ילדים בוחרים: 10 ספרי ילדים אהובים
לכבוד שבוע הספר העברי ביקשנו מילדיהם של כותבי "להיות הורים" המלצות על ספרי הקריאה האהובים עליהם. התשובות ניתנו ללא היסוס הנימוקים היו משכנעים - ובכל מקרה, עם אהבה לא מתווכחים. לגזור, לשמור והעיקר - לקרוא...
רחלי שלו: "בתור מאיירת ספרי ילדים, הספרים הרבים שנכנסו לביתי לפני שמיכאל נולד עברו סלקציה קפדנית על פי איכות האיורים שלהם. מאז שלבית הצטרף צרכן לגיטימי, גיליתי שאין לו עדיין סבלנות לשעת סיפור והוא בעיקר רוצה לדפדף ולנגוס בהם, מה שהוריד את רשימת הקריטריונים לאחד: קרטון.
"בינתיים מיכאל גדל, וכך גם אהבתו לסיפורים, והוא בעצמו גורר את 'תירס חם' אלינו לפני השינה, מושיט אותו, מושיט את ידיו שנושיב אותו על ברכינו, נהנה ומרקד לפי קצב הפזמון המוכר: 'בים-בם-בם!
תירס חם! תירס חם! ביםבם-בם!', וכמובן איך שנגמר, דורש להתחיל מחדש".
>>>שבוע הספר: מה ילדי ישראל אוהבים לקרוא?
מאת נעם וערן ב.י, איור - אדר וינטר, הוצ' גוונים
בחרו: עומר (בן שבע) וגל (בן חמש) שכטר-קינר (בנים בהורות משותפת של אלון צרפתי).
אלון צרפתי: "טוב, איזה סיפור נקרא הערב לפני השינה?"
עומר: '"כשאבא הפך לבלון".
אלון: "שוב?! קראנו אותו אתמול ושלשום וביום ההוא שלפני שלשום".
גל: "כן! שוב! הוא מצחיק! אבל הפעם אני מנפח את הבלון!".
עומר: "אתה בכלל לא מצליח לנפח, אין לך אוויר בכלל".
אלון: "אולי אתם תקריאו אחד לשני, ואני אלך בינתיים לשטוף כלים? רגע, נזכרתי: קניתי ספר חדש, קוראים לו 'החתול קרמר ישן כל הזמן', וכתב אותו איש מאוד מצחיק עם משקפיים נורא מצחיקים בשם מאיר... ".
עומר: "לא רוצים! רוצים רק את הספר שלנו".
אלון: "מה כל כך מעניין בו?".
עומר: "הוא מצחיק ומעניין, והוא בכלל לא לילדים קטנים, ואני אוהב שבכל עמוד מנפחים את הבלון עוד ועוד, עד שבסוף אנחנו משחררים אותו וכל האוויר יוצא".
גל: "אני הכי אוהב כשבסוף הסיפור האבא השמן מתפוצץ באוויר והוא חוזר להיות אבא רגיל".
עומר: "ואז גם הבלון עושה סיבוב באוויר ונוחת על הראש שלך!". (צחוק)
אלון: "טוב, אני נכנע. יאללה, תביאו את הבלון". שתיקה. הלם.
גל: "איפה הבלון? הוא לא במעטפה!".
אלון: "אופס".
עומר: "מחר תוכל לקנות לנו חבילת בלונים? ככה אם הבלון ילך לאיבוד, יהיו לנו עוד הרבה".
אלון: "טוב, אז אין טעם לקרוא את הספר בלי בלון. נקרא את 'החתול קרמר'".
גל: "לא, תקרא לנו את 'כשאבא הפך לבלון', רק בלי הבלון".
מאת רחלי בהרל, איורים: אלית אבני, הוצ' אורנית.
בחרה: אלה הלקין, בת שש (בתה של רינה וייסגלס)
"אני הכי אוהבת את הספר הזה כי הציורים שלו מאוד טעימים, ממש מגרה, ואני אוהבת לנחש איזה מאכלים יש בכל עמוד. אני אוהבת שהמילים בחרוזים ואני כבר יודעת להגיד את כולם!"
"זה סיפור על ילד שלא אוהב אוכל ורק רוצה ממתקים, אבל בעצם זה לא פייר כי זה מאוד מבלבל לדעת מה בריא ומה לא, אז אמא שלו מגלה לו. זה ספר כיפי כי בסוף הילד ואמא שלו כן אוכלים חטיף מצופה, כי לפעמים מותר ממתקים".
מאת מיכל שלו, איור רחלי פלאוט, הוצ' זמורה ביתן
בחרה: רוני הלקין, בת שנתיים (בתה של רינה וייסגלס)
רינה וייסגלס: "רוני אמנם לא הייתה יכולה לענות ישירות על השאלה, אבל אין יום שבו היא לא צווחת 'פפר גולו גולו!' .
"הסדרה מתארת את מעלליו של הילד המתוק בולו גולו שאינו רוצה לישון או להתרחץ או לחפוף (יש שלושה ספרים בסדרה). ניסיונות השכנוע היצירתיים של הוריו לא עוזרים, עד שבולו גולו מבין את החשיבות של הפעולות האלה על בשרו.
"הפעוטה שלי רוני (שהיא כמובן מאוד חכמה) לא ממש מבינה את העלילה, אבל נכנסת לאקסטזה כאשר בולו גולו צועק על הוריו 'לא רוצה ולא רוצה, לא רוצה ולא רוצה'. ועל זה נאמר - 'אוי, מה מחכה לי.... '".
מאת פראוקה נאהרגנג, תרגום: שולמית צמח טנדלר, איורים: בטינה גוצן ביק, הוצ' ספר לכל
בחר: אדם הלקין, בן שמונה וחצי (בנה של רינה וייסגלס).
רינה וייסגלס: "אדם, לו נדרשת לקחת ספר אחד לאי בודד, במה היית בוחר?"
אדם: "אמא, אני יכול לקחת כדורגל במקום ספר? רגע, את יודעת מה, אני יודע, אני אקח את אחד מהספרים שלי מסדרת 'הכדורגלנים'.
רינה: "המממ... למה אני לא מופתעת? ובכל זאת, מדוע זו הבחירה שלך?".
אדם: "כי זו סדרה על כדורגל שאני מאוד אוהב. הכדורגלנים בספר נקלעים להמון הרפתקאות, למשל שנאבד להם שחקן תקיפה, או שהמגן נפצע או שעומדים להחרים להם את המגרש!".
רינה: "אוקיי, הבנתי, אתה מודע לכך שעולמך צר כעולם נמלה?".
אדם: "מה? טוב לא משנה, את מודעת שיש לי רק את 'הכדורגלנים 4', ו'הכדורגלנים 5',
והגיע הזמן לקנות לי עוד?".
מאת דני רווה, איור מיש, הוצ' כנרת
בחר: הדר מנור, בן (בנה של מיכל בן-ארי)
"אני רוצה להמליץ על הספר 'איפה פה זה אנגליה'. זהו ספר משעשע ומרתק. צוחקים בו הרבה, אבל יש גם לא מעט מתח. הסיפור הוא על שני כלבים והבעלים שלהם, דני, שכולם חושבים שהם משפחה למופת. אבל בעצם דני מעצבן נורא את הכלבים, ששואלים: 'למה לו מותר לעשות פיפי בבית ולהם לא?' או 'למה רק הוא אוכל מהשיש, כשהם גם רוצים?'.
"כך שזה לא מפליא שיום אחד הכלבים החליטו לברוח מהבית. רחוק, עד אנגליה. למה אנגליה? כי באנגליה יש ארמון אמיתי ומלכה אמיתית ולכל כלב יש משרת חתול! אבל במקום זה הם פגשו בדרך את משה ומישה מהמכלאה העירונית, את גברת גוטנטויפל האיומה ואת הבן המופרע שלה, אדריאן, את גיגה, מסטיק, פופאי, רמבו ואת מי לא. הם רצו-רצו-רצו וגילו... אם תרוצו איתם תגלו בעצמכם!".
מאת מאיר שלו, איור יוסי אבולעפיה, הוצ' כתר
בחרה: ליבי חגי, בת ארבע וחצי (בתה של מלי זיידמן)
"לאפרים יש אמא שעובדת בעיתון, כמו לי, אבל של אפרים מאוד עסוקה ואבא שלו עושה לו בושות. הוא מבלה איתו כל הזמן, בודק בסירים במטבח של המסעדה, מרכיב אותו על האופניים, עומד על הבמה יחד עם כל האמהות, ולא מקשיב לו, כשהוא אומר לו שזה לא מה שהוא רוצה.
"אני אוהבת את הספר הזה, כי הוא מצחיק. הרגע האהוב עליי בסיפור הוא שהעוגה מתפוצצת והילד מגלה שזו דווקא עוגה יפה, למרות שהוא חשב שהיא לא. "בסוף הסיפור, אפרים כבר לא מתבייש באבא, אלא גאה בו מאוד. אבא ואמא שלי לא עושים לי בושות וגם אחותי קרני לא".
מלי זיידמן: "יופי, עכשיו תביאי את הספר ונצלם אותך איתו לעיתון".
ליבי: "לא רוצה להצטלם לעיתון. אני לא רוצה להיות מפורסמת בעיתון, אני רוצה להיות מפורסמת רק בטלוויזיה".
כתבה ואיירה: לורן צ'יילד, תרגום: אבירמה גולן, הוצ' אנונימה
בחרה: תמר מנור, בת שבע (בתה של מיכל בן-ארי)
"לפני שטסנו לאנגליה, קראתי את סדרת הספרים 'צ'רלי ולולה' שכתבה סופרת אנגליה (ככה אמא סיפרה לי) ובאנגליה גם ראיתי את הסדרה בטלוויזיה. צ'רלי ולולה הם אח ואחות, לולה מאוד מצחיקה ושובבה ויש לה המון דמיון ורעיונות משוגעים, וצ'רלי הוא אח מאוד טוב, שתמיד עוזר לה למרות שהיא עושה לו בעיות, כמו למשל כשהיא לא רוצה ללכת לישון או לא מוכנה לאכול עגבניות. מאוד אהבתי את סדרת הספרים, גם בגלל שהיא מצחיקה, אבל גם בגלל שהציורים מאוד יפים וצבעוניים, והאותיות בכל מיני גדלים וזה נחמד לקרוא כך".
>>>עוד סיפור אחד ודי: ספרי ילדים חדשים
מאת קורנליה פונקה, איור קרסטין מיר, תרגום: יונתן ניראד הוצאה: עם עובד
בחרה: מאי עובד, בת שבע (בתה של אלונה עובד)
"הספר מאוד יפה, מעניין וגם מצחיק. כל שבוע בשיעור ספרייה בבית ספר אני לוקחת אותו וקוראת. מסופר על נסיכה שכל האבירים רצו להתחתן איתה. היו לה שלושה אחים שקינאו בה והציקו לה כל הזמן. הם אמרו לה: 'את חננה, את לא אבירה, את לא אמיצה'. והיא חשבה שהיא כן והיא באמת הייתה אמיצה.
"היא כל הזמן התאמנה בחרבות ורכיבה על סוסים ורצתה להיות אבירה. אבא שלה ערך תחרות והבטיח שמי שיזכה בה יתחתן עם הנסיכה. הנסיכה החליטה להתחפש לאביר והשתתפה בתחרות, אף אחד לא ידע מי זה האביר המסתורי. ובסוף היא גם ניצחה! ואז, כשהורידה את המסכה - כולם ראו שזאת הנסיכה... היא זכתה בתחרות והחליטה בעצמה עם מי היא תתחתן".
מאת רינת גלבוע ועינת ברזילי, איור רינת גלבוע, הוצ' ספריית בית אל
בחר: גיא עובד, בן חמש וחצי (בנה של אלונה עובד)
"ספר על חגים שמסופר בו על כל חג, אבל יש בו גם כל מיני משימות. יש ציור עם סימון של זכוכית מגדלת, ובציור יש הרבה דברים שצריך לחפש וגם למצוא את גדי, נילי, אמא, אבא, סבתא וסבא וציפה החתולה".
>>> עוד באותו נושא: 10 ספרים שחובה לקרוא עד גיל 18
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם