בחורה אש! ג'ניפר לורנס לוהטת
לרגל יציאת "משחקי הרעב: התלקחות" לאקרנים סופסוף, כתבת "מעריב לנוער" תפסה את ג'ניפר לורנס הכובשת לשיחה פתוחה ואמיתית. אז למה, אחרי הכל, ג'ניפר בכלל לא מתלהבת מלככב בסרטים הוליוודים, מי מנשק טוב יותר? מי היה קראש הנעורים שלה ומה צפוי לקרות בסרט החדש?!
היא נראית שונה מקטניס אותה היא מגלמת ב"משחקי רעב" ושונה עוד יותר מאיך שאתם רגילים לראות אותה על השטיח האדום. עדיין יפה כמובן, אבל בצורה סולידית הרבה יותר.
לורנס מתחזקת רזומה מרשים במהלך קריירת המשחק הקצרה יחסית שלה. למעשה לא מעט שיאים מאחוריה, שכן עוד לפני שמלאו לה 23 היא הספיקה לזכות באוסקר, בגלובוס הזהב ובגילדת שחקני המסך על הופעתה כטיפני מאקסוול בסרט "אופטימיות היא שם המשחק" (והיתה מועמדת עוד קודם לפרס האוסקר וגלובוס הזהב על הסרט "קר עד העצם" – א.א).
בזכות "משחקי הרעב" לורנס הפכה לסופרסטארית אמיתית מהסוג שהפפראצי לא עוזבים לרגע במנוחה וכוכבים גדולים אחרים, דוגמת ג'ודי פוסטר למשל, מרעיפים עליה מחמאות.
לורנס היא לא רק מושא להערצה בקרב בני ובנות נוער, היא נחשבת לאחת השחקניות החמות והמבוקשות בהוליווד. מה פלא שבית "דיור" הנחשב בחר בה כפרזנטורית שלו בשנה שעברה? עבור לורנס זאת הוכחה נוספת לכך שהיא נחשבת לשם חם בתעשייה.
לקראת צאת סרט ההמשך "משחקי הרעב: התלקחות" לאקרנים, תפסתי את ג'ניפר (או יותר נכון – את ג'ן, שכן היא מעדיפה את כינוי החיבה שלה) לראיון ושאלתי את כל השאלות שכולם רוצים לדעת, החל בלמה החליטה לגזוז את מחלפות שיערה היפה ועד מי מנשק טוב יותר, ג'וש או ליאם...?
היי ג'ן! קודם כל אני חייבת לשאול, מדוע החלטת להסתפר קצר כל כך?
"השיער שלי די נהרס מכל הצביעות התמידיות לשחור ובחזרה לבלונד, וחוץ מזה, הוא ארך יותר מדי וכל הזמן עשיתי זנב סוס או אספתי אותו. אז בסוף נמאס לי והחלטתי פשוט לחתוך אותו".
איך היה לצלם את "התלקחות", סרט ההמשך של "משחקי הרעב"?
"זה היה נפלא משום שזה היה כמו לחזור לתיכון, עם כל התלמידים והמורים שאת מכירה ואוהבת. היה לנו כמעט את אותו צוות וכמובן את ג'וש האטצ'רסון וליאם המסוורת'.
בדרך כלל כשאני מצטלמת לסרט, אני נפגשת עם האנשים שאעבוד איתם בפעם הראשונה על הסט, ואילו כאן, היה נהדר להגיע לסט ולהכיר רבים מהצוות. היה ממש כיף, גם להכיר את הצוות וגם לחזור לדמות אותה אני אוהבת ולסיפור עם מסר שאני מאמינה בו. זוהי דמות מרתקת, קשה מאוד להשתעמם איתה".
היו אבל כמה שחקנים חדשים על הסט כמו סם קלפין המגלם את פיניק אודייר. הוא הרגיש נוח להגיע לסט בו כולם כבר מכירים אחד את השני?
"היה לי חשוב לתת לו להרגיש בנוח. כשיש אנשים חדשים המצטרפים לצוות שכבר עבד ביחד בעבר, זה יכול להרגיש לא נוח עבור החדשים, אבל כולם היו נהדרים כלפיו מהרגע הראשון".
ומה את יכולה לספר לי על דמותו של פיניק?
"פיניק הוא הגבר הכי מפתה בעיר. בהתחלה קטניס לא רוצה שום קשר איתו, אולם ככל שהיא לומדת עליו יותר, היא לומדת להבין ולהעריך אותו והם הופכים לחברים. חברות מוזרה אולי, אבל חברות".
מה היה הרגע הכי מצחיק על הסט?
"היינו באמצע סצנה עם קופים דמיוניים ולפתע הרגשתי שמשהו הכה לי בישבן, אז ניסינו לבדוק מה זה היה כי נהיה לי סימן אדום...
העברנו את הסרט אחורה והסתכלנו בו בהילוך איטי ואז ראינו שסם (קלפלין- א.א.) היה צריך לעשות איזו סצנה שבמהלכה חלף על ידי במהירות וכך חטפתי את המכה בישבן... היתה פעם אחרת שבה צילמנו סצנה במרכז כנסים באטלנטה.
"זה היה יום צילומים ארוך וג'וש ואני השתעשענו, רצנו, השתוללנו ואני השתכרתי. היה כיף, זו היתה הפעם הראשונה בה השתכרתי - ועוד בזמן העבודה...".
צילמתם באטלנטה אבל גם בהוואי, איך היה לצלם שם?
"היה מקסים לצלם בהוואי, זה המקום הכי יפה בעולם. נסי להיות במתח בהוואי, זה בלתי אפשרי. את מרגישה את השלווה מסביבך ברגע שאת יורדת מהמטוס.
"הבעיה היחידה היתה שאת מרגישה בחופשה ומה פתאום את צריכה לעבוד... לא שכל הזמן עבדנו, בין טייק לטייק היינו יוצאים לשחות או מפדלים בסירות פדלים, היה מקסים".
והפפראצי לא רדפו אחריכם לכל מקום?
"פחות בזמן הצילומים ויותר בין לבין, ברגעים בהם לא צילמנו. יש לפפראצי תחושה שכל העולם צריך לדעת מה אנחנו עושים בכל זמן נתון. זה מרגיז, אני לא חושבת שאף אחד צריך לדעת מה אני עושה בסופי השבוע שלי".
הסרט הראשון המבוסס על ספרה רב המכר של סוזן קולינס, עזב את קטניס ופיטה ממחוז 12 לאחר ניצחונם במשחקי הרעב ה-74.
כעת הם צריכים לצאת לסבב ניצחון שיכלול ביקור בכל המחוזות בפאנם ובקפיטול. ביום שבו קטניס ופיטה מתחילים את סבב הניצחון שלהם ברחבי המדינה, הנשיא סנואו מגיע אליה לביקור ומסביר לקטניס שאיומה להתאבד ביחד עם פיטה ב"משחקי הרעב" היה הפרה בוטה של החוקים ובכך היא גרמה לדיבורים על מרד במחוזות המדינה.
הוא מאיים להרוג את משפחתה וחבריה אם לא תצליח להסביר לכל אזרחי פאנם שהמעשה שלה לא היה מעשה של התרסה - אלא שהוא נעשה מתוך אהבה בלתי ניתנת לשליטה כלפי פיטה.
מבלי לקלקל יותר מדי למי שלא קרה את סדרת הספרים, נספר רק שבמהלך הסרט מתקיימת חתונה וקטניס לובשת שמלת כלה מהממת ביופייה. כזו שמזכירה מעט את השמלה שלבשה לורנס לאוסקר האחרון, אז נפלה במדרגות (אבל זה בסדר, יו ג'קמן עזר לה לעמוד בחזרה על הרגליים...).
איזו שמלה היתה יותר לא נוחה, זו מהאוסקר או זו מהחתונה?
(ג'ן צוחקת): "שתיהן היו לא נוחות ובשתיהן נפלתי, אבל השמלה מהחתונה, למי שרוצה לקנות אחת כזאת לחתונה שלה, לא מומלצת במיוחד. היא גירדה אותי ושמחתי מאוד לצאת ממנה בסוף הסצנה".
היו רגעים נוספים לא נוחים במהלך הצילומים, נפצעת למשל?
"לא, אבל הפכתי לחירשת לשבועיים וחצי משום שהייתי צריכה לצלול למים שוב ושוב ובגלל הלחץ על תופי האוזניים, חטפתי דלקת אוזניים ולא יכולתי לשמוע".
והיתה סצנה מסוימת שאהבת במיוחד?
"כשאני נותנת לפיטה הנשמה מפה לפה ופתאום מבחינה שיש שובל של ריר מהפה שלי לשלו..".
אגב, לג'וש האטצ'רסון שנשאל בתורו את אותה שאלה, יש זיכרון חביב אחר מסצנה במחיצתה של לורנס וגם שם מעורבים נוזלי פה. "ג'ן היא הפנטזיה של כל גבר והיא מנשקת נהדר אבל עבורי היא יותר כמו החברה הכי טובה או אחותי - אז לנשק אותה היה קצת כמו גילוי עריות".
ג'ן, גם ג'וש וגם ליאם מדווחים שאת מנשקת נהדר, מי מהם מנשק טוב יותר?
"שניהם נשקנים מצוינים, אני לא הולכת להעליב אף אחד. לא באמת, שניהם טובים".
את רוצה להמשיך לשחק בסרטי אינדי?
"אני מסתכלת על עצמי קודם כל כשחקנית אינדי. סרטי הסטודיו היחידים שעשיתי הם The X-men'' ו'משחקי הרעב'.
"יש תחושה שונה כשמצלמים סרט אינדי, כשאת בשעה ה-20 לצילומים, ביחד עם כולם וכולכם מתים מקור ומעייפים והסיבה היחידה שאת שם זה בגלל שאת מלאה אהבה למה שאת עושה ומאמינה בו, אפילו שאת לא יודע אם מישהו אחר בעולם יאהב אותו, יהיה איכפת לו או יראה את הסרט בכלל... יש אולי 100 אנשים שמרגישים את אותו הדבר על הסרט הקטן הזה, ואת התחושה הזאת אי אפשר לקבל עם סרט סטודיו בתקציב גדול".
ונחזור רגע הרבה אחורה... איך התחלת את הקריירה שלך כשחקנית?
"אף פעם לא חשבתי להיות שחקנית, אבל היה מישהו שהציע לצלם אותי כשהייתי בת 14, אז הצטלמתי ולאחר מכן הוא אמר לי שהרבה סוכנויות בניו יורק רוצות לפגוש אותי.
"אז אמי ואני נסענו לניו יורק מלואיסויל קנטקי ומבית המלון המשכנו לסוכנות הדוגמנות, אלא שבדרך אני כבר החלטתי שלא בא לי להיות דוגמנית אלא שחקנית. אז דחיתי הצעות מכל הסוכנויות האלו שנפגשנו אתן ואמא שלי חשבה שאני אידיוטית, אבל היא גם חשבה שהסוכנויות משקרות לי, כי הן רק רוצות את הכסף שלי.
"בסוף, לא חתמתי עם אף אחת מהסוכנויות וכשחזרנו לקנטקי לא הפסקתי להתחנן לאמא שלי לתת לי לנסות להתקבל לסוכנות שחקנים וללכת לאודישנים בניו יורק".
נו, והורייך תמכו בכך?
"לא בהתחלה. אבל שני האחים הבכורים שלי שכנעו אותם לאפשר לי לנסוע לניו יורק. הם אמרו להם: 'נסעתם אתנו בכל רחבי המדינה למשחקי בייסבול, פוטבול וכדורסל - תחשבו על זה כמו על משחק כדורסל שהיא נוסעת אליו', והם באמת השתכנעו.
"כך התחלתי לקבל עבודות קטנות וזו היתה הפעם הראשונה בחיי שהייתי טובה במשהו, כי בבית הספר לא הייתי טובה כל כך. הייתי בסדר, אבל לא יותר מזה".
הלכת לשיעורי משחק?
"לא, כי ההורים שלי סירבו לשלם עליהם. הם אמרו לי: 'אם את רוצה להיות שחקנית, אז אנחנו לא הולכים לשלם על הכיתות'. אצלנו תמיד שמו דגש עם ספורט, אבל אני לא אהבתי ספורט כל כך. בעיקרון אני לא נגד שיעורי משחק, מי שיכול לאפשר לעצמו לשלם עליהם שילך על זה".
למעריצים רבים יש "קראש" עליך, יש סלבריטאי כלשהו שהערצת בעצמך כילדה?
"בהחלט. כשהייתי נערה הייתי מאוהבת בג'סטין טימברלייק כשהוא היה עם להקת NSYINC".
ואיך הרגשת כשהיית מועמדת לאוסקר בפעם השנייה?
"בפעם הראשונה זה היה מפחיד, הייתי חדשה בתעשייה וזו היתה פגישת ההיכרות הראשונה שלי איתה. הרגשתי שלא היתה לי הזדמנות ליהנות מכך משום שהייתי כל כך מפוחדת. בפעם השנייה עדיין פחדתי, אבל הרגשתי יותר נח כי הכרתי יותר אנשים בתעשייה וזה היה נפלא לזכות".
נכון לכתיבת שורות אלה, לורנס יוצאת עם ניקולס הולט, 23, השחקן הבריטי אותו הכירה בזמן צילומי הסרט "X men". לורנס והולט יצאו, נפרדו, חזרו בחזרה – לא שזה מפריע לצהובונים להדביק לה רומנים אחרים מפעם לפעם...
את קוראת ידיעות אודותייך בצהובונים? מה הדבר הכי מעצבן שקראת על עצמך?
"פעם אהבתי לקרוא, כשהייתי צעירה, חשבתי שאולי לא הכל נכון - אבל בטח חלק מהדברים נכונים. אבל עכשיו כשכותבים עליי, למדתי ששום דבר שנכתב עלי אינו נכון. מה למשל? למשל שיצאתי עם ג'ון מאייר. אז אני פשוט לא קוראת יותר...".
היתה לך שנה עסוקה במיוחד. היית אומרת שזו היתה שנה מוצלחת מבחינה מקצועית?
"היו בה דברים טובים אבל גם דברים פחות טובים, כמו בכל עבודה, אבל בסך הכל אין לי מה להתלונן. קרו לי דברים שלא הייתי מאמינה שיקרו לי. תפקידים גדולים וטובים שקיבלתי שלא האמנתי שאקבל".
אפשר לומר שהתפקיד שהקפיץ אותך לתודעה היה תפקידך כקטניס ב"משחקי רעב". שמעתי שבזמנו לקח לך שלושה ימים להחליט אם את רוצה את התפקיד בכלל. זה נכון?
"עד אז תמיד לקחתי תפקידים בסרטי אינדי (סרטים עצמאיים בעלי תקציב נמוך-א.א.) ולא חשבתי לשחק בסרט ענק מהסוג הזה. אז לקחתי לעצמי שלושה ימים לחשוב על זה וכל יום התשובה היתה אחרת.
"לבסוף התייעצתי עם אמי והיא אמרה לי: 'בכל פעם שאנשים שואלים אותך מדוע את לא עושה סרטי סטודיו, את אומרת שמשום שלא אכפת לך מגודל הסרט אלא מהסיפור עצמו והדמות. אבל את דו פרצופית כי עכשיו יש לך סיפור ודמות שאת אוהבת, אבל את לא רוצה לומר כן בגלל גודל הסרט'. אז באותו היום, הודעתי שאני לוקחת את התפקיד ולא התחרטתי על כך אף פעם".
התרגלת לסטטוס שלך כשחקנית מפורסמת שמזהים בכל מקום?
"גיליתי שככל שאני נשארת יותר בבית, זה פחות מפריע לי. אני מבלה זמן רב בבית. כן, זה מלחיץ לפעמים הסטטוס הזה, אבל זהו גם כבוד. זה מה שאני רוצה לעשות וזה עושה אותי מאושרת. זה כמו לקבל העלאה בדרגה בעבודה, אבל כשאת מקבלת את העלאת הדרגה הזאת, את לא יכולה לצאת מהבית. אבל, החלומות שלי התגשמו".
מתי את מרגישה שאת כן נהנת מהסטטוס הזה?
"אני נהנית להיות על השטיח האדום. זה אורך מספר שעות ואני נהנית מהחוויה, אבל אחר כך אני כבר רוצה לחזור הבית ולהיות נורמלית שוב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם