המשלחת הישראלית. אין מספיק השקעה AP
האמת היא שאין פה ספורט. מדליה של קורזיץ או שטילוב, לו היתה, היתה נזם זהב באף חזיר. אז עכשיו למלך אין כתר ולחזיר אין נזם. ביג דיל.
אין פה ספורט, עוד מההתחלה. בבתי הספר יש שני שיעורי התעמלות בשבוע, ובהם עושים כאילו ומביאים לחבר'ה כדורגל, שישחקו. בבית הספר של הבן שלי, ביישוב שלא חסר בו כלום, רצים אלף מטר במגרש חניה, וכך שב הילד הביתה יום אחד ובישר לי שעשה קילומטר בזמן דומה לזה שבו רצה טירונש דיבאבה את הפיניש בריצת עשרת אלפים באולימפיאדה.
עוד קישורים
הילה קובו טוענת שצריך להפסיק לבנות הרים של ציפיות
קורזיץ: עשיתי הכל כדי לייצג את המדינה בכבוד
אין מדליה - קורזיץ סיימה שישית בסיכום הכללי
גם קליגר וסלע איכזבו, לא העפילו לשיוט המדליות
כל החדשות (והאכזבות) באיזור המיוחד של לונדון 2012
אורן יוסיפוביץ מוריד את הכובע בפני לי, בעיקר על ההודאה בכישלון
אין פה ספורט, כי הפירוק של הפועל פ"ת בכדורגל קיבל השנה שעה רצופה באחת מאלף תכניות המלל ברדיו, אבל שחיה מקבלת אייטם רק כשכמה חבר'ה, שאחד מהם מתאמן בשלולית כי גירשו אותו מהבריכה בטכניון, והשני גר באשדוד אבל מתאמן בבריכה האולימפית היחידה בארץ שנמצאת בכלל בווינגייט, מצליחים לגבור על הזרם ולהגיע להישג בינלאומי.
אין פה ספורט כי כולם רוצים הישג, בלי לעבוד קשה. שניים משלושת האתלטים שייצגו את ישראל בלונדון היו מתאזרחים שלא מדברים עברית, והגיעו אלינו רק אחרי שתמו סיכוייהם לייצג את ארצות הברית.
עכשיו מדברים על להעלות איזה אוסטרלי
בן 19 שהיה במכביה. במקביל, הלקח ששמענו אתמול היה שצריך להתרכז בענפים שבהם יש לנו סיכוי, כמו כדורעף חופים. כי אף אחד לא רוצה להזיע כמו חזיר, רק את נזם הזהב.
ספורט הוא דבר מופלא. הוא מלמד עבודת צוות ומשמעת, הצטיינות והתעלות, איך לקבל הפסד ואיך לחיות עם הכאב. הדגש הוא על "לחיות", וספורט הוא החיים במיטבם. אבל מה לנו ולחיים.
שרת הספורט שלנו הגיעה ללונדון פעמיים, שתיהן בעניין המרכזי של משרדה: התרסה נגד הוועד האולימפי הבינלאומי בשאלת ההנצחה של 11 נרצחי מינכן 1972. כי המתים מקבלים בישראל את הכבוד המלא, ולחיים לא נשאר קשב.
הבריכה האולימפית בווינגייט. רק אחת בארץ צילום: דני מרון
נא להמתין לטעינת התגובות