פילינג בלו
יפתח קליין לא חוזר בתשובה, לפחות עדיין לא, אבל הרוחות המנשבות מבשרות על שינוי: חושב לשלוח את הילדים לבית ספר דתי, תומך באי גיוס חרדים לצה"ל ובז למנטליות החילונית. "אולי ביום מן הימים העולם החילוני כבר לא יספק אותי", הוא אומר בראיון בלעדי ל"רייטינג". עד אז הוא שוב משחק באד גאי: גבר שמבריח זונות ב"בלו נטלי" המבריקה
ברנהיימר וסידיס בדקו שחקנים אחרים לתפקיד של יוני הגואל - גבר אשדודי שעובד בעסק היאכטות המשפחתי של הוריה של אשתו, ושבניסיון לעשות קופה נאה מסתבך עם גורמים מהעולם התחתון שמשלמים לו כדי להבריח זונות לישראל באמצעות בלו נטלי, היאכטה בניהולו. לתפקיד הראשי בסדרה - גיסו של יוני שמצטרף לעסק ונגרר בעל כורחו לפלילים - כבר נתן את הסכמתו צביקה הדר. לא היה פשוט למצוא שחקן שיעמוד מול הנוכחות הדומיננטית של הדר, ואחרי שהם תרו בכל פינה אמר ברנהיימר: “אין ברירה, בואו נביא את יפתח”. איך שהוא נעמד מול צביקה הם הבינו שזה זה.
קליין מספק גרסה אחרת לגמרי של הסיפור. “ככה הוא אמר?”, הגיב כשעימתי אותו עם דבריו של ברנהיימר. “אני חושב שלי הוא אמר הפוך, הוא אמר ‘כתבתי את זה בשבילך’, או ‘מיד ידעתי שזה אתה’”.
זה מה שתמיד אומרים לשחקנים, לא?
“ממש לא. האמת שזה מזל, כי כשהם הציעו לי את הסדרה הדבר הראשון שאמרתי זה לא. מה פתאום לשחק עכשיו את הבאד גאי. ולא רק הבאד גאי, אלא גם סוחר בנשים. מה פתאום! ואז אמרו לי ‘בוא תיפגש איתנו ועם צביקה הדר, מה אכפת לך’. הם ביקשו שאבוא ואשמע קצת על הסדרה. נפגשתי עם הבמאי עודד לוטן ועם ברנהיימר, שהם חברים שלי, הם התחילו לספר לי את עלילת הסדרה, ואחרי דקה ידעתי שאני רוצה לעשות את זה. אבל לא אמרתי להם, נתתי להם להמשיך להתחנף אליי קצת ולהחמיא לי”.
גם קליין, כמו הדמויות שהוא מגלם, מעיד על עצמו שהוא אוהב לצאת, לשתות ולבלות (לוקיישן מועדף: הטקסידרמי), אבל מיד ממהר להזכיר שהוא אבא בן 38 ואין לו באמת זמן לזה. “זה כבר קורה הרבה פחות, עניין של תקופות”, הוא אומר, “אבל כשאני יוצא אני די דופק את הראש. גם עם שירי, גם לבד”.
גם היא דופקת את הראש?
“פחות. בכלל, נשים, לפחות אלה שאני מכיר, פחות בקטע. בעבר הייתי יוצא לא מעט והיום, לא יודע למה, פשוט אין לי אנרגיה לזה. אני כבר צוחק על זה שאם אנחנו יוצאים, שלפחות נצא בשמונה בערב כדי שבתשע נוכל להיות כבר בבית. כשאני בבית, אגב, אני לא הולך לישון לפני שתיים־שלוש”.
מה אתה עושה עד אז?
“קורא, רואה סרטים, יושב עם שירי ומדברים כל הלילה”.
זוגתו שירי ארצי והוא יחד מאז שהיה בן 25. הם הכירו בירושלים כשהוא למד בסטודיו של ניסן נתיב והיא הייתה סטודנטית לקולנוע. הם דילגו על חתונה ועברו ישר לילדים - יהלי, כיום בן 11, ומיכאל, 8, מתגוררים כיום במעוז הבורגני המנומנם בבלי שבצפון תל אביב. שירי בהיריון שלישי, ואחרי שני בנים הוא עומד להפוך אבא לבת והוא מאוד נרגש.
תמיד שואלים אותו איך זה שבחור פראי ומסוקס שכמותו
אתה גם לא נראה כמו אבא.
“אם אבא זה דימוי של מישהו נורא מיושב ורציני עם כרס ואחריות - אני רואה את זה כמחמאה”.
חשוב לך לשמר את הנעורים?
“חשוב לי לשמר את הגוף שלי בגלל שאני שחקן, זה המקצוע שלי. מעולם לא הייתי אדם ספורטיבי. לפני ארבע שנים הילדים שלי התאמנו בקראטה אצל מישהי שהיא אלופת העולם באגרוף, ואני הייתי יושב בצד ומסתכל עליהם. המאמנת אמרה לי ‘אולי תתחיל גם?’, ואמרתי לה ‘לא, אני עם הקפה והסיגריות, אני מבסוט’. יום אחד אמרתי לה שאגרוף מעניין אותי, והתחלתי להתאמן אצלה והגעתי לרמה לא רעה בכלל. אחר כך ניסיתי גם קצת יוגה, ולפני שנה, בשביל סרט שצילמתי, עשו לי מינוי בחדר כושר ענקי ברמת גן והצמידו לי מאמן. ואז כבר לא היה לאן לברוח והאמת שדי התמכרתי לזה. אני רוצה להתאמן חמש פעמים בשבוע אבל זה בדרך כלל נגמר בשלוש. היום אני במצב שיום שאני מתאמן בו הוא כבר יום טוב. זה שינוי מאוד גדול בשבילי”.
יש לך שגרת טיפוח?
“לא. לקראת ‘בלו נטלי’ אמרו לי שאני בהיר מדי - כי אני משחק מישהו שנמצא על היאכטה כל הזמן - אז רשמו אותי למכון שיזוף. הלכתי, וזו חוויה ממש מוזרה: אתה עומד במין תא חללי כמה דקות בבגד ים ומשקפיים - ואתה יוצא שזוף. שלוש שעות אחר כך אתה אדום כאילו שהיית כל היום בים. התלהבתי, זה היה ממש נחמד, ואז חברים אמרו לי ‘השתגעת? זה מסרטן! מה אתה, פסיכי?’. ראיתי שם אנשים שעושים את זה שלוש פעמים בשבוע, אנשים מטורפים. אמרתי די, לא אכפת לי, שזוף, לא שזוף, אני לא הולך לזה יותר”.
אתה די שזוף באופן טבעי.
“בקיץ אני נורא שזוף. היה לי פעם מורה למשחק שאמר ששחקנים לא הולכים לים, ואם כבר הולכים אז לפחות לשמור על עור הפנים. אני באמת מאמין ששחקנים צריכים לשמור על הגוף שלהם, וגם אני משתדל עד גבול מסוים. רונית אלקבץ, לדעתי, מורחת קרם הגנה גם כשהיא יושבת מול המחשב”.
אתה חושש מגיל 40?
“מישהו אמר לי לא מזמן ‘כמה שנים אתה כבר בן 38?’. אבל לא, אני באמת בן 38, וזה נחמד עוד להיות בקטגוריית ה־30. ביום ההולדת האחרון אנשים שאלו בן כמה אני וכשעניתי היה בתגובה שלהם משהו של ‘וואו, הגעת לגיל הזה, כל הכבוד’. מה שמפחיד אותי באמת זה לאבד את הנעורים. יש לי הרבה תשוקה ומרדנות ואנרגיית חיים חזקה, ואני לא מאמין שפתאום אני אתחיל לראות ‘ערב חדש’ ולסרוג. לסרוג אולי זה משהו יותר נשי, מה עושים גברים?”.
עגיל באוזן ופילגש.
“קעקוע אני יודע שאני רוצה לעשות. אם לא הייתי שחקן הייתי עושה קעקוע של שרוול, אבל אני לא יכול אז אולי משהו ברגל”.
משבר אמצע החיים?
“ממש לא, זה פשוט מגניב. אבל יש בזה משהו גויי כזה. גם קצת עוצר אותי שאומרים שליהודים אסור לעשות קעקועים”.
לא ידעתי.
“בטח, אסור. גם אומרים שלפני שקוברים אותם מורידים את זה, אני לא יודע אם זה נכון או לא”.
הראיון המלא בגיליון השבוע של "רייטינג"