עוד בלונדון 2012:
באיזור הפייסבוק המיוחד שלנו לאולימפיאדה כבר הייתם?
הערכה: שלוש מדליות לישראל, סין תוביל
הפלא ופלאו: הדרים טים מגובה הפרקט
"זו לא נבחרת לאומית, זה הארלם גלובטרוטרס, דבר שלא קיים," הדגיש כל הברה,
טאם הוא אוהד נבחרת סקוטלנד ודאנדי יונייטד, ואם עדיין לא הבנתם, הוא ממנהיגי המחאה שקמה נגד נבחרת הכדורגל של בריטניה, שאמורה לייצג במשחקים הקרובים את נציגות האי. אבל מתברר שבמקום חיבוק מאחד, כל השדים הרדומים קמו משנתם.
"זו בדיחה עצובה," המשיך להרצות בפניי. "הנבחרת הזו קמה משיקולים מסחריים, כדי למכור כרטיסים. הרי מי הולך לראות כדורגל באולימפיאדה? הולכים לראות אתלטיקה, שחייה. תלך ברחוב ותשאל מי זכתה בטורניר הזה לפני שמונה שנים, ארבע שנים, ואף אחד לא יידע. אפילו את האנגלים הנבחרת הזו לא מעניינת. הם רוצים לראות נבחרת משלהם, עם היסטוריה וזהות. לא צריך ללכת נגד חוקי הטבע."
כשלונדון נבחרה לארח את האולימפיאדה, ובריטניה זכתה באפשרות להכניס נציגה לטורניר הכדורגל, היה ברור מבחינתה שתשלח נבחרת מאוחדת של כל מדינות האי כולל הסקוטים, הצפון-אירים והוולשים. האירים הרפובליקנים נשארו כמובן בחוץ. ראש הממשלה הבריטי דאז, גורדון בראון, מיהר להצטרף לאיחולים הלבביים להשקת הפרויקט, אבל דווקא אלכס סלמונד, ראש ממשלת סקוטלנד, מיהר להתיז שאם בראון חושב שהמהלך אפשרי, הוא כנראה מנותק ממה שקורה במדינה הצפונית.
ההתאחדות הסקוטית, וחברותיה מצפון-אירלנד ומוויילס, מיהרו להגיד שהן מתנגדות בתוקף למיזם ולא ייקחו בו חלק. הסיבה הרשמית היתה הפחד של השלוש שעצמאותן במסדרונות פיפ"א תיפגע בעתיד. אתם יודעים איך זה, מסכימים פעם אחת וזה יהיה לנצח. למה שבגביע העולם בברזיל נבחרת בריטניה לא תייצג את כל המדינות השכנות?
פיפ"א בהתחלה זגזגה בטרם נתנה תשובה ברורה. הנשיא
רק בקונגרס פיפ"א בטוקיו ,2008 ניתן אישור סופי למהלך. אישור חד-פעמי למשחקים האולימפיים בלבד ונאמר שם שהמשתתפים באירוע לא יסכנו את מעמדם.
ההתאחדויות המשיכו לעמוד בסירובן ליטול חלק באופן רשמי, אף שצירפו מכתב ובו כתבו שלא יתנגדו להשתתפות הנבחרת הבריטית בטורניר האולימפי, ולא יחסמו שחקנים שלהן מלהצטרף אם יזומנו. אבל הגאווה הלאומית המשיכה להכות בכל הכוח. מבחינת הלאומנים, יש כאן סימנים ברורים של התבוללות.
קרייג בראון, שהיה מנג'ר נבחרת סקוטלנד, אמר בראיון רדיו: "אני מעדיף להפסיד כסקוטי מאשר לנצח כאנגלי. היה זה דייויד וויל, סגן נשיא פיפ"א בעבר, שהזהיר אותי שהם ישמחו לערבב אותנו לנבחרת אחת. אז נכון שמר בלאטר וחבריו אמרו שמדובר באיחוד חד-פעמי, אבל אני לא חושב שרבים מאמינים לזה. זו גם טעות לגרום לאנשים להבין שמדובר בטורניר חשוב. אפילו גביע העולם לנבחרות צעירות הרבה יותר יוקרתי."
לבריטים ולאנשי הוועד האולימפי היה ברור שבסוף רוח המשחקים תגבר על המחלוקת הפנימית והמחאה תיעלם, אבל הם לא ציפו שדווקא המאמן הנבחר יהיה המכשול הגדול הבא בדרך להרמוניה. אין ספק שסטיוארט פירס ראוי לעמוד על הקווים. 78 פעמים שיחק במדי נבחרת אנגליה, מ2007- מאמן הנבחרת הצעירה, כשלפני שלוש שנים הוביל אותה עד לגמר אליפות אירופה, שם הובסה עלידי גרמניה. אפילו פאביו קאפלו הגאוותן החזיק ממנו והפך אותו ליד ימינו.
פירס הוא בריטי, פטריוט ידוע, אבל הבעיה שתמיד חשב מחוץ לקופסה. ככה זה שבזמן שכולם אוהבים את אדל ורובי וויליאמס, הוא בעד פאנק-רוק קשוח, מעריץ גדול של הסטריינגלרס האגדיים. לכן היה ברור שכשזה יגיע לבחירת הסגל, פירס יעשה מה שבראש שלו ולא יילך לפי הספר.
"כשישבתי עם יו"ר ההתאחדות, דייויד ברנסטיין, הוא ביקש ממני לבחור את השחקנים לטורניר," סיפר המאמן פירס. "אם הוא היה אומר לי שיש שחקן שצריך להיות בפנים, לא הייתי לוקח את התפקיד. נתנו לי את כל האפשרויות לבחור את אלה שאני חושב שהם הכי טובים."
פירס אמר את הדברים ממש אחרי שהקריא את רשימת השחקנים ובישר לאומה שדייויד בקהאם, כוכב לוס אנג'לס גלאקסי, לא נמצא בפנים. "בטוח שכמה אנשים בחלונות הגבוהים מאוד התאכזבו," אמר בתגובה הארי רדנאפ, המנג'ר לשעבר של טוטנהאם. "הם היו מתים שבקהאם יהיה באולימפיאדה. סטיוארט יכול עכשיו להגיד 'שלום' לתואר האבירות, אבל הוא צריך לקבל את כל הקרדיט על ההחלטה האמיצה".
בקהאם היה בסגל הרחב של פירס. המנג'ר טס פעמיים לארה"ב כדי לראות אותו משחק בליגה, אפילו שוחח עם הצוות הרפואי של הגלאקסי כדי להבין אם יש מגבלות לשחקן, ובסוף, בשיחת טלפון לאקונית, הסביר לאייקון הגדול שהחליט לקחת את מיקה ריצ'ארדס במקומו, ביחד עם ריאן גיגס שישמש כקפטן, ואת קרייג בלאמי, החלוץ הטמפרמנטי. שלושת השחקנים היחידים שחצו את גיל ,23 כמותר בתקנון.
התגובות הנזעמות הגיעו מכל עבר ובמהירות, תודות לטוויטר. סגן ראש הממשלה לשעבר, ג'ון פרסקוט, צייץ בכעס: "בקהאם חייב להיות שם. הוא היה גורם מכריע בקבלת אירוח המשחקים והוא טוב בפנדלים." גארי ליניקר השתתף אף הוא בחגיגת התגובות. "לא חשבתי לשנייה שבקהאם יהיה מחוץ לסגל," והכי בוטה היה כהרגלו שחקן העבר, רובי סבאג', שכתב על המאמן: "זו בושה, הוא לוקח החלטות טיפשיות. אין לו מושג."
הבריטים היו בהלם, כי אם יש מישהו שמסוגל למלא איצטדיונים בטורניר חסר ברק זה רק בקהאם, ועוד בשילוב חברו הוותיק גיגס והזדמנות אחרונה בהחלט עבור הכוכב בן ה,37- ששיחק 115 פעם במדי הנבחרת הלאומית.
באנגליה היו שטענו שמדובר בחוסר רגישות מאחר שבלי העבודה של בקהאם וראש הממשלה לשעבר טוני בלייר, לונדון לא היתה זוכה בכבוד לארח את המשחקים, ואלה היו הולכים לפריז, שכבר הכינה את עצמה. פירס, כמובן, הלך על ההסבר הקלאסי. "אני לא מתייחס למכירת כרטיסים, או מזכרות. אני איש כדורגל. בחרתי רק לפי כישורים ואני מאוד מאוד מצטער בשביל דייויד, אני יודע כמה זה היה חשוב לו."
דיברו על השחקן אפילו כעל מדליק המשואה האולימפית בטקס הפתיחה, אבל אחרי הניפוי ירד יחס ההימורים לגביו בסוכנויות ובקהאם עצמו רק הגיב בממלכתיות: "כולם יודעים מה המשמעות של לשחק בנבחרת עבורי. זה היה כבוד גדול אם הייתי חלק מהחוויה. ברור שאני מאוכזב, אבל לא יהיה אוהד גדול ממני וכמו כל אחד אחר אני מקווה שהנבחרת תזכה במדליית הזהב".
אז בקהאם בחוץ, גיגס בפנים, אבל גול עצמי נוסף הובקע לפני תחילת המשחקים. אמנם הצפון אירים והסקוטים הודיעו שהם לא ישתפו פעולה באופן רשמי, אבל באותה נשימה הסבירו שלא יחסמו שחקנים מלהופיע, והנה הפתעה: בסגל של פירס לא נמצא מקום לאף נציג מטעמם. רק וולשים ואנגלים.
"לא בחרתי לפי שמות ובטח לא לפי ארצות," פירס שוב התגונן. "למען האמת אני לא יכול להגיד כמה מהרשימה הם מוויילס וכמה מאנגליה. יש 18 שחקנים וכולם אולימפיים, וזו הדרך היחידה בה אני רואה אותם." רק ששוב המאמן לא שכנע את מבקריו. "מנעו מהשחקנים שלנו אפשרות לייצג את בריטניה במשחקים האולימפים וזו בושה," הודיע פט ג'נינגס, השוער הצפון-אירי, אגדה עוד בחייו. "זה
לא סגל שמייצג את האי."
זו הפעם הראשונה מאז 1960 שנבחרת כדורגל מייצגת את האי הבריטי. כל הקונפליקטים, שהופיעו בתחילת הכתבה, מנעו מהסגל להתגבש, ואולי המרוויח הראשי מהשינוי הוא גיגס, הכדורגלן הגדול ביותר שמשחק היום ושמעולם לא השתתף בטורניר נבחרות.
"אני לא פוליטיקאי," אמר גיגס, קפטן הנבחרת, בראיון. "אבל אני מקווה שעוד כדורגלנים בריטים יחוו את מה שאני חווה ושעוד נבחרות בריטיות ישחקו בעתיד במשחקים האולימפים. זו היתה הזדמנות שלא הייתי יכול לסרב לה, להשתתף באירוע הספורט הגדול בעולם, ואם נזכה במדליית הזהב, זה באמת יהיה דבר מיוחד".
הנבחרת הבריטית פותחת את משחקיה ב26- ביולי, באולד טראפורד, נגד סנגל. כעבור שלושה ימים תשחק נגד איחוד האמירויות בוומבלי ותסיים את השלב המוקדם ב1- באוגוסט, באיצטדיון המילניום בקרדיף, נגד אורוגוואי. בואו נקווה בשביל גיגס, ספורטאי ענק, שאם הוא אכן יגשים את חלומו ויזכה בזהב, על הפודיום, בזמן נגינת ההמנון, הוא לא ישמע שריקות בוז מחבריו הצפון אירים, הסקוטים ואפילו האנגלים. כל אלה שמבחינתם כל הערבוביה הזו ממש מיותרת.
נא להמתין לטעינת התגובות