לידות טבעיות בדו קיום בבית
החולים האנגלי שבנצרת
בבית החולים האנגלי בנצרת, המוסד הרפואי הוותיק ביותר בארץ, הצוות וגם הפציינטים הם ערבים ויהודים, העובדים ומתאשפזים זה לצד זה. ודווקא כאן מתירים ליולדות ללדת בכל שיטה שעולה בדעתן. "הפתיחות מעצימה אותנו", אומרים במרכז הרפואי, "לכן יולדות יהודיות שמעוניינות בגישה פתוחה מגיעות אלינו"
מחלקת היולדות בבית החולים הפכה לאחרונה למוקד משיכה ליולדות יהודיות, שמעדיפות ללדת בלידה טבעית. "זה אחד מבתי החולים הטובים ביותר בארץ ליולדות", אומרת איילת בר נוי מחיפה, שילדה שם לפני חמישה חודשים את בתה תמה, "יש להם הבנה מאוד טובה של מה באמת יולדות צריכות".
בית החולים האנגלי שוכן במבנה אבן ייחודי, וההיסטוריה שלו ייחודית ומרתקת לא פחות: הוא הוקם לפני 150 שנה על ידי ד"ר קלוסט ורטאן, רופא ארמני שסיים את לימודי הרפואה שלו בסקוטלנד והחליט להרחיק לפלסטינה הנידחת, כדי לסייע לאוכלוסייה המקומית.
הוא הגיע לנצרת בשליחות "החברה הרפואית המיסיונרית מאדינבורו", שכר דירה צנועה בעיר העתיקה ופתח את בית החולים האנגלי, עם ארבע מיטות בלבד. במשך שנים שימש בית החולים של ורטאן מוסד רפואי יחיד בארץ ישראל והמדינות השכנות, ואף תפקד כ"טיפת חלב" של היישובים באזור.
הוא עצמו היה נוסע בין הכפרים, מקים מרפאות ניידות ומטפל בכפריים, ואף עורך מחקרים רפואיים. אשתו, אחות סקוטית, סייעה לו בניהול בית החולים. ב1913- עבר המוסד למשכנו הנוכחי, ובהמשך נוספו לו חלקים נוספים, לרבות מגדל אשפוז חדש.
מחלקת היולדות, שהייתה חלק מבית החולים מיום הקמתו, נמצאת באגף החדש. את תמצית הדו קיום ניתן לראות כאן, כשנשים ערביות ויהודיות מביאות חיים לעולם זו לצד זו. גם בתינוקייה, השלב שבו עדיין לא עוטים לבוש וסממני תרבות שונים, מנמנמים יילודים משני הלאומים זה לצד זה.
המחלקה כוללת 15 חדרים נוחים בני מיטה או שתיים, מצוידים בשירותים צמודים, ארוניות וטלוויזיה. האווירה אינטימית וביתית. הנשים היולדות, יהודיות וערביות, מגיעות לכאן מסיבות שונות: עבור הערביות זוהי אופציה מתבקשת למי שגרה באזור. היהודיות מגיעות בגלל הפתיחות יוצאת הדופן השוררת במחלקה בנושא הלידה.
דווקא כאן, בלבה של חברה שמרנית, הן מוצאות את מבוקשן. חלקן חלמו ללדת בבית אך אינן מעיזות, או מועדות לסיכונים ומעדיפות מסגרת של בית
צוות בית החולים גם הוא דו לאומי. כעשרה אחוז מהרופאים והאחיות יהודים, ובמחלקת היולדות יש ארבעה רופאים יהודים מתוך עשרה. מנהל מחלקת היולדות הוא ד"ר מרואן חכים, וסגנו הוא ד"ר טוביה חזנצ'וק. ד"ר מרואן, שהוא גם עורך דין, למד את נושא זכויות היולדת והוא זה שגיבש את הקונספט של המחלקה.
מרים שיבלי-קומטיאני (50), המשמשת ב14- השנים האחרונות כמפקחת על המיילדות, מקבלת אותנו במאור פנים. במשרד גבה התקרה שלה באגף העתיק של בית החולים, היא מתארת את ה"אני מאמין" של בית היולדות במונחים של גמישות, זרימה עם היולדת ומתן הרגשה ביתית.
האפשרויות לתכנון הלידה כאן רבות במיוחד, ונוגעות בכל היבט - מסוגיית ההתערבויות הרפואיות ועד לעוצמת התאורה בחדר הלידה. "אנחנו זורמים עם היולדת", אומרת שיבלי-קומטיאני, "אנחנו מאמינים באינטואיציות שלה".
היא בת 50, מוסלמית וילידת נצרת, בה היא מתגוררת גם היום. לפני שלוש שנים נישאה וטרם הביאה לעולם ילדים משל עצמה. היא הגיעה לכאן ב-76' כאחות. בתחילת שנות ה80- עברה קורס מיילדות ולפני כ14- שנה הפכה למפקחת על המיילדות.
"בעבר הפעלנו מרפאת מעקב הריון של בית החולים, בעיר התחתית. המטרה הייתה להיות נגישים לנשים מהעיר ומהכפרים סביב. כבר אז העבודה התנהלה על פי גישת המיילדות הבריטית, ששמה את היולדת במרכז".
כיום ניתן לערוך את המעקב בבית החולים עצמו, במסגרת תוכנית דו לשונית בשם "מעגל הלידה". "אנחנו עורכים כאן קורסי הכנה ללידה ומאפשרים גם ליווי פרטני. חשוב לנו, בנוסף להדרכה הרפואית, לתת גם תמיכה רגשית ונפשית ליולדות, כדי לשחרר אותן מכל הלחצים, הפחדים והדילמות שמלווים אותן עד הלידה. במקביל, אנחנו מאפשרים ליולדת ללכת בדרך שלה כבר מהשלב הזה".
לפני הלידה מקבלת היולדת שאלון מפורט שכותרתו "תוכנית לידה" ובו 20 שאלות המנסות לברר את גישתה לכל שלב בתהליך - החל מהחוקן, דרך סוגי התערבויות ושיכוך כאבים ועד להוצאה עצמית של השליה. לחדר הלידה היולדת נכנסת עם הבעל, הדולה, האם או כל המשפחה. אפשר לעמעם את האורות, להשמיע מוזיקה, לשבת באמבטיה, לקבל עיסויים בשמנים.
הלידה מתבצעת בשכיבה או בכריעה, על פי רצון היולדת. לאחריה, יש אפשרות להשאיר את חבל הטבור מחובר ככל שהיולדת רוצה (שיטת קנגורו). 85% מהיולדות כאן הן ערביות, אבל אחוז היולדות היהודיות הולך וגדל.
"החזון של המיילדות הוא לחצות את הגבולות ולשמור על הבריאות של כולנו", אומרת שיבלי-קומטיאני. "הפתיחות מעצימה אותנו. לכן יולדות יהודיות שמעוניינות בגישה פתוחה ומחבקת מגיעות אלינו".
שירי גל מקיבוץ גניגר ילדה לאחרונה בבית החולים האנגלי את בתה עפרי, בלידה טבעית. "כשהתקרבה הלידה התחלתי להתעניין במקום ראוי. הדולה שליוותה אותנו מאוד המליצה על בית החולים האנגלי. בדקתי גם אופציה של לידה פרטית או לידת בית, ובסופו של דבר הגעתי לשם. אני חייבת לומר, שזה המקום שנתן לי את התחושה הכי נעימה ואינטימית. כמו בית, לא בית חרושת".
הבחירה שלה התמיהה לא מעט אנשים. "כולם שאלו מה פתאום - נשמע להם מוזר שאני בוחרת דווקא בבית חולים ערבי, בעיקר כשיש כל כך הרבה אפשרויות באזור. אבל בשבילי, יהודי או ערבי זה לא עניין גדול. למדתי באוניברסיטת חיפה עם סטודנטים ערבים. מצחיק, שדווקא שמחתי כששמעתי מחוץ לחדר הלידה שיחות בערבית ולא בעברית, כי הן לא הסיחו את דעתי מהלידה".
את חוויית הלידה היא מסכמת כנפלאה. "הייתי עם הדולה שלי, שקיבלו אותה מאוד יפה, וזה לא דבר מובן מאליו בבתי חולים ליולדות. המיילדת הייתה מדהימה. ערבייה בלבוש מסורתי, שלא עוררה בי שום אי נוחות. אני מאוד שמחה על הבחירה. אין לי ספק שארצה לחזור לשם בלידות הבאות".
לאיילת בר נוי זו הייתה הלידה השנייה. הראשונה הסתיימה בניתוח קיסרי, והיא החליטה לנצח את הסטטיסטיקה וללדת הפעם בדרך הטבע. "הבנתי שהדרך הנכונה היא לקחת מיילדת פרטית והגעתי למיילדת מינדי לוי. מינדי אמרה שהמקום היחיד שמאפשר למיילדת מבחוץ להיכנס, הוא בית החולים האנגלי.
"כבר בסיור המקדים מאוד התרשמתי מהמקום. אם בבתי חולים אחרים הייתה לי הרגשה שמוכרים לי סיפורים, כאן דיברו איתי בצורה עניינית, אבל מאוד אמפטית. לאנשים יש הרבה דיעות קדומות, והיו הרמות גבה על הבחירה שלי בבית חולים ערבי, אבל לי זה לא שינה. אחרי הכל, כולנו יולדות, לכולנו כואב, וכולנו עייפות ומנסות להיניק אחרי הלידה".
את הלידה של בר נוי ביצעה מינדי לוי, ואנשי צוות מחלקת היולדות נמצאו בסמוך והיו זמינים למקרה הצורך. "השילוב בין מיילדת פרטית לביטחון שנותן בית חולים, הוא שילוב מנצח. בזמן הצירים היה לי חופש לנוע, הביאו לי כדור כושר גדול, אפשרו לי להיכנס לאמבטיה.
"אחרי הלידה, כשביקשתי שהתינוקת תהיה לידי כל הזמן, לא הייתה בעיה. הייתה הרגשה שנותנים לי את הזכויות שלי, שאני לא צריכה להיאבק עליהן. גם כשרצינו להשתחרר מוקדם, קיבלו את דעתנו. הרופא שאל למה, ואמרתי שאני מרגישה טוב. הוא הסביר בצורה רגועה וברורה את הסיכונים, אבל השאיר את ההחלטה לי. ובכלל, כל היחס היה אדיב ונחמד ועם המון אכפתיות".
מחוץ לחדר הלידה, באגף העתיק, יש פינת ישיבה חמימה המציעה תאורה רכה, כורסאות ושולחנות קטנים. כאן יש חדרים ללידות פרטיות, ובכל מקום אפשר לראות בקבוקוני שמנים ארומטיים, כדורי כושר גדולים לישיבה ותנועה בזמן הצירים, ואת חדר האמבטיה. בקרוב ייפתח במחלקה גם חדר ניתוח.
אנחנו פוגשים כאן את סאמיה חכים, לבושה בחלוק ירקרק. חכים היא המיילדת הוותיקה ביותר כאן ומי שהפכה לשם דבר בבית החולים. ברזומה שלה למעלה מ40- שנות ותק במיילדות ו10,000- לידות, ולאחרונה היא זכתה לאות הוקרה ממנהל בית החולים.
"סאמיה היא אשת מקצוע מעולה", אומרת עליה שיבלי-קומטיאני. "היא מאוד מחוברת לקרקע, אמיתית, איכותית וישרה". את לימודי הסיעוד שלה החלה חכים (62), ילידת נצרת ותושבת העיר גם היא, בבית החולים האנגלי, מיד לאחר תום לימודיה בתיכון. לאחר מכן המשיכה ללימודי מיילדות, והחלה לעבוד בבית החולים האנגלי כמיילדת. מאז היא שם.
היא עצמה ילדה את שלוש בנותיה בבית החולים האנגלי בסיוע הקולגות שעובדות לצדה בדרך כלל. את בנותיה, היום בשנות ה20- לחייהן ואמהות גם הן, היא יילדה בעצמה. כשהיא נשאלת על השינויים שחלו בתפקיד המיילדת במהלך שנות עבודתה, היא אומרת שאם פעם היא, כמיילדת, הייתה הפוסקת האחרונה, היום היא צריכה להתמודד עם יולדת שיש לה ידע רחב ורוצה להחליט בעצמה.
"היולדת באה כיום עם תוכנית לידה מפורטת ויודעת בדיוק איך היא רוצה שהלידה תיראה. התפקיד שלי היום הוא להיות קשובה לרצונות שלה. לתאר לה את המצב והחלופות שעומדות בפניה, וכמובן לתת את הטיפול המתאים בכל רגע נתון".
הדבר שמרגש אותה ביותר, לדבריה, הוא ליילד אשה שהיא עצמה סייעה בלידתה. "כך אני עדה לעוד דור שמגיע לעולם", היא אומרת בחיוך, "בעיני, זה הדבר הכי נפלא. עזרתי לאם ללדת וכעת אני עוזרת לבתה ללדת. את הנכדה תיילד, לצערי, כבר מישהי אחרת".
אף שבבית החולים עובדת מיילדת כה מנוסה, אפשר, כאמור, לבחור להגיע עם מיילדת "מהבית". מינדי לוי, המנהלת מרכז לידה בבית לחם הגלילית, עומדת מאחורי הכנסת המיילדות הפרטיות לבית החולים. "זה סידור שטוב לכולם", היא אומרת.
"היולדת מגיעה עם מיילדת שהיא מכירה, שיכולה להישאר איתה גם כשהמשמרת נגמרת, שמאפשרת לה להשתחרר מבית החולים מוקדם יותר עם השגחה. זה טוב לבית החולים, כי זה מושך יולדות, וזה כמובן טוב לנו, המיילדות. יש לנו חמש מיילדות חיצוניות שקיבלו את אישור ההנהלה, וניתן לבחור מהן".
היולדות הערביות, לדברי הצוות, בוחרות פחות ללדת בלידה הטבעית. "הן לרוב מעדיפות להיות מטופלות על ידי רופאים וללדת לפי הנוהג", אומרת שיבלי-קומטיאני. "אבל אני מאמינה שגם אליהן זה יגיע".
למרות שבעיקרון הן שומרות על המסורת, גם היולדות הערביות מביאות היום את הבעל לחדר הלידה. בניסיון לעודד גברים להיכנס לחדר הלידה ולא להגיע רק עד לפתח, הקדישה שיבלי-קומטיאני לנושא ההשתתפות הגברית בלידה את התזה שלה לתואר השני. המחקר היה איכותני, והשתתפו בו זוגות מכל המגזרים.
מהמחקר עולה שהפחד, הבלבול וחוסר הביטחון של גברים ביחס להשתתפות או אפילו צפייה בלידה, זהים בכל המגזרים. "אותם רגשות מנהלים את העניין, למרות הבדלי התרבות. הרבה מהבעלים שמוכנים להיכנס, אמרו שהם עושים את זה רק בגלל האשה. אני מאמינה שצריך לערוך סדנאות הכנה ללידה גם לגברים בלבד, כדי להפיג את הפחדים".
אתם מנסים לחבר כאן בין היולדות הערביות ליהודיות?
"יש לנו במחלקה מועדון יולדות שמעבירים בו סדנאות הנקה, זוגיות וטיפול בתינוק, ואנחנו רוצים באמצעותו לתרום גם לדו קיום. אני מאמינה שאנחנו צריכים להתחבר, כדי לשנות את האווירה במדינה".
עד שנות ה80- פעלו בבית החולים בעיקר רופאים בריטים. בהמשך עבר הניהול לידי אנשי רפואה מקומיים. מנהל בית החולים הנוכחי הוא ד"ר בשארה בשאראת, יליד נצרת, שהוא גם יו"ר הפורום לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית בישראל בהסתדרות הרפואית, ומרצה בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה.
ד"ר בשאראת, בן 58, נשוי ואב לשניים, הוא בן למשפחה נוצרית בת שמונה ילדים. אביו שימש כטבח במשטרה. "הורי הגיעו לנצרת מיישוב שנהרס ב-48', והמשפחה הייתה קשת יום. אני תמיד רציתי ללמוד רפואה. מאוד קסם לי לעבוד במקצוע שמאפשר לעזור לאחרים. לא היה קל לאדם מהרקע שלי לפנות ללימודים, אבל הצלחתי להתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים".
אחרי כמה שנים כרופא משפחה באזור נצרת והסביבה, היה ד"ר בשאראת הערבי-ישראלי הראשון שהתקבל לתוכנית המלגות של מכון המזרח התיכון באוניברסיטת הרווארד, ונסע לשם ב-91' לשנה, ללימודי תואר שני בבריאות הציבור ומינהל מערכות בריאות.
יש לו זיקה חזקה לנושא הדו קיום, ובעבר אף שימש כרופא המשפחה של קיבוץ עין דור והתגורר בו עם משפחתו במשך כמה שנים. "תחום הבריאות הוא התחום שיש בו השותפות הגדולה ביותר במדינה בין יהודים לערבים", הוא אומר. "חשוב לנו שיבואו לכאן יהודים. אנחנו רואים את עצמנו כמקדמי בריאות לכל אוכלוסיית האזור. אישית, תמיד האמנתי שבריאות היא גשר תרבותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
המגזין מלווה, תומך, מייעץ ומחזיק את ידה של המשפחה הצעירה, מתוך הכרת האתגרים וההתמודדויות שניצבים בפני ההורה הישראלי. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122 . 
אקו"ם