"עכשיו תורי לדבר"
הראל סקעת התבגר, הפעם באמת. הוא נלחם על התדמית של ישראל, מופתע מהאהבה של הקהל ומודיע בראיון הזכייה שלו במצעד "100 הכוכבים של מעריב לנוער": החלטתי לדבר. על מה? זו שאלה טובה
אז הבנו שהראל סקעת מודל 2010 השתנה והתבגר, והאמת? הוא נראה די מאושר. עם אלבום חדש בדרך, הופעות, שיתופי פעולה, גיחות בינלאומיות, מעריצים מדהימים ואיך לא, זכייה במקום הראשון במצעד 100" הכוכבים של מעריב לנוער", לא פלא שהחיוך פשוט לא יורד לו מהפנים.
קודם כל, איך ההרגשה לזכות בפעם השלישית במקום הראשון במצעד 100" הכוכבים של מעריב לנוער"?
"זה מגניב לאללה! חשבתי שאולי אגיע לעשירייה הפותחת, אבל לא חשבתי שאזכה במקום הראשון, כך שמבחינתי זו הפתעה".
יש לך קשר טוב עם המעריצים?
"כן, אני נמצא איתם בקשר די צמוד. אני מרגיש שאני שם בשבילם והם שם בשבילי. אני שומר איתם על קשר דרך האתר שלי ודרך הפורומים ופייסבוק. המעריצים שלי הם הדבר הכי חשוב. מבחינתי, המוזיקה נועדה בעצם לתת שירות, והשירות הזה הוא לרגש, לשמח. אני מרגיש שהמעריצים נותנים לי הרבה יותר ממה שאני נותן להם. אני מקבל מהם המון אהבה, תמיכה והערכה".
אתה מקבל מהם גם ביקורת לפעמים?
"יש משהו אמין מאוד בקהל שלי ובפורום שלי. כשהם אוהבים משהו שעשיתי, אז הם אוהבים באמת, וכשהם לא אוהבים, הם לא מתביישים להגיד לי את זה. הכל שם אמין ואמיתי מאוד, וזו עוד אחת הסיבות שאני אוהב אותם".
קרה לך פעם שמשהו שמעריץ אמר לך ריגש אותך במיוחד?
"ברור שכן", הוא צוחק. "יש המון מחמאות אישיות שאני מקבל, אבל בחיים אני לא אגלה כי זה הדבר הכי אישי בעולם. מה שהכי מרגש אותי זה שהשירים שלי משפיעים על אנשים ועושים להם טוב, משמחים אותם".
ומה דעתך על המעריצים הממש "שרופים", שמגיעים לכל ההופעות ותומכים בך?
"אני לא בדיוק יודע איך להסביר את זה, אבל אני מרגיש כאילו יש לי המון שומרי ראש קטנים שהם בעצם השליחים שלי. הם אומרים לכולם מי אני ומה אני ואיך אני אוהב שמתייחסים אליי. נוצר סוג של מערכת של אמון ביני לבין אנשים בלי שבכלל נפגשנו".
איפה עובר הגבול בקשר עם המעריצים? מתי אתה אומר" לא"?
"פעם מעריצים היו מחכים לי מתחת לבית או פשוט דופקים לי על הדלת, ובעיניי יש בזה חציית גבול מסוימת, אני חושב שלבן אדם מגיעה פרטיות בבית שלו. זה היה די מביך, כי אני הרי לא יכול לכעוס או להעיף את המעריץ או את המעריצה, הרי הם לא עושים את זה מכוונה רעה, אבל עדיין, זה פשוט לא נעים. זה קורה מדי פעם, אבל אני חי עם זה בשלום".
בשלב הזה נכנסת אל החדר אשה שדומה דמיון מפתיע להראל. "אתם באמצע או משהו?...", היא תוהה. "אויש נו, אמא, אל תהיי מפגרת, בואי", צוחק הראל, ואהובה סקעת, אמו של הראל, מצטרפת אליו.
בספרי דברי הימים תוכתר שנת 2010 כשנה שבה עשה הראל סקעת את צעדיו הראשונים בעולם המוזיקה הבינלאומי. במאי האחרון ייצג הראל את ישראל בתחרות האירוויזיון שבה שר את "מילים", אבל לאחר שהוכרז כאחד הפייבוריטים הבטוחים למקום הראשון, נחל הראל אכזבה קשה כשהשיר הישראלי דורג במקום ה- 14 בלבד: "זה היה תהליך לא קל ומורכב מאוד", מספר היום הראל, "אבל אני לא מתחרט על כלום".
איך היה לשיר מול קהל עצום מכל העולם שלא מבין אף מילה בשפה העברית?
"זה מה שהיה מדהים בהופעה הזו. בנוסף לגודל ולכמות האנשים שהופעתי מולם, מה שהכי ריגש אותי היה שאנשים באו אליי בסוף ההופעה עם דמעות בעיניים ואמרו לי באנגלית שהם לא הבינו מילה ממה ששרתי, אבל הם ממש התרגשו מההופעה והם הרגישו שהם ממש מבינים על מה אני שר. זו בעיניי המתנה הכי גדולה שיש - לשבור את מחסום השפה".
הופתעת מהמקום הנמוך שאליו הגיע השיר?
"לא הופתעתי. אנשים סביבי הופתעו. לא הופתעתי חלילה מפני שלא האמנתי בשיר, אלא כי לקחתי בחשבון שזה לא משהו שתלוי רק בי. מדובר בתחרות, ואני מייצג מדינה מסוימת שהתדמית שלה בעולם היא מאוד לא פשוטה".
אתה חושב שלפוליטיקה יש השפעה על תוצאות התחרות?
"חשבתי שלא, אבל הבנתי שטעיתי. בדרך חזרה לישראל דרך אוסטריה כל מיני אנשים זיהו אותנו מהתחרות, ואמרו לנו בכעס שזה לא בסדר שאנחנו שרים פה בזמן שחיילים ישראלים יורים והורגים ילדים פלשתינאים. כל מה שהם ראו בחדשות באותה תקופה זה את האירוויזיון ואת המשט הטורקי לישראל, ולצד זה נשמעו הטענות שלפיהן ישראל מפציצה את עזה. אני כמובן לא מאשים אף אחד, אבל אני לא יודע כמה הדברים האלה השפיעו על התוצאה הישירה של התחרות, ואני גם לא מתעסק בזה".
איך אתה מרגיש כשאתה שומע את הדיבורים האלה על ישראל?
"זה עושה לי רע. אני לא מתיימר לייצג את ישראל, אבל כשאני שומע דברים כאלה מאנשים בחו"ל, אני מסוגל לשבת איתם שעות על גבי שעות ולהסביר להם כמה התדמית של ישראל היא לא נכונה. אני נכנס לאינטרנט, מראה להם סרטונים על התרבות ועל המוזיקה שיש בארץ וגם מזמין אותם לבקר. אני גאה מאוד להיות ישראלי, ואני מרגיש כמו שליח של ישראל".
אם מחר משרד החוץ היה מציע לך להשתתף בקמפיין הסברה בעד ישראל, היית הולך על זה?
"הייתי הולך עכשיו! אני בן אדם מעורב שאכפת לו מאוד שהמדינה שלו תוצג בדרך נכונה. לא הייתי רוצה שיחשבו שאנחנו בסדר אם אנחנו לא בסדר, אבל כן הייתי רוצה שיראו אותנו בדרך נכונה, וכרגע אני חושב שישראל מוצגת בעולם באופן מעוות".
מה קורה אחרי האירוויזיון? שקלת לנסות את מזלך גם מעבר לים?
"כרגע יש לי קשר רציני מאוד עם גורמים בחו"ל, ואני מקווה שייצא מזה משהו ברמה שאני רוצה. בחודש הבא אסע לניו יורק, והתכנון הוא לעבוד על אלבום באנגלית שיכיל חומרים אחרים, משהו שונה מאוד שיש בו גוונים אחרים ותעוזה אחרת".
בזמן האחרון נהיה אופנתי למלא את "קיסריה" ואת "היכל נוקיה". זה משהו שחשבת פעם לעשות?
"הייתי
ספר לנו קצת על האלבום החדש שבדרך.
"העבודה על האלבום הזה שונה מהעבודה על האלבומים הקודמים. זה יהיה אלבום מורכב יותר ואופטימי יותר, גם מבחינת הטקסטים, ולמעשה הוא מושפע מהמקום שאני נמצא בו כרגע בחיים".
איך אתה בוחר את השירים לאלבום שלך?
"אני אוהב מאוד להתחבר לאומנים אחרים ולהכיר את סגנון המוזיקה שלהם, אז מטבע הדברים אני מבצע שירים של אומנים שאני בקשר איתם או של כאלה שהכרתי דרך אומנים אחרים. בדרך כלל הכותבים שלי הם אנונימיים לגמרי. קרן פלס למשל, שכתבה לי שירים לאלבום הראשון, הייתה אנונימית לגמרי באותה תקופה".
ושקלת לכתוב או להלחין שירים לאלבום הזה?
"יש כמה שירים שכתבתי לאלבום הבא, אבל אני עדיין לא יודע אם הם ייכנסו. הכתיבה היא לא דבר שאני עושה באופן קבוע, אני לא חושב על לכתוב שיר, זה פשוט בוער בי. מה שכן, אני מקפיד מאוד לא להיות מונע על ידי אגו, לכן אם השירים שיכתבו לי יהיו טובים יותר מהשירים שאני כתבתי, אני אוותר על הכנסת השירים שלי לאלבום. לפני הכל אני זמר. אני יכול לאהוב דברים ויש לי תחביבים כמובן, אבל השירה תמיד תהיה במקום הראשון. אין כאן תחרות בכלל".
שיתופי פעולה בין אומנים נעשו אופנתיים בזמן האחרון. יש אומן מסוים שהיית רוצה לשתף איתו פעולה?
"בוודאי. ממש כרגע אני עובד על שיתופי פעולה מוזיקליים עם עמיר בניון ועם יהודה פוליקר, אבל אני לא עושה את זה כי זה באופנה. אם יש דבר שהוא אופנתי, אני בדרך כלל אעשה את ההפך הגמור. מאז שהייתי ילד זה כך. באלבום הקודם שלי למשל רציתי לשיר בתימנית, אבל אז פתאום המון אומנים התחילו לשיר בסגנון מזרחי, אז מיד ויתרתי על הרעיון. לא מפני שאני חושב שהוא לא טוב, אלא מפני שאני רוצה לעשות משהו שונה ממה שאחרים עושים".
ומה הסיבה שאתה מתעקש כל כך לא ללכת לפי צו האופנה? יכול להיות שאתה מנסה לעשות דווקא?
"לא, אני לא מנסה לעשות דווקא. אני פשוט מרגיש שאם אנשים אחרים עושים את זה כרגע, כדאי שאלך ואחפש לעצמי משהו אחר. זה נובע מהרצון להביא משהו אחר ולהבליט את הייחוד של המוזיקה, כי אם אני לא אצליח לעניין את עצמי, אני בטח ובטח לא אצליח לעניין את הקהל".
בין כל המעריצים וההופעות סקעת תמיד מקפיד לשמור על פרופיל נמוך. נדיר לראות אותו בהשקות או במסיבות, ולמרות שאין לו בעיה עם צלמי פפראצי הוא משתדל למעט להצטלם ולככב במדורי רכילות, כך שמלבד מילה פה, מילה שם, חייו האישיים כמעט אינם חשופים לעין הציבור. לכן הופעתנו מאוד לשמוע שבימים אלה מתוכנן סרט תיעודי על חייו של הראל, המיועד להיות משודר ב"רשת", ערוץ .2
מה הסיבה שהחלטת להיחשף בסרט כזה?
"הסרט לא ממש סגור, ואנחנו עדיין לא ממש יודעים מה יהיה בו, אבל בשלב מסוים בחיים נראה לי שזה בסדר להיחשף. אני אמנם לא בן אדם שאוהב לדבר יותר מדי, אבל אני לא אוהב גם שאנשים אחרים מדברים עליי, ונראה לי שעכשיו תורי לדבר".
ולסיום, מה אתה רוצה לומר או לאחל לקוראי "מעריב לנוער"?
"קודם כל, אני רוצה לאחל לכל קוראי 'מעריב לנוער' שנה טובה. חוץ מזה, אני מאחל להם שיעשו מה שהם רוצים ולא ידפקו חשבון לאף אחד. תמיד בגיל הזה אנשים אומרים 'אל תעשה את זה ואל תעשה את זה'. אז לא, תעשו הכל! כלומר, אל תלכו לגנוב או לרצוח חלילה, אבל תחיו את החיים, כי בסוף הכל חולף. גם אם יכעסו עליכם, בסוף הכל יעבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם