ביג בן: מקרן ידעיה ועד עמנואל רוזן
אולפן שישי לא עושה את העבודה, אבל הזוגות בערוץ 1 דווקא כן. וגם: חיזוקים לאברי גלעד, הערה לקרן ידעיה ושורה משיר של יוצרת צעירה. מנחם בן עם תובנות השבוע
בעניין יום האיידס הבינלאומי שצוין בראשית החודש, הנה משהו להרחבת האופקים. לא חייבים לקבל, כמובן. לפני כשמונה שנים וחצי, ב-16 ביוני 2000, התפרסמה במוסף "הארץ" (אז בעריכתו של אהוד אשרי ז"ל) כתבת שער שלי בענייני האיידס שבה ציטטתי כמה מבכירי המדענים האמריקנים (בהם, בין השאר, פרופ' פיטר דוסברג, פרופסור לביולוגיה של התא באוניברסיטת ברקלי, וכן פרופ' קרי מוליס, חתן פרס נובל לכימיה), הטוענים שאין איידס ומעולם לא היה, וכי הנגיף הקרוי HIV, ומוגדר כ"נגיף האיידס", הוא בלתי מזיק לחלוטין.
אז מה זה כל תמונות חולי האיידס שאנחנו רואים בטלוויזיה בגסיסתם? לטענת הפרופסורים (המשוכנעים לחלוטין בעמדתם), מדובר בחולים במחלות
עשרות מדענים תקפו בתגובה את מוסף "הארץ" על עצם הפרסום. רק פרופ' רפי קרסו אמר אז שכל הטיעון הרפואי המדהים (כפי שהופיע באריכות בכתבה) נשמע לו אפשרי, על פי היכרותו עם עולם הרפואה. נכון, קשה להאמין עד כמה העולם מטומטם, ובכל זאת, כדאי לפעמים לשקול את האפשרות. בעניין זה ובעניינים אחרים. אם לא תשיגו את הכתבה המקורית שלי במוסף "הארץ", שאינה מופיעה באינטרנט, תוכלו להגיע היישר לאתר של הפרופסור: www.duesberg.com.
מה זו הייתה כתבת היחצנות המבחילה ב"אולפן שישי" האחרון על צמד "ספרי הצמרת" אביגדור וז'קלין ליכטנשטיין, במלאות 40 שנה לייסוד המספרה? ומה זו הייתה כתבת החנופה המזעזעת, שבוע קודם לכן, על סילבן שלום שהכין עמנואל רוזן בשביל יאיר לפיד ב"אולפן שישי", יומיים לפני הפריימריז בליכוד, עם ג'ודי ברקע? להקיא, פשוט להקיא, בעיקר כשזוכרים שג'ודי היא בעלת מניות בכירה בידיעות אחרונות, מקום עבודתו השני של לפיד.
עם כתבת החנופה המזעזעת על ג' יפית, שבו דובר על "גאוניותה של ג' יפית", אלופת התשדירים הירודים, האינפנטיליים, נטולי הכישרון המינימלי (אבל ממפרנסות ערוץ 2, אין להכחיש) זה השלים תמונה דוחה במיוחד של "אולפן שישי", יאיר לפיד, עמנואל רוזן, אבי וייס וערוץ 2. ואגב, ממש לא ברור איך יכול עמנואל רוזן להגיש את "תיק תקשורת" בעודו משמש ככתב בכיר ב"אולפן שישי" בערוץ 2, על כל החנופות והאינטרסים הנגזרים ממעמד זה, והרי רוזן כבר הוכיח עד כמה איננו מוגן מפניהם.
ולעומת זאת, כל הכבוד לאברי גלעד, שעזב את אולפן הבוקר של רשת, כשהאייטם שנכפה עליו היה "מפרץ האהבה" של רשת שאמור היה להיות משודר באותו לילה.
במאית הקולנוע קרן ידעיה מצלמת עכשיו סרט חדש עם רונית אלקבץ ועם מוני מושונוב. ומאיפה המימון? מקרנות אירופיות, כמובן. ומה נתנה קרן ידעיה בתמורה? התמורה הרעיונית הרגילה: היא הכריזה (כשקיבלה פרס אירופי על סרטה הקודם) ש"ישראל אשמה בסבלם של שלושה מיליון פלסטינים". ככה פותחים את הכיס האירופי. האירופאים מתים על רפליקות כאלה, בעיקר כשהן באות מפי במאית קולנוע ישראלית.
זיווגים יפים עשו שמה בערוץ 1: ינון מגל ומרב מילר, איילה חסון ובן כספית, עודד שחר וגאולה אבן. והם בהחלט הופכים את ערוץ 1 לרענן ודעתני וסקסי, כפי שלא היה שנים. אם זה שקלאר ואורי לוי, אז כל הכבוד לשקלאר ולאורי לוי. מול השחתת הערוצים המסחריים, ובעיקר ערוץ 2, יש כאן איזו בשורה אמיתית.
אַתְּ אָמָּנִית סִימָנֵי הַפִּשּׂוּק;/ מְאַלֶּפֶת הָעַצְלָנוּת הַפּוֹשַׁעַת./ אַתְ/ לוּלְיָנִית הַשִּׂנְאָה הָעַצְמִית/ אַתְּ פְּנִים הַמַּכְפֶּלֶת הַתְּפוּרָה שֶׁל אָדָם אַחֵר,/ אַתְּ מְקַפֶּלֶת בְּתוֹכֵךְ מַשֶּׁהוּ אָפוּי וְעָנֹג/ אֲבָל קְרוּמֵךְ מִתְחַמְצֵן בָּאֲוִיר הָרַע
שורות שירה שקראתי ב-ynet, במדור הספרים, פרק ראשון מתוך שיר בשם "לוליינית השנאה העצמית", מאת משוררת חדשה לגמרי בשם ליאת נאה, אלמונית מוחלטת המוגדרת בהערת השוליים ככותבת וכסטודנטית לתואר שני בארכיאולוגיה מקראית באוניברסיטה העברית. אל תגידו לי שזה לא מקסים.
נא להמתין לטעינת התגובות
