 |
|
|
|
|
ישראל האחרת |
|
|
|
|
|
חיוך של דובון אכפת לי. עינת ברזילי על אורי לופוליאנסקי
11/5/2005 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאורי לופוליאנסקי יש חיוך של דובון אכפת לי. באיזשהוא אופן, החיוך הזה הוא ציר המחלוקת בין מתנגדיו ותומכיו בקרב תושבי העיר החילוניים. התומכים אומרים: אומנם חרדי, אבל כזה איש נעים, מתון, שלא כופה את השקפותיו על חייה ובעיקר לילותיה של העיר. המתנגדים אומרים: הוא מחייך, אבל בינתיים הורס את הבנייה במזרח העיר, מזרים כספים למוסדות חינוך חרדיים ויוצא בשצף קצף נגד קיומו של מצעד הגאווה הבינ"ל בירושלים.
אורי לופוליאנסקי הוא ישראל האחרת. זו של שחקני החוץ שלא צופים ב"ארץ נהדרת" ולא מדברים בסלנג צבאי, שאין להם חוק אלא ההלכה. בשנים האחרונות עלתה מהשוליים ותבעה את חלקה במרחב הציבורי. תבעה נמרצות עד כדי כך שהצליחה למנות יהודי לובש שחורים לראשות עיר הבירה של המדינה החילונית, בברכת הרב אלישיב. עיר שבה יושב האויב החריף ביותר של היהדות החרדית ושל פוסק הדור- הלא הוא בית המשפט העליון.
ומי יכול לסרב לאורי לופוליאנסקי, שהקים כבר בשנת 1976 את ארגון החסד "יד שרה", הארגון הדומיננטי ביותר בתעשיית גמילות החסדים הישראלית, שגם חילונים מושבעים מצאו את עצמם מחייגים את המספר ומבקשים לשאול כסא גלגלים עבור סבתם האהובה?
ירושלים 2005. מחוררת כמו גבינה שוויצרית מרוב עבודות שיפוץ ושימור ומפסידה קבוע בכדורגל. אפילו "קפה מומנט" כבר נסגר. אבל באופק נשמעים קולות הצופר של הרכבת הקלה. לא בטוח שאורי לופוליאנסקי יהיה מהמיתולוגיים שבראשי העיר שחוברה לה יחדיו. בעולם החרדי לעומת זאת, חייבים לו תודה על כך שחילץ את הקול החרדי במועצת העיר מתחום הפגנות השבת, אל בימת הנואמים בפסטיבל ישראל בברכת הסולטן.
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  | | ירושלמית בהווה, חיפאית בהוויה. סטודנטית בתואר שני לתקשורת וקולנוע באוניברסיטה העברית. בשנתיים האחרונות שימשה עוזרת דוברת במשרד החינוך והתרבות. תסריטאית בערוץ תכלת בעידן אורי אורבך. הגישה בעבר פינה שבועית בנושא טרנדים במגזר הדתי בתוכנית "שבוע טוב" בערוץ 1. ילדותה בבסיסי חיל האוויר הפכה אותה לאדם שאין לו שורשים, אבל יש לו כנפיים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
