מתברר כי לאחר שתשעת בני הערובה הועלו ע"י המחבלים לשני המסוקים והוטסו לשדה התעופה הצבאי ליד מינכן (שניים נרצחו במתחם המגורים בכפר האולימפי), פנו לאסתר ראשי המשלחת, ביניהם שמואל ללקין ורופא המשלחת, ד"ר קורט וייגל, ודרשו ממנה להתייצב למקצה חצי גמר ה-100 מטרים משוכות, ולשדר עסקים כרגיל.
רוט-שחמורוב סיפרה השבוע: "אמרתי להם שאני לא יודעת אם אוכל. עמיצור היה הכל בשבילי ועכשיו הוא היה למעלה במסוק עם החוטפים. מי חשב על זה באותו רגע. לא ידעתי איך לאכול את כל הסיפור הזה. באותם ימים לא היה פסיכולוג שיוכל לדאוג ולטפל במקרים נוראים כאלה. הרופא אמר שהוא ייתן לי שני כדורי שינה ללילה, ובבוקר ארוץ. זו היתה הוראה. היה לי ליל סיוטים. חלמתי שאני ארוץ ואנצח בשביל עמיצור".
בסופו של דבר אסתר לא רצה למחרת:
סיפור נוסף מלמד על החובבנות בענף האתלטיקה: אסתר החמיצה את השתתפותה באולימפיאדת מכסיקו 68' בריצת 80 מ' משוכות, לאחר שנפצעה כיוון שנמנע ממנה לעשות חימום לפני הריצה, בה הצליחה בכל זאת לקבוע את המינימום האולימפי. הפציעה, כאמור, מנעה ממנה לצאת למשחקים.
בראיון משתתפת גם המתעמלת היהודייה הגדולה בכל הזמנים, אגנס קלטי בת ה-92, שייצגה את הונגריה באולימפיאדות הלסינקי 52' ומלבורן 56' וזכתה בעשר מדליות, מהן חמש מזהב. קלטי זכתה במדליה קבוצתית גם במשחקי לונדון 48', למרות פציעתה. קלטי, שהיתה מורתה לחינוך גופני של אסתר במכון ווינגייט לפני 42 שנה, יצאה הבוקר לבודפשט לפגוש את שש חברותיה מנבחרת ההתעמלות ההונגרית, שכולן נמצאות חיים.
בראיון היא מספרת כי לפני שיצאה להתחרות באולימפיאדת מלבורן, כשהטנקים הרוסים כבר שעטו ברחובות בודפשט, ניגש אליה בסיום אחד האימונים המסכמים בחור והחל לדבר איתה: "הוא שאל אותי אם יוכל להסיע אותי הביתה. הסכמתי והגענו לבית המפלגה, שם הוא ניסה לשכנע אותי שאהיה המלשינה שלהם על החברים שלי בנבחרת. באותו רגע הבנתי שאין לי מה לעשות שם"
נא להמתין לטעינת התגובות