איך גוש פח חלוד הופך למכונית ספורט
ליאור ברוך אינו משחזר מכוניות ישנות אלא מחדש אותן. המראה נשאר בעבר, השאר הוא בן הימים האלה, פחות או יותר
הנסיבות למפגש הראשון של ליאור ברוך עם NSU לפני 21 שנה הן חסויות, אבל היו מספיק חזקות כדי שיקנה לעצמו, כמה שנים אחר כך, אחת כזו: פרינץ 1000 שהיתה אז בת 20. "לא ידעתי שבמכונית 'קלאסית' לא נוסעים רחוק, אז התייחסתי אליה כמו לכל מכונית ונסעתי בה באופן קבוע לבסיס שבו שירתי ברמאללה".
אבל בעיות היו, וברוך גילה כי מכונאים פשוט לא מוכנים לגעת בדבר הזה. בגלל התקופה הפורמטיבית שצוינה קודם, פרידה לא באה בחשבון, אז הוא החל לשפץ לבד - משטיח שבלה ועד חיווט שהרקיב.
עם השנים המצב רק החמיר. לא של המכוניות. ברוך החל לשפץ גם מכוניות אמריקאיות. מכיוון שהמקור מדטרויט לא הצטיין בהתנהלות מסודרת בכביש, הוא גם שיפר את האקזמפלרים שבנה באמצעות מכלולי שלדה למיניהם. זה היה הכרחי כדי שיוכלו להסתובב בפניות באופן שפוי, בייחוד לאור 400 כוחות הסוס ששוגרו מהמנוע הענקי לגלגלים האחוריים.
לפני שנתיים פגש ברוך בנקודת המוצא של הסיפור הזה - גוף חלוד של דגם ספורט של NSU: "זה היה אוטו לחלקים שהוציאו ממנו כבר את כל החלקים". התהליך נמשך כל הזמן הזה, ועם סיומו ברוך יכול להיות גאה עם תעודות: המגזין ClassicCar בחר ברכב המשופץ הזה כמשתתף בגמר "מכונית השנה" שלו.
ברוך אינו משחזר רכב ישן למצבו המקורי אלא משפץ אותו; האותנטיות נפגעת - השימושיות מרוויחה. במקרה הזה השיפוץ מכוון בהתאם לאופי המקורי: מכונית ספורט. הרבה מהעבודה נעשית גם בתכנון עצמי ובשיטת האין-ברירה של ניסוי וטעייה: תכנון מחודש של לוח המחוונים, סידור הגישה למנוע הנמצא מאחור וכיו"ב.
מלבד החידוש ההכרחי של הגוף עצמו, המושבים (כולל רתמות של מכונית מירוץ) או בניית כל מערכת החשמל, ההתמקדות היתה בכמה מכלולים המשפיעים על היכולת הדינמית: בולמים וצמיגים רחבי סוליה - "יש רק יצרן אחד בעולם שעושה כאלה" - ומכאן גם כנפיים מנופחות. ואנחנו כמובן מאחלים לברוך הצלחה בתחרות.
NSU פרינץ ספורט. הגיע לגמר
צילום: פז בר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם