קופיקו כבר לא עושה מילואים: על קופיקו, הילד הנצחי
מיוחד – 64 סמלים ישראלים: קופיקו, כבר בן חמישים פלוס, הוא בעצם גיבור-העל הישראלי - ילד נצחי שלועג לחוקים ומביס את המבוגרים - אבל לא שוכח להפגין פטריוטיות
בישראל של 2012 הוא היה הופך מהר מאוד לפליט ובמקרה הטוב משתלב כשוטף כלים במסעדה, אבל קופיקו יודע להסתדר בחיים. הוא מצטרף אל משפחת לזר בעין גנים בפתח תקווה ומראה לעולם מה זה קוף עם הפרעת קשב קיצונית. הכל, כמובן, תחת הכותרת האוהבת "תעלולים".
סדרת הספרים שנכתבה על ידי תמר בורנשטיין-לזר ולוותה באיורים של מ. אריה - בשמו המלא אריה מוסקוביץ, שאייר גם את סדרת "דנידין" וספרי "חסמבה" - נפתחה ב"קופיקו האורח" והפכה לאחת החביבות על ילדי ישראל. היא דיברה על כל מה שהעסיק את המדינה הצעירה ונתנה ביטוי לאתוס הציוני המתגבש בכותרים כמו "קופיקו יוצא לטיול", " קופיקו בקיבוץ", "קופיקו בתחרות כדורגל", ו"קופיקו בצבא". אפילו רמזה לזהות מגדרית מתחלפת בספר "קופיקו הגננת".
כמו הישראליות עצמה, גם דרכו של קופיקו להפוך לסמל לאומי הייתה רצופת מהמורות. באוגוסט 1963 כתבה אפרת ארד ב"מעריב": "ספרים מזיקים ומשחיתים: יחד עם הספרות הטובה, המועילה לילד ומחנכת אותו, יש שכתבנים חסרי מצפון נוטלים רשות לעצמם 'לשאול' את המסגרת הכללית של חבורת ילדים ולמלא אותה תוכן טפל וחסר היגיון. ספרים כאלה, שצריך להיזהר מפניהם כמפני אש - אך לצערנו, ספרים כאלה מקובלים מאוד על הילדים בשל סממניהם החיצונים המזויפים - הם הסדרות 'חסמבה' ליגאל מוסינזון, ו'קופיקו וצ'יפופו' לתמר בורנשטייין. בספרים אלה שולט העיקרון שהגיבור תמיד גיבור ומעשיו תמיד מעשי גבורה ולו במחיר החינוך, ולו על חשבון ההיגיון, ולו גם יקלקלו וישחיתו את טעמם והבנתם של הקוראים הצעירים".
גם חוקר הספרות אוריאל אופק לא חסך שבטו. זה מפתיע, כי אופק היה הראשון שפרסם סיפור קצר של בורנ שטיין-לזר על הקוף חסר העכבות שזוכה בתחרות תחפושות. זה קרה בזמן ששימש עורך "דבר לילדים" ובארכיון העיתון אפשר למצוא פרסומת נלהבת במיוחד שקוראת לילדים ללמוד תמורת 150 פרוטות בלבד כיצד קיבל קופיקו פרס ראשון באותה תחרות.
אבל כשהגיעה העת לפרסם את "לקסיקון אופק לספרות ילדים" הוא לא עשה הנחות וכתב: "חרף הביקורת הקשה שנמתחה על חרושת הכתיבה של בורנשטיין-לזר, על שפתה הרדודה, על העלילות המלאכותיות של רבים מסיפוריה ועל ערכיהם המפוקפקים, נהנים מרבית ספריה מפופולריות מתמשכת. הם נמכרו ברבבות עותקים, ויש הרואים בהם תמריץ המעודד קוראים מתחילים וסרבני קריאה".
"אני כתבתי כדי שתהיה לילד שמחת חיים" משיבה הסופרת למבקריה. "כל אחד רוצה לפעמים להתבדר אחרי יום עבודה ולשכוח הכל. אז למה אם ילד מתבדר ושמח זה לא חינוכי? קודם כל צריך למשוך את הילד לקרוא. ואפשר לעשות מחקר ולבדוק אם קופיקו גרם למישהו להיות בלתי חינוכי. להפך, הם קראו".
חרושת או לא חרושת, רדודה או לא, הקוף הזה לימד את ילדי ישראל מהו "טוזיג" (סעודת רעים או פיקניק), שלא לדבר על "מעשה קונדס" כבר יותר מיובל שקופיקו מסרב להתבגר. 140 ספרי הסדרה שיצאו בשלל הוצאות ("דני ספרים" כיום), נמכרו עד היום ביותר ממיליון וחצי עותקים.
לבן דודו של קופיקו, הקוף התעלולן צ'יפופו - מורה לגיאוגרפיה בתחפושת של טייל - נותר רק להתבונן בקנאה. הוא אפילו לא התקרב לנתוני המכירות של קופיקו למרות ביקוריו המאלפים ברחבי העולם.
אבל קופיקו הוא לא רק ספרים. הוא גם "פסטיבל קופיקו" בקניונים ובפארק הקופים, קלטות, דיסקים, בובות, אפליקציית אייפון וסדרה פופולרית שמככבת ב-yes כבר ארבע עונות (העונה הראשונה שודרה בערוץ הילדים, לרבות תפקיד אורח של בר רפאלי).
כמו קופיקו, גם
קופיקו מחריב פארק שעשועים, מצטרף לשלומקה ותמר שחוגגים יומולדת בספא, יוצא למסע קניות בקניון שמסתיים בקטסטרופה, מכשף טלוויזיות, משמש שופט מחליף בבית משפט, גורר את שלומקה לעסקי פירמידה שאמורים להכניס כסף קל ומהיר, מקים עם יורם מפעל תולעי משי, מהפנט את כל דיירי הבניין. מה לא.
האמא של קופיקו היא בת דור שלישי למשפחת חלוצים ממייסדי מושב עין גנים, שנבלע מזמן בתוך העיר פתח תקווה, מהמחנכות המיתולוגיות בבית הספר גורדון בעיר. בקריירה הארוכה שלה היא כתבה יותר מ-200 ספרים, בהם "גבעת הכלניות", "לילי הרועה", ו"אגדת החצב", אבל סדרת קופיקו הכניסה אותה לכל חדר ילדים.
"קופיקו הוא פשוט ישראלי", אומרת בורנשטיין-לזר, בת 83. "הוא בא לישראל, הוא חי את האווירה כאן בחברת הילדים, ראה מה הם עושים ואיך הם חיים, כמו החבר'ה אצלנו בעין גנים, שסבא שלי ייסד כמושב הראשון בארץ. השתמשתי בו בכיתה כמורה כי רציתי שהילדים יתחילו לקרוא. הוא דיבר אל הלב של הילדים והם ראו שזה לא נורא לקרוא ספרים. למעשה הוא פתח להם את הצוהר לעולם הקריאה. הוא לא עושה מעשי שובבות שפוגעים במישהו. זה רק להצחקה, למצב רוח טוב".
האשימו אותך בשימוש בשפה בלתי חגיגית.
"לא התרגשתי, יקירתי. המטרה שלי הייתה לכתוב בשפה שהילדים יאהבו".
אז מה באמת הופך את קופיקו לסמל ישראלי?
"הוא הישראליות בכבודה ובעצמה", מסכמת בורנשטיין-לזר.
במאי סדרת הטלוויזיה עדי בנימינוב מעלה נקודה נוספת. "אולי הוא בא למלא את מקומו של גיבור-העל שאין לנו, כמו סופרמן וספיידרמן" הוא מציע. "הוא מדבר בשפה שלנו, ובשונה מגיבורי-על אחרים הוא לא בא להציל את העולם. הוא בא להציל את עולמו ואת עולם הילדים מתחלואי המשפחה והחברה, מהדברים הקטנים, היומיומיים, החברתיים, המשפחתיים. בסדרה יש שינוי מהדמות שתמר כתבה בספרים: מעבר לזה שהיה שובב, הוא היה יותר פטריוט ישראלי. הנושאים שהיא טיפלה בהם היו מאוד פטריוטיים. היום הוא יותר משפחתי".
במילים אחרות: קופיקו עבר אותו התהליך שעברה החברה הישראלית. פעם הוא היה מצטרף למעגלי הרוקדים בחגיגות יום העצמאות; בהמשך הצמיח קרומים בין האצבעות לצורך נפנופי מנגל באי תנועה.
התסריטאי חנן פלד מספר כי בעונה הראשונה הפרקים התאפיינו ברוח לאומית יותר. בעונות הבאות, בגלל הפזילה לשיווק בחו"ל, פרקים שהדיפו ניחוח ישראלי מדי, כמו "קופיקו במילואים", התפוגגו .
"אני לא חושב שיש מדינה בעולם שיכולה להבין את הפרק הזה חוץ מישראל. הסדרה הפכה יותר אוניברסלית, אבל מה שהופך את הסדרה לכזו שמחזיקה כל כך הרבה זמן וקוסמת לילדים זו הדמות: הילד האנרכיסט שאינו מושפע משום חוקים חברתיים ותמיד מנצח את עולם המבוגרים. זה אלמנט שכל ילד יכול להתחבר אליו. נושאי הפרקים בהחלט לקוחים מהמציאות הישראלית, אבל אנחנו שומרים על כך שהם יהיו רלוונטיים גם למקומות אחרים".
השחקנית טלי אורן, המגלמת את דמות השכנה המעצבנת שושנה, מוקסמת. "בעיניי הסדרה מחזירה את הילדים לשפה, מוציאה אותם מהזילות והשטחיות למקומות עם שפה טיפה יותר גבוהה ויחד עם זה בידורית", היא אומרת.
"בהשוואה למציאות של היום זה פנינים. השילוב של השפה עם התחבולות והתכסיסים הוא כל הכיף. ילד לא יכול לעשות את זה בעצמו, אז כדאי שיעבור את החוויות האלה דרך המסך. אני נורא אמביוולנטית גם כאמא. אפשר תמיד להגיד שהוא עושה שטויות שאסור, אבל יש כאלה שמפחדים להראות כי זה כביכול לא חינוכי. לזכות היוצרים ייאמר שהם עיצבו דמות של נשמה טובה ואוהבת. בכל פעם שהוא עושה דברים לא טובים זה לא מרוע. וגם אם כן, הוא עושה את זה לדמויות המתקרצצות והרעות - כמוני. באיזשהו מקום זה מגיע לי".
ללא המוניטין שקופיקו צבר במהלך השנים את חושבת שסיפור על קוף מדבר היה עובד היום?
"כן. אני מאמינה שזה לא קשור לזמנים. ילדים בכל דור הם תמימים וכשהם רואים חיה שמאנישים אותה זה גורם להם להזדהות ולרצות לחבק אותה. זה גם משהו שהם לא רואים ביומיום. זה מעין קול שלהם, ולא משנה באיזה דור. יש פה משהו מקסים שתמיד יעבוד. תמר בורנשטיין-לזר עלתה על נוסחה מדהימה שלא סתם מחזיקה מעמד שנים. אני לא חושבת שיהיה ילד שיגיד 'אני לא מתחבר אל הקוף הזה' אולי זו בכלל נוסחה מדעית: ילדים בכל גיל צריכים חיה: רטטוי, נמו או מלך האריות. לא סתם ילדים אוהבים לראות חיה על שתי רגליים משתטה ומשתוללת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם