השיחה האחרונה בגינה: על הצד האפל של הטוקבקים
השיחה האחרונה בגינה. והשבוע: אימהות שמפיצות שמועות זדוניות ברשת גורמות לכולן להרהר בצד האפל של הטוקבקים
>>> ומה רע בבנות טיפש-עשרה שלובשות מכנסיים קצרים מדי?
"שתבינו", ביקשה לחדד. "זה לא מכתב אישי אלינו. זה מכתב אנונימי שמישהו שם בכל התיבות. מה אני אמורה לעשות עכשיו? איך נדע מי עשה את זה? הרי ההרגשה היא שרואים בנו גנבים. אתם יודעים מה?" המשיכה וענתה לעצמה, "היום נכנס ישיבה דחופה, נמסור את הקלסר העבה שאספנו בשנים שאנחנו תקועים בוועד הבית בגלל שאף אחד אחר לא מוכן לעשות את זה, ונודיע על התפטרות. שייחנקו עם הדוחות שלהם".
יוצאת למבצע ''טקבק ככל יכולתך''.
גטי אימג'ס
"תראי, אני מבינה אותך", הסבירה האימא הפסיכולוגית. "מצד שני, יש משהו מאוד טבעי ונוח ברצון להסתתר. אנשים לא בטוחים שהם מסוגלים לעמוד מול תגובה כועסת כמו שלך, ולכן הם בוחרים להישאר באנונימיות שלהם". "תסלחי לי", אמרה ההתנדבותית, "גם לעשות צרכים זה טבעי, ובכל זאת לא נעשה את זה בפומבי, באמצע הרחוב ועל ראש של אחרים".
"אני לא רוצה לקלקל, אבל אני חושבת כמו הפסיכולוגית שלנו", התערבה האימא המטקבקת. "אצלנו בבית הספר הייתה מנהלת מאוד בעייתית. הדלפנו עליה ידיעה לאתר אינטרנט ואז יצאנו לדרך עם מבצע 'טקבק כפי יכולתך'. זה היה מאוד יעיל. עובדה, הצלחנו להדיח אותה. זה היה גדול. גדול".
"ואת גאה בעצמך?" עטתה האימא ההתנדבותית הבעת גועל. "ירקת טינופת על אדם שלא ידע מי עושה לו את זה ואת
מרוצה? זה הרי כמו לזרוק בן אדם להתגוששות בבוץ, כשהידיים שלו קשורות מאחורי הגב והעיניים עצומות. בינינו, את והחברים שלך למבצע גיבורים קטנים מאוד. ועוד לא דיברנו על מה זה עושה לילדים, כשהם רואים שההורים שלהם לא אומרים דברים בגלוי, אלא מתנהגים כמו פחדנים אלימים. דרך אגב, אל תתפלאי כשגם הילד שלך יחטוף ולא תביני מאיפה זה בא. את יודעת, דברים כאלה לא נעלמים. ילדים קולטים הכול".
"את מגזימה", אמרה האימא המטקבקת, "קצת הומור לא יזיק לך".
"אם כך", אמרה ההתנדבותית, "אני בטוחה שבפעם הבאה שמישהו יציק לילד שלך בהפסקה לא תתנגדי שיד אנונימית תעלה סרטון שמתעד את ההשפלות לרשת כדי שכל בית הספר יוכל להגיב באנונימיות. זה יהיה מצחיק. הגיע הזמן שבין בני אדם יהיה מינימום של כבוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם