עיניים שרואות הכול: קריקטוריסטית בת שמונה
שמעון פרס לא זוכה אצלה להנחות, וגם בשאר אסד ומחמוד אחמדינג'אד מקבלים מקום של כבוד בקריקטורות הפוליטיות הנוקבות שלה. שולמית שוורץ רק בת שמונה, אבל כשהיא מציירת את המציאות דרך העיניים שלה, כולם צריכים להיזהר
את הבנים במגרש הכדורגל. אבל בניגוד לילדות אחרות בנות גילה, שולמית היא גם מומחית בציור קריקטורות פוליטיות מיוחדות. שי צ'רקה, מאחוריך.
על קירות סלון הבית הצנוע בשכונת בית אליעזר בעיר מודבקים ניירות עליהם כתובים משפטים סאטיריים בכתב ידו של אביה, יוסף. חלקם נוקבים מאוד, אחרים פחות. לא ברור האם סוג ההומור הזה יתאים לכולם ויפנה למכנה המשותף הרחב ביותר, אבל כשהאב פועל יחד עם בתו הצעירה, הדברים זוכים לעידון מסוים.
"כשהייתי קטנה התחלתי לצייר ונתתי לכישרון לצאת", מספרת שולמית. "אני חושבת שעכשיו אני מציירת טוב". ועל השאלה מה המקור לרעיונות שילדה בכיתה ג' אוספת עבור הקריקטורות שלה היא משיבה במשפט חד וברור: "לא יודעת. פתאום הכישרון הזה בא אליי".
אבא מדריך אותך?
"לא, שום דבר". הוא עונה בשמה. בשביל לצייר קריקטורות פוליטיות צריכים להיות מעודכנים באירועים.
"אני לא רואה חדשות. זה בכלל לא מעניין אותי. אבא נותן לי עיתון, מראה לי את הדמות ואני מציירת".
במשפחת שוורץ חמישה ילדים: שייקה, 19, מנחם מנדל, 17, צביקי , 16, מלכי , 14 ושולמית הקטנה. היא לומדת בבית הספר צליל, מרחק עשרה צעדים מביתה.
שולמית מציירת דברים שמקורם ברור, כמו התינוק של במבה שאומר בקריקטורה: "איזה כיף, אני אשמש קמע לנבחרת האתלטיקה של ג'מייקה. בינקי, הקמע של המשלחת הישראלית, יחזור מהאולימפיאדה עם מדליית שוקולד".
אפשר גם להבין איפה גילתה את פופאי ואוליב, שעסוקים אצלה במסע
סיפור אחר הוא ציור שבו מכשפה רכובה על אופניים ומראשה קופצת בועת המחשבות הבאה: "אני לא שמעון פרס, שקופת האוצר מיועדת אך ורק לשימוש חיי הדולצ'ה ויטה שלו. אני מקיפה את כדור הארץ על אופניים מפונצ'רים שמצאתי במזבלה בחירייה".
כך גם נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד והמבט הצדדי והמרושע שלו. "אני אפילו לא קוראת את התוכן שיש בעיתונים", מבהירה שולמית הקטנה. "אני מסתכלת על מודעות של צעצועים ובגדים נחמדים".
יוסף ורעייתו מתקיימים מהבטחת הכנסה. בעבר הועסק כרעיונאי, גלגולו המוקדם יותר של מקצוע הקופירייטינג, אבל זנח הכול לטובת המשפחה. בהמשך שימש ככתב ספורט בעיתון "מעריב" בשנות ה-80. את האהבה לקריקטורות ולסאטירה הוא מעביר עכשיו לבתו הצעירה. יוסף מכתיב לבתו את הטקסט, והיא מציירת עד שבארונות הבית הצטברו כבר למעלה מ-40 אלף רעיונות.
"הרעיונות הם שלי. הרי אין לה שום מושג בפוליטיקה", מחדד יוסף. "אני מכתיב והיא מציירת ברוב כישרון. ניסיתי לשווק את הקריקטורות לעיתונים גדולים, אבל בחלק מהמקרים פשוט סגרו לי את הטלפון".
"זה לא נעים, שזה מה שאבא עובר כשהוא רוצה שיראו את העבודה המשותפת שלנו", מוסיפה שולמית.
מה חשוב בקריקטורות?
שולמית: "להבליט כל דבר. אם יש לדמות אוזניים קצת גדולות, אני צריכה להגזים ולצייר אותן ממש גדולות. ככה לגבי כל איבר בפנים".
יש דמויות משעממות שקשה לצייר?
"לא ממש. אבל הכי כיף לצייר את התינוק של במבה".
מרבית הקריקטורות פוליטיות לחלוטין. הג'וק הפוליטי של האב, יוסף, יליד רומניה, לא עוזב. אפילו חכם חנוכה מהסרט "חגיגה בסנוקר" זוכה לאזכור ואומר את הדברים הבאים: "אני חכם חנוכה מתלבט: כמה ביצים קשות לא מקולפות צריך בשאר אסד לאכול כדי שיפסיק את טבח העם הסורי?"
קריקטורה מיוחדת שמורה לחג החירות. "מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות, פייגלה", שואלת אם את בתה הקטנטנה שעונה לה: "שום שינוי. גם בליל הסדר האלפיון העליון אוכל לחם עוני".
מה החלום שלכם?
יוסף: "אני רוצה להעלות ערב הומור וסאטירה. הילדים יקראו קטעים, ונציג תערוכה של קריקטורות. יש לי פרויקטים רבים מאוד בתכנון: ספרי קריקטורות, חוברות קריקטורות שיפנו בעיקר לקהל בחו"ל.
אני ושולמית נשמח מאוד אם יפנו אלינו. נשמח לצאת לדרך משותפת עם מישהו מסביון, קיסריה או מגדלי אקירוב שישקיע בפרויקטים. אני רואה את הקריקטורות שמתפרסמות בעיתונים פה. אני רוצה לומר שאני שם אותן בכיס הקטן ועוד נשאר מקום בשפע".
שולמית: "אני חולמת להיות זמרת מפורסמת. אבל אסור. אסור לי לשיר כמו שרית חדד מול אנשים".
"איזה שטויות", אומר אבא יוסף. "זה מותר. רק בחברות חשוכות נשים לא שרות".
את מבינה את ההומור של אבא?
שולמית: "קצת". כששולמית מתבקשת להסביר את הקריקטורה של הרצל, אלה דבריה: "רואים את הרצל נשען על המרפסת וחושב. הוא אומר: 'לפני שכתבתי את מדינת היהודים הייתי צריך להטיל קוביות מזל'".
מה זה אומר?
"שהנה, הולכים להקים את מדינת היהודים אבל צריך מזל, כי אולי תצא מדינה אחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם