פונץ' בננה
בזמן שאלבום ההופעה של פונץ' מעלה ניחוחות נהדרים של נוסטלגיה, אלבום הבכורה של דנה בקר מצייר את העתיד בצבעים ורודים. משובח
פונץ’ - חור בשמיים כחולים: ההופעה, התו השמיני


חור בשמיים כחולים, פונץ' עטיפת האלבום
אמנם מבחינתי פונץ' הפכה ללהקה המשובחת שהיא רק באלבומה הרביעי "פינוקיו" (את שני הראשונים ממש לא אהבתי, והשלישי, "דנה ראתה עב"מ", היה בינוני), אבל היופי באלבום ההופעה הוא שאווירת פינוקיו הפינק פלוידית השתלטה על רוב הביצועים. דנה בקר מרטיטה בקולה המהפנט, בבליקי מגיש את השירים בעדינות רגישה, ושאר החברים מנגנים הרבה יותר טוב מבתקופת האייטיז האפלה שלהם.
ביקורת: על ההופעה של פונץ'
ההופעה היא למעשה חגיגה אמיתית של רוקנ'רול: רמי פורטיס, שמתארח כאן בביצוע לשירו הוותיק: "המוות אינו מחוסר עבודה", עושה יופי של עבודה. רוח הביטלס מרחפת במהלך הביצוע ל"405" היפהפה, על סבא שהתעורר מתרדמת ארוכה של מאות שנים, ושירים כמו "עוד לא למדנו כלום משיטוט ברחובות" מרעננים את השורות. לחומרים הישנים פחות התחברתי ("עדינה", "אני מאוהב בבחורה מבת ים"), אבל העיקר הוא שהיו חומרים מ"פינוקיו", ולא מעט.
דנה בקר - זיכרונות שקורים עכשיו, Earsay


זכרונות שקורים עכשיו, דנה בקר עטיפת האלבום
כמעט כל שיר הוא פנינה שיופייה נחשף עם כל האזנה, וכדאי לציין במיוחד את "להיות להיות" הפופי-אלגנטי (שלדעתי היה אמור לצאת כסינגל הראשון),
"חיוך אחד יסמן לך את הדרך" המתפייט, "שעת קסם" החורפי עם יוסי בבליקי ו"תל אביב במדבר" הכמעט חרישי. את כל אלה חותם "חוזה זהב" המשועשע, שמבליט פן אחר של בקר.
בשורה התחתונה שני הדיסקים נהדרים. אבל בעוד שאלבום ההופעה של פונץ' שייך למגירה של העבר, דנה בקר היא בהחלט העתיד. והעתיד הזה נשמע טוב במיוחד.