נסיעות לונדון: וינדואו-שופינג וסושי
מה באמת קורה בלונדון? תשאלו את הלית קולט, נציגת "את", שתדריך אתכם בנבכי הסושי היפה בעולם ובשובו לחיים של הדאבסטפ

מעטים הדברים שיצליחו לגרור אותי לאותו אזור שאני נוהגת לכנות לא-בלי-כוונות-פרובוקטיביות "הגטו". זה לא שיש לי משהו נגד השכונה היהודית שבצפון העיר, זה יותר מה שאין לי לחפש שם - שהרי לשבת בבית קפה בשם "דיזנגוף" ולדבר על תל-אביב, יכולתי, אם הייתי רוצה, לעשות בתל-אביב. אז אמרתי לא. אז אמרתי לא כשהזמינו אותי לפתיחה של סושייה חדשה, קטלנית בפוטנציה. למה? כי היא שם, בגולדרס גרין.
כשנקלעתי לשכונה בעל כורחי, מפאת סידור אקראי במיוחד, נזכרתי ב"סושי קפלישס" (Sushi Cafelicious) החדש, ועכשיו הפזמון שלי השתנה. לכו לגולדרס גרין. רוצו,
המוכרות הסבירו שקוראים לזה טמארי, שזה סושי מודרני מקיוטו בצורת כדור, ושהן משתמשות באורז חום ובירקות אורגניים. בשם האנטי אייג'ינג הן המליצו על שוט של ג'לי קולגן (6.50 ליש"ט), לצד פרוסה מעוגת סושי צמחונית (1.80 ליש"ט), שלא ניסיתי, אבל כן אהבתי את כדורי האספרגוס והשיטאקי (30 פני לאחד) ואת אלו עם המוצרלה והמיסו (80 פני). בקרוב בשכונה שלי?
Sushi Cafelicious, 2 North End Road, NW11 7PH

בנות העיר האופנתיות בטח יסכימו: הדבר שהכי כיף לעשות בלונדון אחרי שופינג הוא ווינדו-שופינג. מה שעשוי להיחוות בכל עיר אחרת כפליק קטן בטוסיק ואצבע סמכותית שעושה נו-נו-נו, הופך בבירה האירופית לבילוי מענג בפני עצמו. ראיות תומכות: תצוגות ראווה מרחיבות אישונים של כלבואי הענק "סלפרידג'ס" ו"הרודס", עיצובי חלונות יצירתיים של חנויות בוטיק ברחובות צדדיים וגם החלון הענק, המפתיע של "Machine-A" בסוהו.
עד לא מזמן היה האחרון תחנה חטופה בדרך לעבודה, אבל עכשיו, אחרי שסוף סוף נכנסתי, אני יכולה לדווח: הנחתום הנאה בהחלט מעיד על עיסתו האסתטית. ספק חנות-ספק גלריה, "Machine-A", היא פרי מוחו הקודח של סטרבוס קלריס, שרצה לתת במה למעצבים צעירים וחתרניים. חלון הראווה הוא למעשה תערוכה משתנה, פרובוקטיבית תמיד (החודש: על ידי קרייג לורנס, שגם עיצב להם קולקצייה בלעדית, סרוגה למופת כהרגלו) והמרכולת מתרכזת בבגדי בו-הו גבריים עם שיק עתידני.
ראויים לציון: המעילים הרומסים של אסטריד אנדרסן, שצובעת פרוות מינק וארנב מגולחות במג'נטה ולילך, וגובה עבורן 6,000-4,000 ליש"ט.
רחוב ברוויק 60, W1F 8SU

הנה זה קורה: הדאבסטפ מסתער על המצעדים. לא עוד ז'אנר מחתרתי תוצרת בית שמנגנים במחסנים אפופי עשן ריחני ומוכרים בחנויות תקליטים נישתיות, כי אם סגנון מוזיקלי מלוטש שמשמיעים ברדיו 1 בבוקר ומוכרים במדפים הקדמיים של HMV. האשמים: מגנטיק מן, סופרגרופ של די ג'ייז עתירי פאסון, שהחליטו לערבב את הדאב והסטפ עם ווקאלס קליטים ואלקטרו מלודי, ולהתחיל לספור הורדות.
זה עובד להם: חצי מסיבוב ההופעות של סקרים, בנגה וארטוורק מכור עד סוף השנה, ודיווחים ראשונים מהופעות של השלושה מספרים על קהל משולהב שאוהב לקפוץ. אפשר: לבכות את המסמר האחרון בארון הקוליות של הז'אנר; לתהות אם הם יעשו לדאבסטפ את מה שהפרודיג'י עשו לברייקביט; להתחיל לחפש את התחליף הבא לאנדרגראונד. עדיף: ללכת לאחת ההופעות ולקנות בירה.