ראשי > קהילות > כתבה
בארכיון האתר
ליידי די לייט
ראיון מיוחד עם יעל כהן, לרגל המופע החדש והאירוח בקהילות nrg. מאת: סיני גז
לכתבה הקודמת דפדף בקהילות לכתבה הבאה
NRG מעריב
8/8/2004 13:24
"ליידי די" הוא הרכב רוק נשי חדש שהוקם באוגוסט 2003 וכבר בהאזנה הראשונה לשירים שלהן ניתן להרגיש בהשפעות של "המכשפות", מחלוצות הרוק הנשי הישראלי, על הלהקה.
אין זה במקרה כיוון שהמתופפת של ההרכב היא לא אחרת מאשר יעל כהן, הבייס דראם והאישה
שידועה יותר בתור המתופפת לשעבר של להקת  "המכשפות". לרגל ההופעה הקרובה והאירוח בפורום מוזיקה ישראלית יצא מנהל הפורום, סיני גז, לראיין אותה.
 
 
 
מתגעגעת לענבל
- אוקיי אז נתחיל בבנאלייה – למה ליידי די ?
"השם "ליידי די" נבחר לאחר הרבה מאוד זמן של חיפושים אחרי שם ללהקה,חיפשנו שם שיסמל משהו..שמאחוריו יעמוד משהו..כל אחת זרקה רעיונות ובאחד הימים קיבלתי פתק משיר הבסיסטית ובו רשימה ארוכה של שמות..שום שם לא תפס אותי חוץ מהשם "דיאנה" כשבסוגריים היה רשום "ליידי די" בשביל שאני אבין לאיזו דיאנה היא התכוונה
דווקא הליידי די ולא השם דיאנה מצא חן בעיניי יותר וכך הכל החל להתגלגל
דיאנה הייתה אישה שייצגה הרבה כוח,אהבה ,המון אנשים אהבו אותה כי היא היתה בעלת
אישיות מיוחדת,עזרה ותמכה בחלשים...אנחנו להקת נשים עם מוזיקת רוק מלאת אנרגיה
וכוח וראינו את ליידי די כסמל לעוצמה של אישה".
 
- השם של ההרכב החדש שלך מאוד מסקרן. המקרה של ענבל פרלמוטר שמצאה את מותה בתאונת דרכים מזכיר באופן מצמרר את מותה של ליידי די האם שמת לב לקשר הזה ? האם הוא היה מודע?
"האמת היא שרק אחרי ששאלת אותי את השאלה פתאום קלטתי את הסימבוליות בסוף הטרגי
של שני המקרים, לא היתה שום כוונה מצידנו לקשר שבא בעקבות התאונה, כששאלת אותי
את השאלה הזאת ירד לי לפתע האסימון וגופי התמלא בצמרמורת על עצם הסימבוליות
בדבר הזה. הקשר בין שם הלהקה לבין מותה של ענבל הוא באמת מקרי לחלוטין".
 
- איך מתגברים על מותה של ענבל ז"ל אם בכלל?
"קשה מאוד להתגבר על מותה של ענבל, אין יום שעובר ואני לא חושבת עליה
ומתגעגעת. כולם אומרים שזמן מרפא, אולי זה  נכון. הימים עוברים והגעגוע נשאר והזיכרונות
עולים וצפים כל יום מחדש, אני מנסה בכל דרך להמשיך ולהזכיר ולהנציח את הבחורה
המוכשרת הזאת שהלכה לנו מוקדם מדיי. כתבתי לזכרה ספר שעדיין לא יצא ומחכה בקוצר
רוח למשקיע שייקח ויוציא אותו לאור. כל דבר בעתו. בינתיים הוא מחכה וכשיבוא
הזמן הנכון הוא יצא, כך אני מאמינה
לאחרונה בישלנו הופעה המבוססת על סיפור המכשפות: לקחתי את הפרק מהספר בו
התרכזתי במכשפות פלוס שמונה קטעי נגינה והפכנו את זה למופע. יפעת נץ (לשעבר מה'מכשפות'  -ס.ג) גם, כמובן, בפרוייקט הזה וצירפתי את הגיטריסטית שלי ליעד שעשתה עבודה נפלאה, ההופעה תתחיל לרוץ מנובמבר בבתי ספר. נראה לאן זה יגיע. אני מאמינה, בכל אופן,  שזה יגיע מאוד רחוק.
הכוחות להמשיך ולעשות מוזיקה הם מעצם העובדה שאני חיה את המוזיקה מאז שאני
זוכרת את עצמי, אומנם אחרי שענבל נהרגה הכל התנפץ לי ולא רציתי לעשות כלום, אבל
מיד נזכרתי בשנה טובה האחרונה שהיא שלחה לי ערב מותה ובה היא רשמה "שתהיה שנה
טובה ומתוקה עם הרבה מוזיקה" וזה מיד החזיר אותי למסלול, ידעתי בפנים שהדבר
האחרון שענבל היתה רוצה זה שנפסיק לעשות מוזיקה, את הדבר שאנחנו הכי
אוהבות, ומאותו הרגע הרגשתי שאני חייבת להתחיל שוב. מיד פניתי ליפעת וכך
נולדה "וונוס" (הלהקה של יפעת ושלי בזמנו)
אני מרגישה שקיבלתי ירושה ענקית וזה 'המכשפות', ועליי להמשיך את הדבר העצום הזה
בלי שישכחו אותו לרגע. מכאן הרעיונות האין סופיים בלהנציח ולהזכיר את ענבל כל
הזמן, אני לא הכחיש, להפך, אני מודה שהרבה מאוד מהחומר והטקסטים שלי, המופיעים
גם ב"ליידי די" קשורים בענבל. היא ממש חסרה לי וזאת הדרך הנוספת שלי להתמודד עם האובדן שלה
ליידי די.