בדרכי נעם: בתה של ענת בירן הפכה לדוגמנית מבטיחה ופורצת
"זיקית,"פראית","הדבר הבא" - כך מתארים את הדוגמנית נעם פרוסט, שבגיל 16 וחצי מראה פוטנציאל להפוך לשוס הישראלי הלוהט החדש בעולם. האמא, דוגמנית העבר ענת בירן, מצדדת
נשמע כמו תרחיש יומרני פלוס עבור ישראלית בת 16 וחצי, שהתחילה לדגמן לפני פחות משנה? תתפלאו. מאז ניתן הפוש הראשון והרציני לקריירה של פרוסט, היא דוהרת כרוכב אופניים שטוף אדרנלין עשר דקות אחרי תחילת שיעור ספינינג. פרוסט הצטלמה כפנים האחרונות של חברת האיפור קריולן, לקמפייני הקיץ של מותג התכשיטים "פאולה ביאנקו" ושל המעצבת נעמה בצלאל, וההתעניינות בה נוסקת יחד עם הטמפרטורות גם מעבר לים. היא חתומה בסוכנות "סטורם" הלונדונית, הידועה כמי שמטפלת בענייניה של קייט מוס, ובסוכנות "עלית" הניו יורקית, שגם הזמינה אותה לאודישנים לשבוע האופנה של חורף 2011-2010 שייערכו בעוד כחודש.
בתוך ים בחורות יפות וחטובות להכאיב, פרוסט מיתמרת אל על, ולא רק משום שהיא מתנשאת לגובה 180 ס"מ) "תמיד הייתי ענקית, זה משני הצדדים במשפחה. יש לי דוד שהוא שני מטר, אבא שלי כמעט מטר תשעים, אמא שלי היא מטר שבעים ושש, יש לי סבא ענק".)
יש לה את זה באקסטרה לארג' וכולם מסכימים שהיא חריגה, במובן החיובי של המילה. "ממש כשראיתי אותה ידעתי שזה מה שאני רוצה, מתוך הרבה דוגמניות היה די ברור שהיא האחת," אומרת נעמה בצלאל. "לנעם יש גובה וגוף שמחזיק טוב את הבגד. היא לא בקטגוריה של דוגמניות מושלמות כמו בר רפאלי וגלית גוטמן. היא מביאה את האטיטיוד שלה, טוויסט אחר. היא ממש ילדה, אבל בצילומים היא הייתה כל כך מקסימה ומקצועית וסבלנית, היא שיתפה פעולה עם הקטע של החמצון של הגבות ולא עשתה מזה עניין."
איתן טל, שצילם את הקמפיין,
במפגש עם פרוסט, בדירה שבה היא מתגוררת עם משפחתה במרכז תל-אביב, מפתיע לגלות עד כמה היא ילדונת, אחרי הכל. את ההתרגשות הגדולה נוכח הראיון הראשון בחייה היא מסווה לא רע, והיא אכן מקסימה ומגניבה לחלוטין, כולל קול נמוך וצחוק קצר ושטוח, שהיא עושה בו שימוש רב. אילן היוחסין שלה פוטוגני לא פחות: אביה הוא הבמאי עדי פרוסט ("הדוגמניות," "עיני הרנטגן," "דודו טופז - מותו של מלך הרייטינג," "השף המעופף" ועוד), ואמה היא ענת בירן, דוגמנית עבר, מטפלת בפסיכודרמה, מחנכת למיניות ומי שמזוהה בעיקר כמי שמנחה שנים רבות בערוץ הקניות (פרוסט ג'וניור: "היא מולטי טאלנט").
כשאנחנו מתיישבות בחדר הקטן שלה, שנראה כמו פינה בדירת שותפים קלאסית, כולל מרצפות כתומות מהוהות, פרוסט מקפלת שתי רגליים ארוכות, דוחפת לכיווני מאוורר ואומרת בצחוק שאמא שלה השיגה אותו בדיל לא רע. עד כמה המשפחה הזאת גזעית, ממחיש אחד הנושאים הראשונים שפרוסט ששה לדבר עליהם. לפני זמן קצר חזרה המשפחה, שכוללת גם את האח הקטן דניאל (10), " זה טוב שאנחנו רק שניים. בתל-אביב למצוא דירה ליותר מארבעה אנשים זה די קשה"), מקונצרט של פרל ג'אם בלונדון, מה שפרוסט מגדירה כחוויה מכוננת.
- איך היה לראות את פרל ג'אם?
"ההופעה הייתה בהייד פארק, היה מדהים! באנו באחת וחצי בצהריים, שעה לפני שפותחים את השערים, ויצא פסטיבל של יום, היו מלא להקות חימום מגניבות. היינו ממש קרובים לבמה. היו שם מאתיים אלף איש, באיזשהו שלב התחילו כל הדחיפות, ואבא ואח שלי לא יכלו לסבול את זה, אז הם הלכו אחורה, אבל אמא ואני דבקנו במשימה ונשארנו. עמד לידי גם מישהו ששמר עלי."
- לא נראה לי שעם הגובה שלך מישהו צריך לשמור עלייך בקונצרט רוק.
"שם אני לא כל כך גבוהה, לא לעומת הבנים. זה טוב, זה נותן לי ביטחון."
- של מי היה הרעיון לטוס להופעה?
"אמרתי לאבא שאני רוצה לראות אותם, אבל לא חשבתי שהוא באמת יילך על זה. בשנה האחרונה די הגנבתי אותו על הלהקה, קניתי את כל הדיסקים וכל הבית די בהערצה לאדי ודר, ואז תוך איזה שבוע הוא מצא כמה ימים של חופש ולקח את כולנו לארבעה ימים. הייתי עדה לפיסת היסטוריה."
- יצא גם שניצלת את הביקור לטובת קפיצה לסוכנות "סטורם.
"הם רוצים שאני אבוא לשם בשנה הבאה לתקופה, בטח לפני הגיוס. זה מחמיא. איך שיצאתי הם הרימו טלפון לאלינור (שחר, הסוכנת של פרוסט, ע.ט) ואמרו לה שהם אהבו. מדהים, לונדון היא בדיוק בשבילי. זאת פעם שנייה שלי שם, אבל את מכירה את זה שאת מגיעה למקום ומרגישה בבית? אז זה ככה."
פרוסט לומדת בתיכון עירוני א' במגמת קולנוע, והשנה כבר התנסתה בהפקה. "עשינו סרט גמר, שזאת חוויה בפני עצמה," היא מספרת, "כמה ימים מחוץ לבית הספר, לעבור בין סוכנויות שחקנים וללכת למקומות ולבקש אוכל. הרבה טלפונים והפקות. בי"ב כבר יהיה סרט של רבע שעה שמוקרן בסינמטק, וזה יותר כבוד. זה כיף מאוד ומאוד אינטנסיבי."
- איך קריירת הדוגמנות שלך התחילה?
"בערך מגיל 13 אני כל הזמן מסתובבת פה בדיזנגוף, וכל האנשים שעובדים במקצוע ראו אותי ותמיד חשבו שאני גדולה יותר. תמיד הציעו לי, אבל אבא היה מאוד נגד זה. אני רציתי מאוד מאוד, אבל הוא לא הסכים וזה היה חד משמעי. הוא אמר: 'עד גיל 16 אני לא רוצה לשמוע על זה בכלל.' תמי (הצלמת ואושיית האופנה תמר קרוון, ע.ט) היא היחידה שנתנו לה לצלם אותי. היא חברה של המשפחה. ואז התקרבתי לגיל 16 ואבא ביים את 'הדוגמניות' בערוץ 2 והמשפחה מאוד לחצה עליו, ואז הוא ראיין את אלינור לתוכנית, הוא ראה אותה עם ליאל דניר וזה מאוד מצא חן בעיניו, והוא אמר שאם כבר הוא מסכים, זה יהיה עם מישהו שהוא סומך עליו. אז הוא לא היה מרוצה, אבל הוא הסכים."
- ואיך הוא הגיב כשהוא ראה את העבודות הראשונות שלך?
"זה מגניב אותו, הוא שמח. הם מאוד מעורבים ותמיד יש מישהו שאיתי על הסט, ואת יודעת, אני באה מבית כזה. אמא שלי הייתה דוגמנית ואבא שלי מכיר את רוב האנשים מהתחום, ככה שהם מאוד יודעים איך צריך לטפל בכל דבר, וזה נותן לי הרבה ביטחון. אני מאוד נהנית מזה. כל הצלמים שעבדתי איתם הם מהשורה הראשונה, כמו דודי חסון ורון קדמי."
תמר קרוון הייתה הראשונה שצילמה את פרוסט למדורה המיתולוגי "הצעקה האחרונה," כשפרוסט הייתה פעוטה בת חמש. לדבריה, משפחתה של פרוסט היא המפתח להצלחה: "היא באה ממשפחה מדהימה ואין סיכוי שהיא תסטה לשום פינה לא רצויה, כי יש לה שני הורים קוליים שמבינים עניין, והיא פשוט מקסימה אמיתית. אני לא יכולה לראות או לדבר עליה רק כדוגמנית, אבל אני חושבת שהיא תגיע מאוד מאוד רחוק. אין לי ספק בכלל."
- נעם, מה את אוהבת בדוגמנות?
"זה כיף, כי זה לא כמו עבודה משרדית. כל עבודה היא קונספט וצוות מסוים, וזה קצת כמו להתחפש. את באה ואת משחקת עם זה, ובגלל זה מאוד מחמיא שנעמה בצלאל בחרה אותי. במשפחה שלי יש הרבה נשים שקונות אצל נעמה, וכשהייתי קטנה גם רציתי את הבגדים שלה. סבתא שלי גרה בדיזנגוף, וכל יום שישי בדרך אליה הייתי עוצרת בחלון של החנות שלה. זה הכי הטעם שלי."
- נו, וחתרת לקבל כמה שמלות? ותכשיטים של פאולה ביאנקו?
"לא, לא ביקשתי."
- אבל קל לראות מהחדר שלך ומהקלאץ' המוזהב הזה, שתלוי פה על הקולב, שאת חובבת אופנה.
"אני מאוד אוהבת את כתומנטה ו'יוסף' ואת כל חנויות המעצבים שבדיזנגוף, את 'אדרת' בבוגרשוב ואת טופשופ. אני אוהבת לשלב וינטג' וחדש. עכשיו בלונדון מצאתי נעליים סוף סוף, בארץ צריך להתאמץ כדי למצוא נעליים במידה 42, שם את נכנסת לכל חנות ויש."
- אמא שלך בטח גם חובבת אופנה רצינית.
"ממש לא. היא דווקא יותר בקטע של בשמים ואיפור. אני לא. לדעתי, כמה שיותר טבעי יותר יפה, לפחות כרגע."
- ואיך החברים מגיבים לקריירה החדשה שלך?
"רוב החברות הטובות שלי גם היו איתי בזמן שהציעו לי לדגמן, אז זה לא נפל עליהן. אני גם באה מבית ספר שכל הילדים שם הם בנים של אמנים, כך שאני לא יוצאת דופן."
- ומה יהיה עם הצבא אם יתפתחו דברים מעניינים? תוותרי?
"לא, אני אלך לצבא."
- כי את רוצה, או כי בבית לא מוכנים לשמוע על משהו אחר?
"לא, ממש לא בגלל הבית. כי אני כשירה, וזה לא מוסרי לא ללכת כשחברים שלי יתגייסו ואני לא. זאת חובה." -
- נראה שישראל מתפוררת מבחינה ערכית. איך את תופסת את זה, רגע לפני הצו הראשון שלך וכתושבת העיר שתמיד חוטפת ריקושטים בנושא?
"אני לא יכולה לשפוט אנשים שפציפיזם או הנטיות המיניות שלהם לא נותנים להם להתגייס. כרגע נראה לי שגם לא אכפת לי לשרת רחוק מהבית, אבל אי אפשר לדעת. נראה לי מגניב ללכת ליחידת ההסרטה של צה"ל או לגלי צה"ל, אבל מאוד קשה להתקבל. זה הכי מעניין. אני אנסה ללכת למיונים."
- לאחרונה התפרסמה כתבה של דנה ספקטור ב"ידיעות אחרונות" על ילדה בת 14 שמספרת בנונשלנט שהיא שכבה עד עכשיו עם בערך 20 בנים, ועסוקה רוב הזמן בפעילות מינית ממש לא הולמת לגילה, אבל היא טוענת שהיא לא שונה מהרבה בנות. תגידי, זה באמת נורמטיבי כיום?
"אני חושבת שזאת קצת הקצנה. יש מקרים כאלה, זה קורה. אני לא קרובה לזה ואני לא עושה דברים כאלה, אבל זה לא כולם ולא כולן, ואני חושבת שבתל-אביב זה תלוי עם מי אתה מסתובב. אנשים היום מתבגרים יותר מהר וחשופים יותר לדברים ויש פחות תמימות, אבל זה משהו שקורה כבר ב15-10- השנים האחרונות, עכשיו רק שמים על זה דגש".
- אבל כל הרשתות החברתיות והטכנולוגיות מאוד מקדמות את התופעה הזאת, והן לא היו קיימות לפני 15 שנה.
"היום אי אפשר להיות בן אדם פרטי כל כך. את עושה פייסבוק ואם את במערכת יחסים כולם יודעים, ועוד עושים על זה 'לייק' או לא, וצריך הרבה יותר לשמור על החיים הפרטיים שלך. אני אולי בבועה שלי, אבל לא לכל ילדה בת 14 יהיה סיפור כזה. אני לא רוצה סתם להגיד ולהתנשא, אבל אולי זה גם קשור בחינוך, וזה נורא תלוי בבן אדם ומאיפה הוא בא. אולי זה נובע גם משעמום."
פרוסט אינה אוחזת בחבר, ומדגמנת אפיל כללי של ילדה טובה, עניינית ובוגרת. כנראה שככה זה כשלאבא ולאמא שלך יש קעקוע זהה, והדילמה היחידה שלך בנוגע לרצון לקעקע גם כן כוכב על היד, ולהצטרף למחווה המשפחתית, היא השאלה אם זה עלול להפריע לקריירת הדוגמנות שלך. "אנחנו מסתדרים טוב, ברור," היא אומרת באגביות כשהיא נשאלת על היחסים עם הוריה.
- הלו, זה לא כזה ברור להסתדר עם ההורים שלך בגיל .16
"יש לי ריבים איתם, אבל מדברים על הדברים. יש לי אבא שמאוד מבין את הקטע של היציאות. אני לא יוצאת למועדונים, לא אוהבת." בעמוד הפייסבוק שלה, שבו היא מופיעה בתמונה לא מקצועית בעליל (לייק,( היא מראה לי תמונות שלה על חלון הראווה של בצלאל. "שכן של חברה שלי ראה ברחוב וצילם והעלה," היא אומרת בצחוק חצי מתנצל. ברור שהלכה לראות את עצמה. "זה היה מוזר ומרגש בו זמנית, אבל מגניב, כיף, כבוד."
- זה בטח כמו סוג של חלום שמתגשם.
"כן, אבל... זה נשמע ממש סנובי, אבל זה משהו שאני יודעת שאני מתאימה לו. הציעו לי מגיל צעיר ואני יודעת שיש לי את הנתונים, אז למה לא, מבינה? אבל זה נשמע לי מה-זה סנובי להגיד את זה."
אחד הדברים שפרוסט הכי אוהבת הוא מוזיקה. ממדף היא שולפת בגאווה את התקליט "נוורמיינד" של נירוונה, שעליו היא מצהירה שהייתה משלמת גם 500 שקל. פטיפון טרם נרכש, אבל זה יקרה. "אני מאוד מתחברת למוזיקה. אני מקליטה, כל ה'הוט מג'יק' שלי אלה תוכניות על מוזיקה מVH1- ודברים כאלה, אני אוהבת לחקור מוזיקה, תוכניות תיעודיות ויוטיוב, ולקרוא על אמנים או להגיד לאבא 'תביא לי להקה טובה.' יש לנו ארון ענק עם אלף דיסקים, זה קטע מאוד חזק בבית."
- את מי את אוהבת לשמוע?
"ג'פרסון איירופליין, קינג קרימזון, דה אפגאן ווינגס, פרל ג'אם, נירוונה - מאוד גראנג.' אני גדלה על הספרייה המוזיקלית של ההורים. נולדתי ב-'93 וזה פספוס, זה מבאס שלא הייתי בתקופה ההיא. גם מיוז מעולים, אבל אני חושבת ששנות האלפיים הכי פחות מעניינות מוזיקלית. קל מאוד להשיג מוזיקה היום, אבל דווקא בגלל זה, זה פחות כיף. אני קונה עדיין דיסקים. כל המוזיקה שלי על האייטיונס, ואני שומעת דרך המחשב."
- עם תקליטים זה אחרת, את יודעת. לא תוכלי פשוט לדלג על שיר שלא בא לך.
"אבל זה טוב! זה חווייתי. אני הרבה פעמים שמה דיסק ונשכבת בחדר. זה מנקה את הראש, זה מרגיע."
- את אוהבת לגור בתל-אביב?
"מאוד! נולדתי בנווה צדק, וכשהייתי בת ארבע עברנו לאזור פה ונשארנו באותה המשבצת. אני מהאנשים שלא אכפת להם איך נראה הבית, אכפת לי מהמיקום. כאן קרוב לים, כל דבר הוא במרחק שתי דקות הליכה ואני גם עם הרגליים האלה, את יודעת," היא צוחקת, "ואין לי בעיה ללכת לכל מקום ברגל. לונדון מגניבה, אבל את לא יכולה להסתובב שם בלי כסף, ופה את יכולה לשבת על איזה ספסל בפינה וליהנות. לא צריך הרבה כסף כדי למצוא ריגושים."
- ובקרוב את טסה לניו יורק. איזה כיף!
"עוד לא הייתי בניו יורק. בטח השופינג כיפי. זה יהיה בעיקר לשהות בדירת דוגמניות, את יודעת."
- קול. תביאי את אבא שיתעד אתכן בדרך לאודישנים רבות על עלה של חסה.
"לא. אני גדלה על אכילה בריאה. עכשיו התחלתי לעשות ספורט. אמא שלי תמיד אומרת לי לעשות דברים כמו יוגה ופילאטיס. אני מאוד אוהבת ספורט."
- אז מי ייסע איתך לניו יורק?
"סבתא שלי. היא מתורגמנית והייתה שם הרבה פעמים, וזה מסתדר."
- מה השאיפה המקצועית שלך?
"הייתי רוצה להגיע לכל בירות האופנה בעולם, ולעשות קמפיינים גדולים לפראדה, לשאנל. זה הכי כבוד שמזמינים אותך לעבודה ומטיסים אותך ומשלמים לך. זה לנסוע בעולם ולראות מקומות שלאו דווקא הייתי מגיעה אליהם אחרת, אז זה מרגש אותי. דוגמנות זאת עבודה דינמית, אני מאוד אוהבת להיות על סטים. אלה אנשים שאוהבים את העבודה שלהם."
- חלקם מאוד מנייריסטים, ולא תמיד נעימים.
"לא נתקלתי באנשים כאלה, אבל זה חלק מהעבודה."
צילומים: אלון שפרנסקי. סגנון: שלומית אלבס זיו
נא להמתין לטעינת התגובות
מגזין הלייף סטייל והאופנה, הסוקר טרנדים בינלאומיים מאופנה ועד עיצוב, מבריאות ועד חינוך, מזוגיות ועד סקס. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122 . 
אקו"ם