הרשתי לעצמי לרבוץ כל היום על הספה מול הטלויזיה. גם כשכל קימה לשירותים לוותה בקושי להתיישר "כי משהו הציק לי...", לא חשבתי שאולי מתחילים לי צירים. אחר הצהריים אפילו הרגשתי יותר טוב והלכתי לסופר לקניות (!). בדרך בחזרה כבר הבנתי שהעניינים לא כסדרם וכשבעלי הגיע לעזור לי אמרתי לו "נראה לי שמשהו קורה פה...".
עלינו הביתה עם הקניות, התחלנו לראות סרט בטלויזיה והצירים הלכו והתגברו. בהתחלה במרווחים של 20 דקות, אחר כך הצטמצמו ל-10-15 דקות. לקראת עשר בלילה, אחרי כ-6 שעות צירים, כבר התחלנו למדוד מרווחים של 5 דקות בין ציר לציר כשכל ציר נמשך דקה (היינו מאד קשובים לחלק הזה בהסברים של הקורס הכנה ללידה).
מכיוון שאנחנו גרים במרחק של 5 דקות הליכה מבית החולים, ידענו מראש שאם לא תהיה ירידת מים, אלא רק צירים, נעשה את הדרך הזו בהליכה. וכך, לאחר חצי שעה של צירים צפופים, הבנו שאנחנו מגיעים היום לבית החולים והתחלנו להתארגן.
יצאנו מהבית וצעדנו לאיטנו (מאד לאיטנו...). ההליכה, שבימים כתקונם לוקחת 7 דקות, הפכה ל-25 דקות. עם הגעתנו למיון יולדות ולאחר מילוי הטפסים הרלוונטיים, חוברתי למוניטור, ולבסוף, לאחר בדיקה ידנית, אמרה האחות שהודות לצעידה שלי לבית החולים, אני כבר בפתיחה של שש אצבעות. "זה הזמן להחליט אם את רוצה אפידורל או לא כי מכאן אתם עולים לחדר הלידה" היא אמרה.
אני, שבמשך כל ההיריון אמרתי ש"אני חושבת שאני מעדיפה ללדת בלי אפידורל, אבל נראה מה יהיה", לא חשבתי פעמיים וכשעלתה השאלה ומיד השבתי בחיוב.
הועברתי לחדר הלידה, מלווה בבעלי ואימי, שם הסתבר שלא באתי עם ספירת דם עדכנית (עד שבועיים אחורה). עד שלקחו לי דם, נבדקתי שוב ונאמר לי שאין זמן לאפידורל כי אני בפתיחה
אז לחצתי הרבה, צעקתי עוד יותר (השמועות אומרות שמכל חדרי הלידה המלאים עד אפס מקום, הקול הניחר היחיד שנשמע במסדרונות היה שלי... ), אבל תוך פחות משעתיים קיבלתי אל העולם את הנסיך שלי, בני בכורי, יובל.
היום יובל כבר בן שנה וחודשיים והוא ילד מדהים וחכם. עם ילד כזה ולידה כזו, כבר התחלנו לחשוב איך משחזרים את ההצלחה.
החלטתי לכתוב את סיפור הלידה עכשיו, למרות הזמן שעבר, כי נתקלתי בסיפור לידה שכתבה מישהי כי היא שמעה "שמיד שוכחים הכל...".
בטח שיש דברים ששוכחים והם יעלו ויצופו להם בילד הבא, אבל הלידה של יובל תהיה חקוקה בליבי לעד, ואני לא אגזים ואומר שהלידה והילד שהגיע בעקבותיה לעולם, עושים אותי מי שאני.
שלום לך,
מזל טוב כפול: על הלידה ועל הסיפור שבאמת היה בו הרבה מזל.
מזל שהיתה לכם הליכה לבית החולים - נראה שזה רק קידם את הלידה. מזל שלא הספקת לקבל אפידורל - עדיף לסיים לידה ללא אפידורל ולחסוך עיכובים או התערבויות נוספות.
יפה עשית שכתבת את סיפור הלידה, גם אם עברו שנה וחודשיים. זה עוזר לשמר את החוויה הטובה בזכרונך ואפילו "לאהוב" את הלידה שלך. אגב, אני ממליצה תמיד לכתוב את סיפור הלידה, גם אם עברו שנים. בין אם החוויה טובה ובין אם קשה. הכתיבה עוזרת לעבד, לשמר, להמשיך הלאה.
אכן חווית הלידה היא חלק ממי שאת. מאחלת לך שהלידות הבאות יהיו טובות גם כן.
אביטל גרינפלד היא מדריכת הכנה ללידה ודולה, מדריכה בשיטת קיי.
רוצות לשתף אותנו בסיפורי הלידה שלכן? כתבו למייל: horimnrg@maariv.co.il.
לסיפור הלידה של מירי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם