דעה: מוטרדים מגילויי האלימות נגד מורים? שנו את תוכניות הלימוד
"המורה נפשה בחו"ל, התלמידים השחיתו את ביתה", "יותר מ-2,000 מורים הוכו בידי תלמידים", כותרות אלה הן סימני אזהרה מבהילים עבורנו. אדוה בר-יהודה חושבת שבבית הספר לא מחנכים מספיק לאהבת אדם ומציעה כמה דרכים לתיקון
אז למה התוצאות בשטח מראות לנו בדיוק את ההיפך? מדובר במכת מדינה: המורה נפשה בחו"ל, התלמידים השחיתו את ביתה, יותר מ-2,000 מורים הוכו בידי תלמידים, כך עולה מסקר שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה עבור ארגון המורים. אז איפה טעינו?
"אנו כל הזמן מופתעים מהאלימות הקשה, אך למעשה, כשמנתחים את המציאות בצורה יבשה, אין מקום להפתעות", אומר פרופ' יצחק גילת, מרצה לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי לחינוך, "הגורם היחיד שאנו כחברה יכולים להשפיע עליו הוא הגורם החברתי והנורמות הסביבתיות שנותנות לגיטימציה גלויה או סמויה לאלימות – אם זה בתוכניות הטלוויזיה, במגרשי הכדורגל ואפילו במערכת החינוך, כשהורים צועקים על מורים ומשפילים אותם לעיניי התלמידים".
לצד הלך הרוח האלים בחברה הישראלית שעליו מדבר פרופ' גילת, כיום בתי הספר שמים דגש בעיקר על הקניית ידע. "כמה קיבלת במתמטיקה, וכמה באנגלית?", אנחנו שואלים כשאנחנו רוצים למדוד את התוצאה העיקרית מהלימודים. מתי לאחרונה רצינו להכיר את הילד? איך הוא מתייחס לעצמו ולעולם? איך הוא מתקשר לסביבה שלו? מה הוא מבין על החיים? כלומר מיהו "האדם" שבו. לחינוך עצמו אנחנו מקדישים מעט מדי.
בדרך כלל תוכניות הלימוד שעוסקות בחינוך מקבלות
יוצא שבפועל בבתי הספר אין סביבה שמספקת דוגמאות ליצירת קשר הדדי מכבד. אולי הנחנו בטעות שהסביבה הזאת תיבנה באופן טבעי. אבל היא לא. כדי לחנך אדם לאהבת אדם, עלינו לדאוג בצורה אקטיבית ובלתי פוסקת לספק לו דוגמאות חיוביות לכך.
יתירה מכך, עלינו להכיר בפרסומי המחקרים שמראים שרמת האמפתיה נמצאת בירידה ב-30 שנים האחרונות. מחקרים אלו גם מצביעים על רמת האגוצנטריות שנמצאת בעליה מתמדת. יוצא שעלינו "לשחות נגד הזרם", כנגד ההתפתחות הטבעית, וליצור כל פעם מחדש, בצורה מכוונת, סביבה שמעריכה יותר מכל את ערך השותפות, האחריות והתמיכה ההדדית. אם לא נעשה זאת, מצבנו רק ילך ויתדרדר.
כדי לשנות את מצב החינוך לטובה, התלמידים צריכים להרגיש שהיחס הטוב והמתחשב לסביבה הוא הדבר העיקרי שאנו דורשים מהם, ושעל פיו הם נמדדים. גם אם ילד לא יהיה מצטיין במקצוע מסוים, לנו זה יהיה פחות חשוב. מה שחשוב הוא עד כמה הוא משקיע בבניית החברה הסובבת אותו ועד כמה הוא מהווה דוגמה לתמיכה הדדית.
1. מנחילים את הערכים של החינוך החברתי בכל המקצועות – זה לא מצריך לשנות את התוכן עצמו, רק קצת את אופן ההעברה שלו. לדוגמה, כשלומדים בספר "ויקרא" את הפסוק "לא תלך רכיל בעמך". אפשר לשבת במעגלים בקבוצות קטנות ולהנחות את התלמידים לתת מחמאה לזה שיושב לצידם. אחרי כמה זמן נוצרת בכיתה אווירה מגובשת וחמה. בהמשך מפתחים דיון בנושא - איך הרגשנו? האם כל הזמן אנחנו מרגישים כך עם החברים? למה לא? איך אנחנו יכולים ליצור בינינו יותר אווירה דומה לזו?
2. דיון במעגלים – "מה אתם אוהבים ומה מפריע לכם בקשר שלכם עם החברים בבית הספר? מהי לדעתכם הסיבה העיקרית שבגללה הקשר ביניכם לבין שאר הילדים לא טוב? איך אתם מציעים לשפר אותו?", הן רק חלק מהשאלות שאפשר לקיים סביבן דיון חי ומקרב בקבוצות מעגליות קטנות. באמצעות הדיון ומתוך הכאב והרצון המשותפים של התלמידים למצוא פתרונות מעשיים לבעיות שבוערות בהן עכשיו, הם מעוררים מודעות ושינוי במצב החברתי שלהם.
3. משחקי חיבור – כדי לבנות חברה מגובשת וחברות טובה, כדאי לשחק משחקי חברה שמהם יבינו הילדים שהצלחתם תלויה בהצלחת האחרים. מטרת המשחק צריכה להיות מושגת ביחד, כלומר, עליהם לנצח עם האחרים ולא את האחרים. הנה אוסף של משחקים מחברים כאלה.
אדם שיתחנך בסביבה שמציבה את הקשר הטוב במרכזה, יהיה בעל יכולות ייחודיות ובולטות בעולם המנוכר של היום. הוא יוכל להיות המנהל הטוב ביותר, האדם הטוב ביותר, כי יצליח להסתדר עם אנשים, עם הסביבה ועם הטבע.
אדוה בר-יהודה היא מנהלת הדרכות הורים ב"תנועת הערבות", עו"ס ומטפלת בפסיכותרפיה.
כאן תוכלו למצוא עצות נוספות ליישום הדרגתי בין כותלי בית הספר של סביבה שמחנכת לאהבת האדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם