ULTRAS SOUND
"מעריב לנוער" ערך לכבודכם מפגש מעריצים מסיבי עם האולטראס * סיכמנו שעתיים של מוזיקה, צרחות, מתנות, מסיבת אוזניות והמון בלגן בארבעת העמודים לפניכם * וגם: המעריצות הכי שרופות, השאלות הכי הזויות, החלומות הכי שאפתניים ומסקנה אחת ברורה * האולטראס הולכים לכבוש את המדינה
למשתתפים הנמצאים במתחם מסיבת האוזניות חלוקת התפקידים ברורה: האולטראס שרים למיקרופונים, המעריצים קופצים באוויר וצורחים את כל המילים בעל פה. כולם יחד "שברו את הרצפה" במה שנראה מבחוץ כחבורה קולנית במיוחד שרוקדת בלי מוזיקה, רק בני המזל שזכו להרכיב אוזניות על הראש הבינו מה באמת הלך שם.
לפני כל הטירוף הזה הספקנו לשבת עם השלישייה כדי להבין מה המטרה שלהם, מאיפה הם מביאים את ההשראה ומה מצפה לנו מהם בהמשך.
אלי: "להיות מפורסם זו בכלל לא המטרה. המטרה שלי היא לעשות מוזיקה, ליהנות ממוזיקה, להצליח ממוזיקה. להיות מפורסם זה בונוס. הרבה יותר כיף שהשירים שלי יהיו מפורסמים משאני אהיה מפורסם. שיכירו את השירים שלי עושה לי טוב יותר משיזהו אותי ברחוב".
סדריק: "אנחנו ממש לא עושים שירים בשביל שיזהו אותנו ברחוב. כל מה שכתבנו עד היום זה מהנשמה ומאהבה למוזיקה".
מלחיץ להיות מפורסמים?
דן: "קיבלנו את ההכרה בהדרגה, זה לא שקמנו בוקר אחד ונהיינו כוכבים של נוער. הכל קורה לאט-לאט, פה הופעה ושם עוד שיר, אתה קצת פורץ ביוטיוב ואז אתה עושה איזה ראיון. הכל קורה ממש לאט. כל פעם אנחנו טועמים עוד קצת".
אם פתאום יעמדו לכם מתחת לבית או ינסו להתקשר למשפחות שלכם?
אלי: "כבר היום פונים לאחותי, כל הזמן מציעים לה חברות בפייסבוק. מוסיפים אותה איזה מאתיים אנשים זרים לגמרי ביום".
דן: "אם מישהו יעמוד לי מתחת לבית - אמא שלי תוציא להם קוסקוס".
סדריק: "בשיא הרצינות, אם יחכו מתחת לבית של דן, אמא שלו תוציא להם קוסקוס".
דן: "כן, אבל היא עושה עם חריף. אז להיזהר".
סדריק: "סך הכל אנחנו בנויים מצוין בנושא. כל מה שצברנו עד היום בנוי על קהל, לא על תקשורת. הכוח האמיתי שצברנו בא מקהל המעריצים. תקשורת, רדיו, טלוויזיה - זה תוספת. הקהל הוא האמת שלנו. האהבה שלנו באה מהשטח. גם באלבום החדש שבדרך יש הרבה מהאהבה שלנו לקהל".
לאחרונה השתתפתם בקדם אירוויזיון. גם זה לא הלחיץ אתכם?
דן: "אם יש משהו מלחיץ זה שלסדריק נתפס התחת מהריקודים".
סדריק: "שמע, מה שהלך שם היה אינטנסיבי בקטע אחר. פעם ראשונה נכנסנו לסטודיו, וזה 50 רקדניות ממש טובות לידך. אתה כולך בשוק ובהלם. ואני עוד אחד שממש חולה ספורט, אני רץ כל יומיים".
אלי: "הפעם הראשונה ששמתי טרנינג היתה בחזרות לאירוויזיון. אני וספורט, זה שני עולמות שונים לגמרי. אז הלכתי בבוקר וקניתי לי טרנינג. באמת היה צריך לעבוד ממש קשה בזה".
בחרתם מקצוע שדורש המון עבודה קשה.
סדריק: "כל הזמן לומדים וזה ניסיון לחיים".
דן: "כן, אני למדתי פתאום פיתוח קול. מה לי ולפיתוח קול?".
אתם לובשים כרגע את החולצות של עצמכם, עם שם ההרכב והלוגו. אתם גם מסתובבים איתן בפומבי?
סדריק: "למה לא? אני לובש את זה ביומיום. הולך עם זה למכולת, ישן עם זה, קם עם זה בבוקר, מה שאתה לא רוצה".
אלי: "כן, וברור שלובשים את זה גם להופעות".
סדריק: "מרוב שאנחנו גאים בחולצות, אפילו עשינו חולצות גם לכלבים שלנו. באמת! הולכים לתופרת, היא חופרת, ואז אתה מודד אותו לאורך ולרוחב, והיא עושה לו חולצה".
אלי: "הכלב מדגמן אולטראס, אחי".
מממצאי בדיקת האולטראס-סאונד עולה כי אלבום הביכורים של ההרכב מתפתח בקצב תקין. עתיד להגיח לעולם נצר למשפחת אצולה מבוססת שזה כמה חודשים מרעידה את משרדי חברת תאקט רקורדס של המפיק סאבלימינל. צפי זמן חשיפת ילד הפלא לציבור הרחב: שלהי חודש אפריל. צפי חזות: מגוונת אתנית.
פחות ופחות קונים אלבומים, היום מסתפקים באינטרנט.
אלי: וחבל. השקענו מאוד בחוברת, בעטיפה. לאדם שמעריץ ואוהב את המוזיקה – זה נכס להחזיק ביד דבר כזה. הרבה רמות מעל לשמוע את השיר במחשב. להחזיק את האלבום ממש, זאת חווייה שלמה".
סדריק: "אבל אתה מבין שזה לא בשליטתנו, אתה מוציא אלבום וטראח, כל השירים שלך ביוטיוב. אז מי שלא באמת מעריץ, שומע ביוטיוב ומסתפק בזה".
הוצאת האלבום היא הישג משמעותי עבורכם?
דן: "כשהתחלנו היינו משלמים בשביל להופיע. אתה עולה על הבמה ומסתכלים עליך כאילו אתה איזה יצור. אני זוכר אפילו הופעה שזרקו עלינו סיגריות ואמרו לנו שנרד מהבמה. זה שהיום אנשים באים לראות אותנו - זה לא מובן מאליו.
"זה שאנחנו התמדנו בזה, והמון להקות שהכרנו לא התמידו - זה לא מובן מאליו. כל זה רק מראה לך כמה רצינו את זה וכמה השקענו. זה ההישג לדעתי. האלבום? ברור שהוא גם הישג, הישג גדול, אבל הוא בעיקר סוג של ביטוי לכל העבודה שהושקעה עד שהוא הגיע".
גלי ודנה הגיעו לנמל תל אביב כל הדרך מהדרום. שתיהן חיילות, בנות 18 ו־19. אהבתן הטהורה והלא שפויה לאלי פרץ שבתה את הלב והציתה את הדמיון. מאז נודע לפרץ דבר החיזור הוא אינו מעז לפסוע מחוץ לבית ללא ליווי מאבטחים חמושים באקדחי הלם.
האם הייתן מוכנות לדרוס שלושה ארנבונים בתמורה לשעה אחת עם האולטראס?
גלי: כן!
דנה: מה כן?!
גלי: כן!
דנה: מה את מפגרת?? זה בעיתון!
גלי: אני דורסת!
דנה: לא, היא לא דורסת! אם אמא שלך תקרא את זה? (צוחקת)
גלי: אלי, אהובי, בשבילך אין דבר שאני לא אעשה!
דנה: די! את תפחידי אותו!
גלי: תסתמי! תכף אני דורסת אותך! אלי, אהובי, תתקשר אליי!
הייתן מוכנות לקעקע את השם אולטראס איפשהו בשביל יום כיף איתם?
גלי ודנה: כן!
מה עשיתן בשביל להיות פה היום?
גלי ודנה: מה לא?
דנה: באנו מרחוק! מבאר שבע!
מה יותר חשוב - הטקסט או הלחן?
דנה: גם וגם. אם אין מנגינה, הטקסט לא מעניין. אבל גם ההפך זה חשוב.
ישנתן אתמול בלילה?
גלי: כל הלילה התהפכתי.
דנה: גם אני, ממש ככה.
סכמו את מה שהלך כאן בשלוש מילים או פחות.
(מסתכלות זו על זו): מטורף!
שירי אושרי ושרה ששון, שחולקות את גיל 15 ואת תלאותיו, ירדו בצוותא מעיר של נחושת ושל אור לעיר של פיח ואבק בשם סגידתן המשותפת ללהקת הבנים.
סכמו את מה שהלך כאן בשלוש מילים.
שירי: מדהים, מהמם, חולה. עליכם. תרשו לי ארבע!
את מי אתן הכי אוהבות משלושתם?
שרה: את אלי.
שירי: רק אלי.
הוא הסתכל עליכן מהבמה?
שרה: כן, החלפנו מבטים. היה לנו רגע.
שירי: גם לנו!
כולן יפות אבל רק אחת זוכה. עם מי מכן הוא יתחתן בסוף?
שרה: עם מי שהוא יבחר, אנחנו רק רוצות שהוא יהיה שמח.
שירי: אנחנו חברות לחיים. עם מי שהוא יתחתן, השנייה תפרגן.
גל גדושי, נויה משה ודינה וינצקי, כולם בני 14, הפכו עולמות כדי להגיע למפגש.
את מי סינג'רתם בשביל להיות פה היום?
גל: את שני ההורים, ידידה ואת ההורים שלה.
נויה: את אמא, את אבא, את המשפחה, את סבא, את סבתא, את הדודה - עד שמישהו הסכים להסיע אותי.
דינה: תכלס לא הייתי צריכה לבוא כי אמא שלי לא הרשתה לי. בדקה ה־90 ברחתי מהבית, לקחתי את המפתח, אמרתי לה: "לא אכפת לי, אני נוסעת".
"מעריב לנוער", עיתון עם נשמה, רוצה לדעת אם לפנות משרד כדי שיהיה לך איפה לישון הלילה?
דינה: לא, אל תדאג, אני עושה מה שאני רוצה והיא סולחת לי בסוף.
עד כמה אתם אוהבים את האולטראס?
נויה: אין תיאור לאהבה שלי לאולטראס. אין מילים לזה. כאילו, אין, פשוט אין.
גל: זה לא משהו שאפשר בכלל להגיד.
דינה: אני מאוהבת בהם.
ישנתם אתמול בלילה?
נויה: לא!
גל: לא
דינה: בכיתי כל הלילה, באמא שלי, חשבתי שאני לא באה.
הבעיה הכי גדולה במדינה?
סדריק: אין מספיק מים בכנרת.
דן: אין מספיק חלבה בחנויות.
הבעיה הכי גדולה במוזיקה הישראלית?
אלי: מדינה קטנה עם הרבה אמנים.
סדריק: אין בעיות בכלל, נשבע לך.
דן: אין פה מספיק אולטראס.
ההרגשה אחרי ההופעה?
אלי: מטורף, אדרנלין מטורף.
דן: שיא.
סדריק: היה טוב וחבל שנגמר.
חוץ ממוזיקה?
אלי: כלבים. הכלבה שלי ממש חמודה.
סדריק: גם אני מחזיק כלב!
דן: אני מחזיק...
סדריק: הוא מחזיק טמגוצ'י.
דן: אני מחזיק חוות נמלים.
סדריק: ומאכיל אותן בקולה.
דן: בצחוק אבל. שלא יחשבו שאני באמת עם הנמלים.
ההרגשה לפני ההופעה?
אלי: מתרגש מאוד מאוד. הנה, בום.
דן: וואו, איזה מדהים להיות פה.
סדריק: הולך. לתת. בראש. לקהל. אדיר.
ההרגשה לפני האירוויזיון?
סדריק: חלמתי שהחלקתי. מהבמה. על השופטים.
אלי: ממתי אתה חולם דברים?
סדריק: מה אתה לא מכיר את זה שאתה מרגיש שאתה נופל מהמיטה?
אלי: מה, נופל ממש? לא.
דן: לסיכום - כולנו התרגשנו. והיה מדהים.
מה כתבו עליכם בספר המחזור?
אלי: משפט מפתח: "אולטראס או מוות".
סדריק: מאחר פה ושם, מגיע במכנסיים רחבים (אני מדבר על מכנסיים של חמש מידות מעל המידה שלי).
דן: לא היה לנו ספר מחזור בכלל.
מה תכתבו בספר המחזור של האולטראס?
אלי: קוצרים פירות.
סדריק: על עבודה קשה של שנים.
דן: דברים גדולים באים מחדרים קטנים. זה משפט שליווה אותנו מהילדות, כשכתבנו על הרצפה בחדר הישן של אלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם