ראשי » מעריב מגזינים » רייטינגגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

השועל בלול התרנגולות

"מר שועל המהולל" הווס אנדרסוני הוא סרט מצחיק נורא ושמחת החיים שבו עולה מעל פני השטח בכל אחת מ-87 הדקות שלו. חבל רק שבארץ החליטו לגנוז אותו

השילוב בין הסופר המנוח רואלד דאל ("צ'רלי והשוקולדה", "המכשפות", "מטילדה") ובין הבמאי ווס אנדרסון ("משפחת טננבאום", "עמוק במים", "המירוץ לצמרת של מקס פישר") לא אמור להיות מתבקש. מה לאנדרסון האקסצנטרי, הפוסטמודרני ובעל הסגנון היובשני ולדאל, מאסטר סיפורת הילדים המתוקה/מרושעת עם הנבלים המאיימים וההומור השחור משחור?

הביטו בעיבודים קולנועיים קודמים לספריו של דאל: את "צ'רלי והשוקולדה" עיבד לסרט טים ברטון, במאי בעל תפיסת עולם שהולמת לחלוטין את זו של דאל, על המוטיבים הפנטסטיים והגרוטסקיים שביצירותיו; את "ג'יימס והאפרסק הענקי" עיבד, בטכנולוגיית סטופ מושן מהממת, הבמאי הנרי סליק, בעצמו סוג של טים ברטון ומי שמתמחה בפנטזיות ילדים אפלות (סליק ביים גם את "הסיוט שלפני חג המולד", שכתב יחד עם ברטון, ואת "קורליין ודלת הקסמים" המופלא); לעיבוד הקולנועי של "המכשפות" אחראי ניקולס רוג הייחודי ("המבט", "האיש שנפל מכוכב אחר"), מי שבעצמו איננו זר לפנטזיות חתרניות; ואת הגרסה הקולנועית של "מטילדה" ביים דני דה ויטו, שכבר הוכיח יכולות בתחום הגרוטסקה ההומוריסטית עם "מלחמת רוז ברוז".

ושוב, בהתחשב בכל אלה, מדוע בחר דווקא ווס אנדרסון לעבד את "מר שועל המהולל" של דאל לסרט קולנוע, ועוד באנימציית סטופ מושן? כיצד משתלבת הפרסונה הקולנועית הכה ספציפית שלו עם הרגישויות העקמומיות של דאל?

ובכן, הן לא משתלבות. הזיווג הזה רופף במקרה הטוב, ובנסיבות האלה קיימות שלוש אופציות: או שאנדרסון ייכנע לחלוטין לרוח יצירתו המקורית של דאל, או שהוא ייקח את חומר המקור ויעשה בו כשלו, או שהסרט פשוט לא יעבוד. אנדרסון, קול בולט בנוף הקולנוע האמריקאי של שנות האלפיים, הוא אוטר. על אף המאמץ הקהילתי שמושקע ביצירת סרט, אוטר הוא במאי אשר משתמש במדיום כדי להעביר את סגנונו האישי והספציפי ואת תפיסת עולמו היצירתית אל האקרנים באופן טוטאלי. וזו בדיוק הסיבה ש"מר שועל המהולל" מיישם את האופציה השנייה מבין השלוש: הסרט הוא לחלוטין של ווס אנדרסון, וזה עובד נהדר.

מר פוקס, בקולו הערב של ג'ורג' קלוני, הוא שועל ופורץ אמן שמתמחה בגנבת תרנגולות שמנמנות מחוות. אחרי שנלכד באחת מגיחותיו נשבע פוקס לרעייתו האוהבת גברת פוקס (קולה של מריל סטריפ) שיפרוש מעולם הפשע לטובת חיי מבוגר אחראי. שנתיים אחר כך גרים מר וגברת פוקס בהרמוניה עם בנם המתבגר החלוש אש (קולו של ג'ייסון שוורצמן). אבל למר פוקס, שועל שכמותו, קשה להניח לעברו ההולל.

אחרי שהוא ומשפחתו עוברים לגור בתוך עץ שנטוע על גבעה המשקיפה לעבר שלוש החוות המאובטחות של האדונים בוגיס, באנס ובין, פוקס מתחיל לגנוב מאחורי גבה של גברת פוקס את מיטב תוצרתם של החוואים הנ"ל - תרנגולות, אווזים וסיידר משובח. החוואים, עצבניים אש על הגנבות המתרחשות מתחת לאפם, מחליטים לצור על ביתם של הפוקסים. מכאן ואילך מתחילה סאגת ההיחלצות של פוקס, משפחתו (בתוספת הדודן קריסטופרסון, בקולו של אריק צ'ייס אנדרסון, מאייר, סופר ואחיו של הבמאי) וחבריו (ובהם ביל מאריי, שמדבב את הגירית, ואנדרסון עצמו, שמדבב את הסמור) מהתסבוכת.

אם סיפור המעשה המקורי של "מר שועל המהולל" תואם למדי את מוסכמות סיפורי הילדים, הרי שכאן נכנס הממד האישי של אנדרסון - הוא כתב את התסריט יחד עם חברו, הבמאי נואה באומבך ("חיים בין השורות", שאנדרסון גם הפיק), והשניים יצקו תוכן עלילתי דרמטי אל החללים שבין האקשן העליז שבסיפורו של דאל. אחת מעלילות המשנה עוסקת באש, בנו הצעיר והנוירוטי של מר פוקס, שמרגיש מאוים מהילתו המקצועית של אביו ומפתח קנאה לא בריאה בדודנו שהגיע זה מקרוב.

קריסטופרסון, שועל לקוני ושקט שמגיע מבית הרוס, מתברר כאתלט מצטיין ומצליח לשבות את לב הבנות בתיכון ואף לזכות בשבחיו של פוקס האב, למגנת ליבו של אש, שתמיד הרגיש מקופח. עלילת משנה נוספת עוסקת ברשת השקרים שטווה מר פוקס כדי להסתיר מאשתו את שובו אל העולם התחתון, ושלישית נותנת לפוקס להתמודד עם הצרות שהוא גורם לחבריו ולמשפחתו אחרי שמלחמתו בחוואים עוברת שלב.

מכיוון שהסוגיות הדרמטיות האלו זוכות ב"מר שועל המהולל" לטיפול אנדרסוני אופייני - באמצעות הומור יבש, הגשה ישירה וטקסטים אינטליגנטיים, מרגשים ומצחיקים - נוצר איזון מוצלח שמפריד את הסרט מחבריו לז'אנר סרטי הילדים. למעשה, ובדומה לרושם שהותיר "ארץ יצורי הפרא" (אם כי מסיבות שונות), נדמה כי "מר שועל המהולל" לא נוצר עבור ילדים כלל. אפילו העיצוב והביצוע של אנימציית הסטופ מושן המקסימה נדמית מרושלת ודהויה קמעה (ואנגלופילית במפגיע), אפקט שאליו כיוון אנדרסון כמחווה אוהבת לתקופה שבה נכתב הספר (סוף שנות השישים) ובנאמנות לסטייל המשונה והאנכרוניסטי שמאפיין את כל סרטיו.

את הקוריוזים והמוטיבים האפלים שמאפיינים את יצירותיו של דאל (החמשירים האכזריים, הגורל הגרוטסקי שממתין לרשעים והאלימות הגלויה והחבויה) מעדן אנדרסון עד כדי מסמוס מוחלט. הוא מעדיף להתעסק בזהב הקומי שמביאה עמה כל סיטואציה שבה שועל פיקח ואופוסום מטושטש מתמודדים עם חולדה חמושה בסכין (בדיבובו הקורע של ווילם דפו). ובכלל, זו אולי המעלה הגדולה ביותר של "מר שועל המהולל" - הסרט פשוט מצחיק נורא, ושמחת החיים שבו (אלמנט שקיים בכל סרטיו של אנדרסון, מאחורי תלי התלים של נוירוזות ותרופות נוגדות דיכאון) עולה לפני השטח בכל אחת מ-87 דקותיו של הסרט.

תוסיפו לזה את הפסקול המוצלח של אלכסנדר דספלה ואת עבודת הדיבוב המוצלחת, ואפשר לקבוע כי "מר שועל המהולל" סוגר שנה פנטסטית באנימציה, לצד "קורליין ודלת הקסמים" ו"למעלה". במובנים רבים, הוא הטוב והייחודי שבהם.

"מר שועל המהולל" (Fantastic Mr. Fox), ארה"ב-אנגליה 2009, 87 דקות. הסרט לא יוקרן בבתי הקולנוע בארץ, אבל הערב תוכלו לצפות בו בסינמטק חולון.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...