גשר צר מאוד: איך נדע לבחור נכון עבור ילדנו?
איך לבחור נכון בשביל הילד שלנו? לדעת מה ומתי לתת לו, ממה להימנע, איך להבין אותו נכון? זה מבלבל עוד יותר בחשיבה לטווח הארוך, כשחושבים על עתידו, בריאותו ותפקודו כאדם בוגר. איך צולחים את הנהר הזה בשלום? הפסיכולוגית עליזה גולדשטיין על אחד מאתגרי ההורות הגדולים
אם ארשה לו לטפס על המתקן בגן השעשועים, הוא עלול ליפול ולהיפצע. אם לא ארשה לו, הוא ירגיש מוגבל וחלש, והרי לחברים שלו מרשים.
אם אקפיד שהיא תסיים את שיעורי הבית תמיד, אולי אשניא עליה את הלימודים ואת בית הספר. אם אוותר, אולי היא תידרדר, לא תלמד להתמודד ולא תצליח במשימות של החיים?
מרגע שאנו הופכים הורים, עלינו להתמודד עם שרשרת ארוכה, יומיומית ומתישה של החלטות. לעתים הן קטנות, ולעתים הן הרות גורל. לפעמים, בדיעבד, הן היו טובות ומועילות, ולפעמים הן מתגלות כטעות ופוגעות בילדינו ובנו.
יש שאנו מגלים שעסקנו בבעיות מסוימות, ובעצם הצטרכנו לעסוק בנושא אחר לגמרי. למשל, שיבחנו את הילד על הישגיו בלימודים, בזמן שהוא נזקק כל כך לעזרה ועידוד בתחום החברתי או הספורטיבי. ביקרנו התנהגות תוקפנית מסוימת של הילדה, ולא הבנו שהיא מקנאה ומתוסכלת בגלל העדפתנו את אחותה הקטנה.
הורים קוראים בספרי הדרכה, נעזרים בעצות של הסבתא, מסתמכים על זיכרונות מהאירועים, הקשים והטובים, של ילדותם, מתבוננים ומסיקים מסקנות מהתנהגות של הורים אחרים בסביבתם. כל אלה מפגישים אותם עם מגוון אפשרויות לבחירה, אך אלה לעתים קרובות עלולות לבלבל עוד יותר.
קשה לדעת איך להיות הורה טוב, איך לבחור נכון בשביל הילד שלנו. זה מבלבל בטווח הקצר של איכות חייו המיידית של הילד - מה ומתי לתת, ממה להימנע, איך להבין נכון. זה מבלבל עוד יותר בחשיבה לטווח הארוך, כשמדובר בהשלכות על עתידו, בריאותו ותפקודו כאדם בוגר.
למשל, יש ילדים הזקוקים להרבה תשומת לב, למגע גופני, להתייחסות. ילדים אחרים מובכים או מתוסכלים מהתייחסות רבה מדי וזקוקים למרחב פיזי ורגשי. במידה רבה זוהי תופעה מולדת - כל אדם בא לעולם עם מזג, תכונות וצרכים ייחודיים לו. ברמות אחרות, הדבר גם נוגע לטיב הקשר עם ההורה, ליחסים עם ילדים אחרים וכן הלאה.
וזו רק ראשיתה של הדילמה. לחלק מהילדים חשוב שההורה לא יוותר, "יחזר" אחריו, יעודד אותו לתקשר יותר, לא יאפשר לו להימלט יותר מדי אל עולמו הפנימי. יש ילדים שוויתור כזה של ההורה משמעו הזנחה ואפילו הפקרה רגשית. לעומתם, יש ילדים שיחוו התעקשות של ההורה כהצקה, כחוסר כבוד לגבולות הגוף והנפש שלהם, והם יסתגרו ויתרחקו.
הטבע המולד הוא גורם מרכזי אך לא בלעדי: כל ילד עובר בין תקופות ומצבים רגשיים שונים. ההתפתחות היא תהליך דינמי מאוד. מאורעות חיים גם הם משנים את התמונה. למשל, הולדת אח או אחות מערערים לעתים את הילד הגדול יותר, ודווקא אז הוא זקוק לתשומת לב והרעפת חיבה, צרכים שהיו מובנים מאליהם ואפילו מיותרים בשבילו קודם לכן.
ולכן, לא נותר לנו אלא לסמוך על עצמנו. להביט בילד, לנסות לראות מה עובר עליו ולמה הוא זקוק. לנסות לשים את עצמנו בנעליו, ובה בעת לשמור על ראייה בוגרת ומותאמת יותר של המצב. לא להיסחף אחרי הרגשות הילדיים, שנוטים להיות מוקצנים
התיאוריות השונות, עצות של אחרים, המלצות של בעלי מקצוע, הניסיון האישי של ההורה - כל אלה תורמים, אך החלטת ההורה כיצד לנהוג היא בסופו של דבר מותאמת לילד שלו. רק ההורה יכול לדעת מתי ילדו חווה תקופה קשה, או מתי הוא חוגג הצלחה מסוימת. רק ההורה מכיר את ההתנהגויות האופייניות לילדו כשהוא עייף, רעב, או כשהוא בודק גבולות.
סוג כזה של היכרות אינו אפשרי אלא למי שחי עם הילד ומשקיע בלהכיר ולהבין אותו, ולפיכך גם יודע איך להתנהג עמו. אולי זו ההגדרה לאהבת הורה את ילדו. אחרי ששקלנו, הקשבנו, חשבנו והתייעצנו - לא נותר לנו אלא לסמוך על עצמנו.
ההורים מכירים את הילד שלהם, ולכן הם יודעים טוב מכולם מה טוב בשבילו, והם אלה שבוחרים כיצד לגדל אותו. בתהליך של התבוננות פנימית אפשר למצוא את הפתרון המתאים לכל מצב. גם אם הדבר מעורר דאגה, לעתים אפילו אימה, ואף שתכופות הורים טועים וצריכים לנסות לתקן, אין זכות גדולה מזו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם