 |
|
|
|
|
לו הייתי עפרה |
|
|
|
|
|
בית החרושת לקרח וריח התפוזים. שפרה ארליך על "אורי" של אסתר שטרייט-וורצל
11/5/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
את הספר "אורי", היפה והקסום בספריה של אסתר שטרייט-וורצל, קיבלתי מאחותי ליום הולדתי ה-11.
בשלב זה של חיי הורי כבר הוציאו את הטלוויזה מביתנו, והמחשב טרם נכנס. את תקופת ההמתנה הזו, העברתי בהכרות מחודשת עם המילה הכתובה. מרקו ונילס הולגרסון הוחלפו ב"תקוות גדולות" ו"נשים קטנות".
אנגליה של המאה ה-18 וארצות הברית של המאה ה-19, נראו לי מרתקות בהרבה מארצנו הקטנטונת. שם מתרחשים הדברים האמיתיים. שם היו טירות קודרות, נערות חינניות ובחורים שרוחם איתנה. ההיסטוריה שלנו, לעומת זאת, נראתה לי משעממת למדי. ההתיישבות העובדת, נו באמת. עד כמה יכולה עבודה חקלאית ולחימה בלתי פוסקת לעניין ילדה צעירה?
מסתבר, שיכולה גם יכולה. כשקראתי את "אורי" למדתי, שהליכה בשביליה של מושבה עברית, מעניינת לא פחות משיטוט בחדריה של אחוזה אנגלית. בית החרושת לקרח, ריח התפוזים, דהירה על האופניים החדשים. סוד הדברים הפשוטים.
כשהיינו בני חמש עשרה הלכנו להפגנות והרגשנו אידיאליסטים. אורי, לעומת זאת, עסק באותו הגיל ממש בפעילות מחתרתית ענפה. בסוף שנות העשרים שלנו אנחנו מתלבטים האם להתחתן ועם מי, אורי מצא את אהבת חייו בגיל שש עשרה וחצי. בגיל שבע עשרה, כאשר אנו משלימים את בחינות הבגרות - אורי מתנדב מרצונו לאבטחת השיירות העולות לירושלים הנצורה.
זמן רב טיפחתי אהבה סמויה לבחור הצעיר הזה, פרוע הבלורית, ארץ ישראל היפה. שנים רציתי להידמות לעפרה הממזרית, שרצה יחפה בפרדס של אביה וליבו של אורי יוצא אליה. גם אני רציתי להחביא נשק בסליק נטוש, גם אני רציתי שתהיה לי הנחישות וזקיפות הקומה לעמוד מול פורעים ערבים.
אורי מסמל את דמות הצבר החזק-אך-רגיש, שהמדינה אהבה כל כך לטפח בשנותיה הראשונות: מבטו נחוש, מסור למשפחתו אך יותר מכל לארצו.
אינני יודעת עד כמה הנוסחה הזאת תקפה כיום. טבעו של מיתוס שהוא מתמסמס במהלך השנים, מקריח ומגדל כרס. אורי התנדב למלחמה בלי להגיד מילה למשפחתו. די ברור לי שאצא מדעתי אם בעלי לעתיד יתנדב למילואים בלי לשאול אותי קודם.
אך כל זה לא משנה בכלל. אני עדיין קוראת מידי פעם את הספר כולו, מתרגשת בקטעים הנכונים, ודמות חשודה, בעלת בלורית עבותה ומכנסי חאקי קצרים, קורמת אז בדמיוני עור וגידים.
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  | | ילידת ירושלים ותושבת העיר. מעצבת גרפית במקצועה. מעריצה מושבעת של הסרט "צלילי המוזיקה" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
