קהילות nrg - ירושלים של זהב

ראשי > קהילות > החתולאית

ירושלים של זהב

האם "איידס של חתולים" הוא גזר דין מוות והאם באמת אפשר וצריך להפריד בין החתולים החולים ואלה הבריאים? אם עניתם כן, אולי תשתנה דעתכם אחרי שתקראו את הסיפור של גֵ'יי-לֶם • החתולאית

דפדף בקהילות

alpha bitch
27/4/2007 11:30

:עוד בכתבה

גזר דין מוות? אז זהו, שלא
דבקים בהם באהבה

את הרשימה הזאת, על חתול רחוב הנגוע ב-FIV (נגיף הכשל החיסוני של החתול, המכונה "איידס של חתולים"), תכננתי ליום ירושלים, שבעוד שלושה שבועות בערך, בהמשך תבינו למה. אבל, דווקא השבוע פורסמה באתר שכן רשימה בנושא, מאת וטרינרית של צער בעלי חיים ת"א, ובמסגרתה המלצה למנוע את התפשטות המחלה על ידי הפרדת חתולים חולים מחתולים בריאים (על בני-אדם אין, כמובן, מה לדבר ― המחלה הזו היא של חתולים בלבד, ואף אחד אחר אינו נדבק בה חוץ מחתולים).

פרק ב'
בסביבות גיל 4 חודשים ייאלצו הגורים להיפרד מאמם ולהתחיל להסתדר בכוחות עצמם. זאת לא תמיד משימה פשוטה, במיוחד אם נקלעת לתוך תעלת ביוב
לכתבה המלאה

אז איך בדיוק עושים הפרדה כזאת בקרב חתולי הרחוב? מישהו בכלל טורח לבדוק אותם, לבדוק מי מהם נשׂא ומי לא? ואיך אפשר להפריד חתולי רחוב חולים מחתולי רחוב בריאים? הדברים מנוגדים לכל הגיון, ויש לי חשש כבד שמטרתה של קביעה מוזרה זאת היא להניח לקוראים להסיק בכוחות עצמם שהפרדה כזאת היא בלתי אפשרית ועל כן לא נותר אלא "להרדים" חתולי רחוב החולים ב-FIV. אבל ממש אין סיבה לעשות זאת. גם לבעיה של FIV, מסתבר, אין פתרון טוב יותר וקל יותר מעיקורם וסירוסם של חתולי הרחוב.

הנה לדוגמה סיפורו של חתול רחוב שמצאתי והסתבר שהוא נגוע ב-FIV. הוא חי יפה מאוד ― לא בזכות הפרדה אלא בעיקר משום שסורס. בגלל הסירוס הוא לא צפוי להסתבך עם זכרים אחרים בקטטות על לבן של נקבות ולפצוע או להיפצע, וודאי שלא יזדווג ויעביר את הנגיף בדרך זאת.

החתול שברצוני לספר עליו הגיע לפני שנתיים לאכול עם החבורה שלי. לא הכרתי אותו לפני כן. מבעד ללכלוך שכיסה אותו הציץ צבעו המקורי, לבן עם כתמים ג'ינג'יים. הוא נראה נורא ― מפיו נזלו ריר, דם ומוגלה מצחינים, ולסתו התחתונה היתה נפוחה ומעוותת. יומיים ניסיתי לתפוס אותו ולא הצלחתי. הוא חשש ממני. ביום השלישי - יום ירושלים - הצלחתי לפתות אותו להיכנס לכלוב ולקחתי אותו היישר לווטרינר. כשהודעתי לו בטלפון שאני מביאה את הפציינט, סיפרתי שאני חושדת שיש לו אבּצֶס בפה או שן רקובה, והוא ביטל את דבריי ― "תמיד נדמה לך שיש להם דברים אקזוטיים". הוא לא תיאר לעצמו כמה המקרה הזה באמת אקזוטי!

alpha bitch

ג'יי-לם, ככה מצאנו אותו, מלוכלך ונראה רע

גזר דין מוות? אז זהו, שלא

השארתי את החתול במרפאה ― חתול חושש ולא ממש ידידותי ― והלכתי לעבודה. כעבור שעות אחדות מתקשר הווטרינר: "את לא יודעת מה קורה פה! הוצאנו אותו מהכלוב. הוא יושב לידי על השולחן, אני עושה לו דברים מכאיבים, זריקות ובדיקת דם, והוא רק מגרגר ומתלטף! כולנו מאוהבים בו! קראנו לו לבן-ג'ינג'י".

בבדיקת הדם הראשונה התגלה שהחתול נושא בגופו את נגיף ה"אידס חתולים", ה-FIV, ההורס את מערכת החיסון שלו וגורם לה להיות פגיעה מאוד למחלות אחרות, אפילו קלות. לכאורה לא היה עוד שום סיכוי לחתול הזה ― "איידס של חתולים" הוא גזר דין מוות, לא? אז זהו, שלא!

בהמשך עשו לו צילום ולקחו ביוֹפּסיה מהקטע הנפוח של הלסת. הסברה הראשונית היתה שהוא חולה בסרטן העצם. אבל אחרי עוד צילומים ועוד ביוֹפּסיוֹת התבררה התמונה במלואה: לחתול הזה נשברה הלסת

מתישהו, אך העצם התאחתה מעצמה. ואולם בתוך העצם נותר מוקד של זיהום, החיידקים התרבו שם. עם הזמן פרץ הזיהום את כל רקמות הלסת ― העצם והחניכיים ― וזה היה מקור הדם והמוגלה שנטפו מפיו.

החתול הזה, לבן-ג'ינג'י, בילה במרפאה שלושה חודשים. אושפז בששה ביוני, שוחרר באחד בספטמבר. כל אותה תקופה קיבל אנטיביוטיקה ואוכל טוב ואגב כך גם סורס. הזיהום נעלם, הפצע נסגר. העצם נשארה בולטת, אבל זה רק מעניק יותר אופי לפניו היפים. ומאחר שהרגיש טוב, החל החתול להתרחץ ולהתנקות, ונעשה לחתול מהמם ביופיו ― חתול גדול ולבן, שכתמי זהב מעטרים את גופו וכיפת זהב גדולה על ראשו.

לפני ששוחרר מהמרפאה חוסן מפני כלבת וקיבל רישיון מטעם עיריית ירושלים. אבל מאחר שהרישיון הונפק על שמי, לקחתי לעצמי את הפריבילגיה לשנות את שמו, וברישיון רשום ששמו "ירושלים של זהב"! גם בגלל היום שבו נתפס וגם בגלל הזהב המעטר את פרוותו. אבל ביומיום אני קוראת לו גֵ'יי (קיצור של Jerusalem) או גֵ'יי-לֶם (על משקל גֵ'יי-לוֹ המפורסמת). ביום השחרור הבאתי אותו בחזרה למקום שבו תפסתי אותו. הוא רחרח פה ושם והיה ברור שהוא מזהה את המקום, אבל אחר כך פשוט נעלם.

רחל קביץ

גֵ'יי-לֶם, אחרי 3 חודשים במרפאה


	דבקים בהם באהבה


	כעבור שבועיים פגשתי אותו ליד בניין אחר, לא רחוק מביתי, ונראה לי שזה ביתו. ואכן, מאז הוא שם, בגינה, בחצר ושם אני מאכילה אותו. דיברתי עם כמה מדיירי אותו בניין וסיפרתי להם את סיפורו, כדי שיידעו שלחתול הזה יש "גב", שיש מי שמטפל בו ושיידעו שהוא מחוסן. אשה אחת אפילו אמרה לי: "באמת שמנו לב שהוא נעלם לכמה חודשים ופתאום חזר". התחלתי לענוד לו קולרים נגד פרעושים, אבל הוא כל הזמן איבד אותם, אז ויתרתי. אני מפרעשת אותו מדי חודש בחומר מיוחד, כמו את חתולי הבית שלי. כשנה אחר כך, ראה אותי קשיש אחד מדיירי אותו בניין מלטפת את גֵ'יי, ואורו פניו. בעברית עילגת סיפר לי שהיה סקרן מאוד לדעת מי עונד לחתול את הקולרים. סיפרתי לו שאני מאכילה אותו מדי יום, בשעות שקטות, והוא סיפר לי שגם הוא מאכיל אותו ― אצלי גֵ'יי אוכל אוכל יבש, ואילו הוא קונה לו שימורים לחתול! הקשיש התאלמן לא מזמן, כך סיפר לי, והוא שמח מאוד על חברתו של גֵ'יי. כמה נוגעים ללב ה"שידוכים" האלה, בין בני-אדם בודדים ובין בעלי-חיים החשים את בדידותם ודבקים בהם באהבה. לא היה חבל "להפריד" את החתול המדהים הזה רק משום שהוא נשׂא FIV? אז זהו. זה סיפורו של החתול המדהים ששמו ירושלים של זהב, אשר אף על פי שהוא נגוע ב-FIV, הוא בריא יותר מרוב חתולי הרחוב, וחשוב יותר ― הוא מאושר ומפיץ אושר.

רחל קביץ

גֵ'יי-לֶם מאושר. חתול של זהב





	* הטור של החתולאית מפורסם מדי סופשבוע ב-nrg קהילות.

לטור הקודם של alpha bitch
בואו לפורום חתולים לדבר, לשתף וגם לקבל יעוץ