חג המימונה: דיאלוג בין מסורת ומודרניות
מה מקור השם 'מימונה'? מהם שורשי מנהגי החג? מדוע המאכל המסורתי דווקא המופלטה? מתי החלו לחגוג את המימונה בארץ? וכיצד תרם החג לתחושת הגאווה של יוצאי מרוקו?
סילבן שלום ומירי רגב בחגיגות המימונה בחולון צילום: אריק סולטן
יום שבתון גם במימונה
בימים ההם המוסלמים היו אלה שסיפקו את הקמח והשמרים להכנת המופלטה והבצק הראשון, ועל ידי כך נסגר מעגל טקסי, שהחל במכירת החמץ למוסלמים בערב הפסח. המוטיב של הכנסת האורחים אפיין את ליל המימונה, וכל אחד, יהודי או מוסלמי, יכול היה להתארח, ללא הזמנה. הדלתות היו פתוחות לרווחה, עד שעות הלילה המאוחרות, ואנשים עברו מבית לבית כדי לברך ולהתברך בברכה המסורתית – "תרבחו ותסעדו". שולחן ליל המימונה בלט בצבעוניותו ובעושר סמליו. הוא היה עמוס במטעמים מסורתיים, שהוכנו בחול המועד פסח, והיו עשויים מחומרים כשרים לפסח. מוטיב מרכזי בשולחן היו השיבולים, שהזכירו את ימי ספירת העומר, את הפסח כיום הדין לתבואה וכן את התחדשות הטבע באביב.
ביום המימונה עצמו שבתו קהילות רבות מעבודה, וראו בהארכת חג הפסח ביום נוסף מעין מצווה, של תוספת מהחול לקודש. בקהילות רבות הלכו אחר תפילת שחרית לגנים ובירכו את ברכת האילנות. בני הקהילות טבלו במעיינות או רחצו בים ועברו ברגל במים רדודים, לזכר נס קריעת ים סוף. לאחר מכן בילו בגנים כל היום בשירה, נגינה וריקודים.
המימונה הראשונה בארץ
חגיגות המימונה כאירוע המוני בישראל נערכו לראשונה בשנת 1966. כ-300 חוגגים, יוצאי העיר פאס שבמרוקו, עלו עם משפחותיהם ליער הרצל, כדי לחדש את מסורת חגיגות יום המימונה בחיק הטבע. את החגיגה יזם שאול בן שמחון, בשיתוף פעילי "אגודת יוצאי פאס בישראל". כיוון שמספר המשתתפים הלך וגדל, בראשית שנות ה-70 הועתקה החגיגה המרכזית בירושלים לגן סאקר. במקביל, החלו להתארגן חגיגות ברחבי הארץ, שמשכו אף הן רבבות אנשים.
נתניהו ורעייתו בחגיגות המימונה באור עקיבא צילום: קובי גדעון, לע''מ
אישי הציבור התארחו גם למחרת, באוהלים מיוחדים בפארקים ברחבי הארץ, ופוליטיקאים השתמשו בחגיגה בגן סאקר כקרש קפיצה פוליטי. השתתפות אישי הציבור בחגיגות, וגידול מספר החוגגים שאינם יוצאי צפון אפריקה, הובילו בהדרגה למיסודו של חג המימונה ולהכרה ציבורית רחבה בו כחג לאומי.
מבושה לגאווה אתנית
לחגיגות המימונה מגיעים בהמוניהם גם בניהם ובנותיהם, ילידי הארץ, של עולי צפון אפריקה. החל אצלם תהליך של חזרה לשורשים, וההשתתפות במימונה הפכה להיות חלק מהגדרת זהותם הישראלית. תחושת הבושה שליוותה את יוצאי מרוקו בעבר, התחלפה בגאווה אתנית, מאחר שהפגנת הזדהות אתנית הפכה להיות לגיטימית יותר.
תהליך ה"חזרה למקורות" קשור לשינויים פוליטיים וחברתיים שהתחוללו בישראל. הנסיגה האיטית, אך המתמדת, מרעיון "שלילת הגלות", שינתה אף היא את יחסם של הישראלים אל המסורת והמקורות היהודים.
הדינמיקה של המסורת במקרה של המימונה, מצביעה על השתרשותה בהוויה הישראלית. כיוון שהמימונה ממוקמת בהקשר היסטורי וחברתי קודם ועכשווי, התחדשותה כרוכה בעיבודים, פרשנויות ובהתאמת סמלים ונוהגים מסורתיים אל התרבות החדשה, ובאימוץ תכנים ישראלים.
המימונה, בלבושה הישראלי, מכליאה בין ישן לחדש ומנהלת דיאלוג בין מרכיביה התרבותיים. שילוב זה נותן מענה לצורך בהמשכיות, משמר זהות אתנית ותורם לתקשורת הבין-דורית במשפחה.
הכותבת הינה מרצה בחוג לסוציולוגיה במכללה האקדמית אשקלון ומחברת הספר 'חג המימונה – מהפריפריה אל המרכז', הוצאת 'הקיבוץ המאוחד' ו'יד בן צבי'
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
