אין ילדים רעים: בספרי הילדים החדשים הגיבורים הם "לוזרים"
יומני הבנות הרגילו אותנו לגיבורות חכמות ומוצלחות, אבל יומני הבנים - סוגה בנסיקה - מציגים את הגיבור החדש. והוא לוזר
אל שניהם מצטרף ג'וניור, הגיבור האינדיאני של "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית", מאת שרמן אלכסי. ג'וניור צריך להילחם על מקומו בחברה חשדנית, להציל את הקשרים שלו עם חבריו מהשמורה שרואים בו בוגד, ולנצח במאבק הישרדות יומיומי שכל ילד עני מכיר.
ועוד לא דיברנו על יומניו של דרק פאלון - "החיים שלי בספר" ו"החיים שלי בסרט", מאת ג'נט טשג'יאן (דני ספרים). פאלון בן ה-12 רק רוצה ש כבר יתחיל החופש הגדול, והוא יוכל לגלוש כל היום בסקייטבורד, לשרוץ בחנות הקומיקס בקניון ולערוך קרבות אבוקדו עם החבר הכי טוב שלו. אלא שאז הוא מגלה בעליית הגג כתבה ישנה בעיתון על נערה שטבעה לפני עשר שנים, וחייו משתנים.
עכשיו הגיע תורו של הספר הבא בסוגה: "יומנו של ילד רע" (ידיעות ספרים), שראה אור לראשונה בעברית בשלהי שנות השישים בתרגומה של דוידה קרול בשם "ג'ורג'י מלך הצרות". ביומנו מספר ג'ורג'י הקט, פגע רע מסוג פרימיום, על חייו רוויי ההתעללויות חסרות הרחמים בבני משפחתו. מחזריהן של אחיותיו נמלטים על נפשם בגללו, הוא מפוצץ את בית העירייה ובורח בכדור פורח.
כמו חבריו ליומני הבנים, גם ג'ורג'י הוא אנטי גיבור. הוריו מרימים ידיים ושולחים אותו לפנימייה, שם הוא מחזיק מעמד די זמן בשביל להתעלל בכל איש חינוך אפשרי, עד שהמנהל מחליט להחזיר את האוצר הביתה. המשותף לכל היומנים שראו אור לאחרונה, הוא העובדה שכולם יומני בנים, וגיבוריהם - אין דרך עדינה לומר את זה - לוזרים.
אז איך קרה שדמות האנטי גיבור, זה שכלום לא מצליח לו, זה שמכיר על בשרו את הפער הטרגי בין כוונות לבין מציאות, קיבלה מעמד מכובד מאוד בשנים האחרונות?
"סביר להניח שאפשר לקשור אותה לתהליכים סוציולוגיים גדולים הרבה יותר ומורכבים למדי", משיבה רחלה זנדבנק, עורכת ספרי הילדים והנוער בכתר, "בעיקר לשינויים שחלו
"גברים הם גם הכותבים של רבים מהספרים האלה - גברים רגישים ומרגישים שגדלו בדור שאחרי מהפכת שנות השישים - והם חושפים גיבורים שקיים בהם פער מקסים ומעורר הזדהות בין מה שהם חושבים שהם צריכים להיות לבין מה שהם מרגישים לגבי עצמם: לא גיבור-על ולא כנפיים. סתם ילד, שמנסה, ולעתים קרובות נכשל. אצל 'נייט הגדול' למשל, קיים פער בין רעיונות מגלומניים לגבי עצמו ומקומו בעולם לבין המציאות שמגלה לו כל פעם מחדש שהוא לא באמת חשוב כל כך. לא מעט גברים בוגרים יזדהו עם ההרגשה הזאת".
לא רק אצל נייט יש סבך שצריך להתיר. דמותו של ג'ורג'י, גיבור "יומנו של ילד רע", עוררה תהיות גם בקרב המתרגמת הראשונה, דוידה קרול המיתולוגית.
בתרגום הקודם כתבה קרול פתח דבר על קסמו של "ג'ורג'י הרע, האיום, החמוד והאהוב שלי": "שנים ליוותה אותי תעלומת יוצרו של הספר האהוב עליי כל כך. רבות חקרתי ודרשתי. ידעתי כי הספר הופיע באנגלית וגם באיטלקית, אך מי אותו שובב שכתבו - לא ידע איש. והנה יום אחד התגלגל לידי הספר בעיבודו הגרמני, ושם לפתע נגלה הסוד: בשנים 1886-1831 היה היתה סופרת אמריקאית ושמה מטה ויקטוריה ויקטור. היתה זו אישה משכילה, אשר כתבה ספרים רבים ורציניים, וב-1880 כתבה ספר יחיד ומיוחד בסוגו (...) ספר זה נכתב בסלנג ובשגיאות כתיב, כפי שילד כותב ומדבר. היא לא חתמה את שמה, אולי פחדה מזעם המורים וההורים. והנה, ב-1969, אני מעברתת את 'השובב'".
קרול לא היחידה שנכבשה בקסם. יואב כ"ץ, מתרגם "יומנו של ילד רע", ששזר אף הוא שגיאות כתיב מכוונות, מספר: "לא קרה לי בעבר שהתגלגלתי מצחוק מול הדפים. בכל פעם אמרתי לעצמי: לא יכול להיות שזה ילך עוד יותר רחוק, וזה הלך עוד יותר רחוק.
"אחד הדברים שאפשר להרגיש מתוך הספר זה הרקע המחמיר יחסית שבתוכו ג'ורג'י פועל. זה כל כך היסטרי ומצחיק, בין השאר משום שיש הרבה חוקים ולא מעט צביעות מסביב. ואם יש משהו שג'ורג'י הקט הוא לא - זה צבוע. הוא ישיר באופן בלתי מתקבל על הדעת ובלתי מתקבל מבחינה חברתית. כל מצב שהוא נכנס אליו מיד נעשה מסוכן".
והוא לא נענש.
"באופן יחסי למעשיו הוא לא נענש. זה מה שקוסם עוד יותר לילדים. זה ספר משחרר מאוד. לי כמבוגר הוא היה משחרר מאוד, ואין לי ספק שזו פנטזיה של כל ילד טוב, להיות ילד רע".
"יומנו של ילד רע", מטה ויקטוריה פולר ויקטור, מאנגלית: יואב כ"ץ, הוצאת ידיעות ספרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם