ניקוי ראש: עפר שלח כותב על רשות השידור
הרייטינג צונח, הגירעונות גדלים והפוליטיקאים בוחשים. למה בכל זאת צריך להיות לכם אכפת אם יסגרו את ערוץ 1?
פגשנו שם עמיתים, שאנחנו מכירים ומכבדים. חלקם שפופי רוח, חלקם מסתגרים בחלקתם, חלקם מספרים לעצמם סיפורים: רובם המכריע, כך נדמה, נואשים מהיכולת לשקם את הערוץ הראשון - הרי כשאנחנו אומרים "שידור ציבורי בסכנה? אנחנו מתכוונים לטלוויזיה ולא לרדיו במתכונתו הנוכחית. אני בטוח שלהם אכפת לא פחות מלנו ואפילו יותר, זה הרי מקום העבודה שלהם ולא שלנו. אבל היומיום של רשות השידור הנוכחית כנראה יכול להטביע גם את המאמין הגדול ביותר בנחיצותו של שידור ציבורי ראוי.
נתחיל מהחזון: אין יותר טוב, יותר חשוב, יותר מועיל לצרכן התקשורת וגם ליצרניה, שזה אנחנו, מתחנת טלוויזיה ציבורית כהלכתה. זה צריך להיות הבית הטבעי של עיתונות טלוויזיונית, סדרות דרמה ותעודה ראויות, פורמטים ניסיוניים ושאר היצירה שאיננה הבטון של מגרסת הרייטינג.
זו לא הערה על התמיכה והגיבוי ש"המקור" מקבלת בערוץ 10, שעליהן אני גאה ואסיר תודה, אלא מציאות פשוטה המתקיימת ברוב המדינות שבהן יש שידור ציבורי בצד ערוצים מסחריים. כספי האגרה, בסכומים הנגבים היום, מאפשרים בית מפואר שכזה - למעשה יכול להיות בו הרבה יותר כסף מאשר בטלוויזיה המסחרית.
אפשר להקים בהם, כמעט מהיום למחר, את הערוץ הציבורי
כן, אני יודע שאני נשמע כמו פוץ. מה לעשות, לפעמים גם פוצים צודקים. ואגב, ערוץ ציבורי ראוי יהיה גם תעודת השחרור של הטלוויזיה המסחרית - וגם את זה הפוליטיקאים לא רוצים. הרבה יותר נוח לנסח, בשם טובת הציבור, מכרזים מעוותים שבהם הזכיינים מתחייבים לעשות את "עמוד האש 2" וקוצבים שעות של "סוגה עילית", ואחר כך להתווכח ולוותר ולתת הקלות. ככה הכוח נשאר לעולם ביד של הפוליטיקאי.
הפוליטיקאים לא רוצים, ולכם לא אכפת. הקרקע בשלה: רשות השידור הנוכחית הגיעה, אחרי שנים רבות של הזנחה והשחתה, למצב שבו אם יסגרו את בניין הטלוויזיה, יחרשו את האדמה שעליה הוא עומד ויזרעו אותה מלח, ספק אם מישהו ישים לב. הוועדים האימתניים של פעם איבדו את כוחם, כי ליד המיתולוגית שעל השאלטר אין שום משמעות.
רוב העיתונאים, כאמור, מרגישים מוחלשים. כמעט בלי סיכון פוליטי יוכל האיש שיעשה רפורמה בשידור הציבורי להשלים צעד שהוא גם פופולרי וגם נכון, ולשנות מהיסוד גוף חשוב לחיינו. הייתם חושבים שמישהו כמו בנימין נתניהו, שמחזיק מעצמו רפורמטור בלתי נלאה, יעוט על ההזדמנות. אבל ראש הממשלה והשרים הממונים כל כך אוהבים לשחק בטלוויזיה.
למרבה האבסורד, הם האחרונים שמאמינים שהשליטה ברשות השידור נותנת להם באמת כוח - בעוד האנשים שעובדים ברשות עצמה מרגישים חלשים וחסרי אונים. וכך נגררות תוכניות הרפורמה במשך שנים, ובגרסה האחרונה שלהן מנסים להכניס בדלת האחורית כל מיני תיקונים שיבטיחו את כוחם של הפוליטיקאים למנות ולהשפיע, כאילו באמת עוד יש חשיבות מכרעת לשאלה מי יושב במליאת רשות השידור או מי עורך את התוכניות שרק מעטים רואים. הפוליטיקאים, שחיים בארץ המראות, לא מסוגלים להיפרד מהצעצוע גם כשאין בו שום תועלת. ולכם לא אכפת. מאות המיליונים, כמעט מיליארד שקלים, שנגבים מאגרות הרדיו והטלוויזיה הם שלכם. אתם אוהבים לקטר על זה שהכל זבל, אבל שנאות העבר, הכעס על התקשורת בכלל ואוזלת היד ברוב העניינים הציבוריים משאירים אתכם מול "האח הגדול", מקטרים ובוהים.
נא להמתין לטעינת התגובות
ברייטינג תמצאו את כל מה שמעניין בעולם הבידור הישראלי והעולמי: טלוויזיה, רכילות, מוזיקה, קולנוע, חיי לילה ופרסום. להזמנת גיליון היכרות מתנה ללא התחייבות, חייגו 03-7642122. 
אקו"ם