מכונת השירים הגדולים
מוזיקה בעידן שלנו לא רק נשמעת, אלא גם נראית * זה היה הקו המנחה של TYP, הפרויקט הבינלאומי החדש של עברי לידר וג'וני גולדשטיין, שמשלב מוזיקה אלקטרונית, רוק, פופ ודאנס (ואתר מושקע וקליפים גרנדיוזיים ומעצב גרפי ואומן אינטרנט כחברי להקה מן המניין!) * הכירו
זהו הפרויקט של עברי לידר, אחד הזמרים והיוצרים הישראלים המוערכים ביותר, והמפיק הצעיר בן ה-20 ג'וני (יונתן) גולדשטיין, שהצליח לסקרן לא מעט אנשים. עם סאונד אלקטרוני ומגניב, גישה חדשנית וסינגל מצליח בשם “D.I.S.C.O", שהספיק להיכנס לאוסף הרשמי של חברת “Warner Brothers" ואף נבחר לייצג את ישראל בטקס פרסי MTV אירופה לצד ארבעה מועמדים ישראליים נוספים. הקליפ של “D.I.S.C.O" גם זכה לאייטמים בבלוגים העולמיים של “דולצ'ה וגבאנה" ופרז הילטון, כך שאין ספק שמדובר באחד ההרכבים המרעננים של השנה.
וזה לא אומר שהם לא לוקחים את העסק מאוד ברצינות, כן? כבר בשיחה הראשונית ניתן לראות שמדובר בשני מקצוענים. רק תזרקו להם נושא שקשור למוזיקה – והם יסקרו עבורכם את שלבי ההתפתחות שלו. “אנשים צורכים היום מוזיקה אחרת", פותח עברי בניסיון להסביר את המהות של TYP. “כשהיית ילד קנית תקליט, ניגנת והאזנת לו, וכל היתר קרה בדמיון. היום אנחנו רואים מוזיקה לא פחות ממה שאנחנו שומעים מוזיקה. מתוך זה הבנו שאנחנו רוצים להקים להקה שתהיה שונה מלהקות רגילות שיש בהן מתופף, קלידן ובסיסט. אז הקמנו להקה שיש בה מוזיקאים, שהם אנחנו, אומן אינטרנט, מעצב גרפי ומנהל. הלהקה הזו בעצם ‘מכסה' יותר את איך שהמוזיקה מגיעה לאנשים, איך שאנשים שומעים מוזיקה בימינו. TYP הוא בעצם פרויקט שנולד ממוזיקה ומושתת בעיקר על מוזיקה, אבל בהחלט לא רק על מוזיקה".
איך בעצם נוצר החיבור הראשוני ביניכם?
ג'וני: “הכל התחיל כשהתקשרתי לעברי לפני שלוש שנים בערך, אז עבדתי על אלבום עם הרבה אורחים ורציתי מאוד שגם הוא יתארח בו. זה לא יצא לפועל. לאחר שנה התקשרתי אליו שוב, הפעם נפגשנו, ומשם זה התחיל. אני שלחתי ביטים, עברי השיב, עשינו מין פינג פונג כזה...".
עברי: “התחלנו לכתוב מוזיקה יחד, סתם בשם הכיף, בלי מטרה או אג'נדה מסוימת".
ואיך מהפגישות האלה נולד הפרויקט הזה שנקרא TYP?
עברי: “אני חושב שזה קצת נבע מהמיאוס שלנו בשיטות הרגילות, כבר נהיה לנו קצת משעמם. אמרנו: ‘מה, עוד פעם נלך לחברת תקליטים?...'. היה משהו בפרויקט הזה שהריח לנו אחרת, והבנו פתאום שיש אפשרות לעשות כאן משהו שהוא שונה, וכך הגענו לרעיון של להקה שכוללת לא רק מוזיקאים".
איך בעצם אומן אינטרנט ומעצב גרפי משתלבים בקונספט של להקה?
עברי: “אנחנו באמת עובדים כמו להקה. הרי בפרויקט מוזיקה רגיל, באלבום שלי למשל, גם כן יש מעצב גרפי, אבל הוא מישהו שאנחנו שוכרים כדי שיעשה עבורנו עבודה ספציפית. במקרה הזה לאותו אומן יש גם השפעה על איך שדברים יישמעו ומה נעשה בדיוק".
יש אומנים רבים שבניגוד למה שאתם אומרים, השינוי בעולם המוזיקה חורה להם. איך אתם משלימים עם כך שהדברים היום נראים אחרת?
עברי: “אתה יכול לפחד משינוי, ואתה יכול לאמץ ולאהוב אותו. עבורנו, דרך אחת לבטא את הרגשות שלנו היא לכתוב שיר, אבל אנחנו גם חושבים שלעצב דף אינטרנט זה דרך לבטא את עצמך. אנחנו יכולים לשבת שעות בחדר ולהגיד: ‘אוי, אפשר לעשות ככה, בוא נעשה ככה'. וזה לא ממקום עסקי או השלמה עם חוקי המשחק, זה ממקום אומנותי נטו".
ג'וני: “הדבר הראשון שאני עושה כשאני רוצה לשמוע שיר הוא לחפש אותו ב'יוטיוב', ורק אחר כך אני הולך לקנות את הדיסק".
עברי: “הדיסקים היום הם סוף התהליך, דיסק הוא בעצם דרך לקבץ את כל היצירות במקום אחד. אנשים שמצדדים רק בדיסקים הם פשוט שמרנים, לפי דעתי. פעם היכולת של מישהו להיחשף לאיזה הרכב מדנמרק הייתה אפסית, והיום אין דבר כזה. הבעיה היא רק הפן הכלכלי, אבל זה דיון אחר".
ג'וני: “אני חושב ששנינו סוג של פריקים של גאדג'טים וטכנולוגיה".
עברי: “אתה קראת לי פריק?".
אחד הדברים שחשובים ביותר לעברי להסביר לנו הוא שלמרות ש-TYP יוצרים מוזיקה אלקטרונית באנגלית שבעיקר מצליחה להרקיד אותנו, זה לא אומר שהוא ויתר על פריטת הרגשות שלו בשירים, כמו בבלדות הוותיקות. “אמנם חלק מהשירים סיפוריים יותר ולא אישיים, כמו ‘D.I.S.C.O', אבל גם בשירים מאלבומים שלי לבד, כמו ‘מרי לנצח', יש סיפורים שהם לאו דווקא אישיים", הוא אומר.
“המוזיקה של TYP היא אמנם מוזיקה אלקטרונית בהגדרה, ומוזיקה אלקטרונית תמיד נתפסת כמשהו שלא מתעסק ברגשות, משהו מכני. אבל המוזיקה שלנו מושתתת על טקסט ורגשות. היא מכוונת מאוד לרגליים, כלומר ‘Shake your booty', אבל גם לראש. הייתי שמח אם אנשים היו מגלים גם את המקום הזה שלנו".
לאיזה סוג של אנשים אתם מכוונים את המוזיקה שלכם?
עברי: “אנשים שהגיעו לשירים שלנו דרך בלוגים, למשל, הם בדיוק האנשים שאנחנו מכוונים אליהם. האתר שלנו, לדוגמה, הוא לא אתר קונבנציונלי של אומן. הוא גם רשת חברתית – וככה באיזשהו אופן הקהל יכול להיות חלק מהדבר הזה שנקרא TYP. הם יכולים לשלוח לנו דברים, ליצור רמיקסים לשירים, לדבר זה עם זה. יש איזה רצון לתקשר עם הקהל שמחפש מוזיקה כזו, גם מהארץ וגם מחו"ל. אנחנו יודעים שיש הרבה אנשים מחו"ל ששומעים אותנו ולא מכירים אותי או את ג'וני - אנשים מברזיל, ממקסיקו, מדנמרק, משבדיה...".
איך באמת הרגשתם כשהשיר שלכם פורסם בבלוג של פרז הילטון?
עברי: “זה אדיר, זה אחד מחמשת הבלוגים הכי חשובים בעולם. ידעתי שהוא אולי מכיר אותי כי הוא פרסם שיר שלי באנגלית מזמן, וזה היה ממש מגניב".
המוזיקה שלכם כתובה כולה בשפה האנגלית, עם כיוון ברור מאוד להצליח בחו"ל. איך התקבלה ההחלטה הזו לשיר באנגלית? זו הייתה החלטה כלכלית או אומנותית?
ג'וני: “אני חושב שזו אפילו לא הייתה 'החלטה', אף פעם לא דיברנו על זה. זה נושא שעלה למעשה רק כשהתחלנו להוציא את המוזיקה החוצה והתחילו לשאול אותנו למה אנחנו שרים באנגלית, ולא הייתה לנו תשובה".
עברי: “אני תמיד כתבתי בעברית, ובחמש-שש שנים האחרונות התחלתי לכתוב באנגלית לא מעט. למה באנגלית? היות שרצה הגורל וכל מערכות היחסים שלי בשש השנים האחרונות היו רק עם אנשים שלא
יש לכם הרבה מעריצים בקרב הנוער. מה דעתכם על העניין?
עברי: “אני חושב שבני הנוער היום חיים את מה שנקרא ‘העולם החדש', באופן כזה שאולי לפעמים הם מרגישים שהאנשים המבוגרים יותר או התעשייה לא מדברים בשפה שלהם, יש איזה ניתוק שם. בדרך שאנחנו עושים את הדברים, ועם כל הגרוב שלנו, אנחנו הכי מחוברים לעולם הזה. אנחנו מאותן להקות ש'נולדות באינטרנט', ולחבר'ה הצעירים זה מדבר".
עברי, אתה מרגיש שחלק מהקהל שהלך איתך עד היום לא התחבר לפרויקט החדש?
“אני לא יודע, זה חדש ומוקדם מדי כדי ממש להרגיש. בגדול, אני חושב שרוב הקהל שלי מורכב מאנשים שאוהבים שמאתגרים אותם, לכן אני חושב שרובו דווקא יעריך את הסאונד האחר, שלא בא במקום, אגב. כלומר, זה לא אומר שלא אוציא יותר תקליטים של עברי לידר שיהיו בהם סוגי מוזיקה שונים כמו שעשיתי כל השנים".
אז הפעם שמת עין על מוזיקה אלקטרונית, ומחר זה יכול להיות משהו אחר לגמרי?
“סביר להניח, מההיכרות שלי עם עצמי, שהתקליט הבא שלי בעברית יהיה שונה ב-180 מעלות מ-TYP. אם כל החיים אצטרך לעשות ‘זכיתי לאהוב', ‘לאהוב זכיתי', ‘זכותי לאהוב', ‘רציתי לאהוב כי כך זכיתי...' זה לא יילך, אני אשתעמם. אז אולי זה יצליח, אבל זה לא מעניין אותי. לא שלא מעניין אותי להצליח, אני פשוט לא אהיה מסוגל לתחזק את זה, כי אשתגע. זה לא אני, זה לא האופי שלי. אני צריך שיעניינו אותי, צריך להתרגש מדברים. אם הייתי עובד רק כי זה ביזנס ולא כי אני מתחבר לזה, לא הייתי עושה את הדברים שעשיתי".
ועדיין, אין חשש פנימי שמהדהד וגורם לך לחשוש שמא תאכזב את המעריצים הוותיקים?
“אני לא חושב שלאומן מותר לעבוד מתוך המקום הזה שמפחד לאכזב את המעריצים שלו, כי זה בעייתי. תמיד הדברים שעשיתי הצליחו והצליחו, ועיתונאים שלא אוהבים את זה הסתכלו עליי בעין עקומה ושאלו אותי על ‘השיטה' או ‘הפורמט', ואני הייתי אומר: ‘חבר'ה, בשיא הכנות, אני פשוט סתם עושה את מה שאני אוהב'. התמזל מזלי ומההתחלה הטעם האישי שלי עבד טוב, גם אצל אנשים אחרים. ובגלל זה כל עוד הלכתי בקריירה שלי לפי דברים שאני אוהב, זה עבד. לדעתי גם עם TYP זה יהיה אותו דבר".
אגב, איך לדעתך משפיעות מערכות יחסים על היצירה?
“למערכות יחסים תמיד יש השפעה חזקה מאוד עליך כאדם, ובדרך כלל כשלא טוב לך זה עוזר ליצירה. חבר טוב פעם עודד אותי אחרי שעברתי פרידה קשה והייתי מדוכא מאוד ואמר: ‘טוב, לפחות אנחנו יודעים שזה יספק תקליט טוב'... אגב, הוא צדק – זה סיפק את ‘זה לא אותו דבר'".
האלבום האחרון שהוציא עברי היה “בקצב אחיד בתנועות של הגוף" בשנת 2008, שהיה מעט שונה בסגנון והיה האלבום הראשון שלו שספג גם מעט ביקורות צוננות. “מבחינתי זה תמיד בסדר לקבל ביקורת", אומר עברי בנימה מונוטונית, ואחרי כמה דקות של מחשבה מוסיף: “אבל אם לשים את הדברים בפרופורציה, באחת הכתבות הגדולות שפורסמו לאחרונה הדרך שבה הוצגה התקופה הרעה הייתה פשוט לא נכונה.
זו הייתה אג'נדה של עורך שרצה להגיד משהו שלא קשור למציאות בשום אופן, ואני קראתי את זה ואמרתי: ‘וואו, לא ידעתי שאני במצב הזה בכלל'. להפך, היו לי שנתיים מוצלחות ומקסימות. וטפו-טפו-טפו, כל ההופעות שלי מלאות, הקהל שם. אז כן, אנשים פוגשים אותך ברחוב ושואלים ‘מתי עוד דיסק?', אבל זה פידבק טוב. גם היו לי שנתיים פוריות מאוד, כתבתי המון, גם לעצמי, גם לאחרים וגם ב-TYP בכלל. זה לא שהייתי בנקודה הזו שאומן נתקע ואין לו מה לכתוב, להפך. מצד שני, עוד דבר שאתה לומד בקריירה ארוכה זה שלתקשורת הרבה פעמים תהיה אג'נדה שלא קשורה לחיים האמיתיים וגם לא קשורה אליך, כי זה אינטרס של מישהו שרוצה להגיד משהו עליך, ואם יש לו כוח, הוא גם יגיד את זה".
חשבתם לתבל את הפרויקט בנגיעות ישראליות?
עברי: “מדי פעם אני חושב איך זה יהיה לעשות TYP בעברית, זה יכול להיות קטע דווקא. כך או כך, הסאונד הישראלי בולט מאוד בתוך הפרויקט, וזה גם מה שמגניב הרבה אנשים בחו"ל. הם קולטים בזה משהו קצת שונה, למרות שהוא כביכול טבעי בנוף שלהם. אנחנו לא לגמרי יכולים לשים לב לזה כי אנחנו לא חיים בחו"ל, לכן זה לא נשמע לנו אחר, אבל לאנשים בלונדון למשל זה בטח לא נשמע אמריקאי, הם לא לגמרי סגורים מאיפה זה, ואולי הם מזהים משהו ישראלי במידה".
ג'וני: “הישראליות היא משהו שטבוע ב-DNA שלנו, אי אפשר להתחמק מזה. מכל הבחינות, איך שעברי כותב את הטקסטים וגם מבחינת ההרמוניות והמלודיות והדרבוקה שמשתחלת פנימה (בסינגל “Seconds 02") - זה קיים בפנים, אולי פשוט בדרך חדשה יותר".
מה לדעתכם היתרון בלעשות את הפרויקט הזה יחד?
ג'וני: “נראה לי שהדבר הכי חזק הוא שלמרות שאנחנו חושבים דומה מאוד ורואים את המוזיקה בדרך דומה מאוד, אנחנו מוחות שונים לגמרי, וברגע ששני מוחות נכנסים לאולפן, אין צליל אחד שהיינו עושים יחד והיה יוצא אותו דבר לחוד".
ג'וני, את אלבום הבכורה שלך, “The Johnny Show", הוצאת בגיל 17. איך זה קרה בשלב מוקדם כל כך, ואיך זה השפיע עליך?
ג'וני: “לא עשיתי כל כך שיעורים (הוא צוחק)... זה פגע בלימודים, זה בטוח".
עברי: “פייר? הוא בחור עם ביצים, חוצפן באופן חיובי, וזה דבר שאני מעריץ אצלו. אני לא הייתי כזה בכלל, הייתי ההפך הגמור. הוא התקשר אליי ולא ביקש כל כך האמת, אלא יותר הסביר לי שאני הולך להשתתף בתקליט שלו, וזה אדיר. אנשים צעירים שרוצים להיכנס לעולם המוזיקה צריכים לדעת שכישרון הוא הדבר הכי חשוב, אבל זה לא מספיק. דרושות הרבה עבודה קשה, מחויבות והתמדה".
במחשבה לאחור, הייתם נכנסים לעולם המוזיקה בגיל צעיר כל כך?
עברי: “היות שבמקרה שלנו התחלנו יותר מאחורי הקלעים, זה שונה מצעירים שהיום ישר מגיעים למרכז העניינים, לפרונט. תוכניות כמו ‘כוכב נולד' הן דבר מפחיד מאוד בעיניי. בגיל 17 הפפראצי לא רדפו אחריי או אחרי ג'וני, וכשאתה בגיל כזה ומעריצים אותך בטירוף זה יכול לשבש מערכות".
אז אתם מרגישים את פער הגילים ביניכם?
עברי: “בין אומנים העניין הזה של פער הגילים הוא כמעט לא מורגש, בניגוד לאנשים. גם אני, כשהייתי אפילו צעיר יותר מג'וני, עבדתי עם אומנים מבוגרים יותר ממה שאני היום, אז אני מכיר את שני הצדדים. היום ג'וני ואני חברים טובים בלי קשר, אבל כשמדובר במוזיקה העניין הזה של פער הגילים מתבטל. אנחנו מרגישים אותו אולי בסיבוב ההופעות באמריקה כשג'וני והחבר'ה מהלהקה מתחילים לעשות שטויות של ילדים שאני בהתחלה עוד יכול להתחבר אליהן, הרי גם אני קצת מפגר, קצת ילד, אבל להם יש הרבה יותר סבלנות לזה".
ג'וני: “וגם הרבה יותר טמטום...".
עברי: “אז אחרי כמה זמן אני צריך לנבוח עליהם באגרסיביות, כדי להסביר להם ש... אבא עייף".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם