110 אלף תושבים על 345 קמ"ר הצמיחו הרבה תבלינים ואלוף אולימפי ב400- מטר. קיראני ג'יימס מחק את כריסטופר קולומבוס וגילה לעולם מחדש את גרנאדה
ב,1498- במהלך מסעו השלישי של כריסטופר קולומבוס לעולם החדש, ביצע גדול מגלי
הבריטים היו האחרונים להתיישב באי, שאת שמו, גרנאדה, קיבל מקבוצת מלחים מספרד. עד ,1976 ולמרות תחנונים רבים, סרבה תחילה המלכה אליזבת לשחרר את האי לעצמאות
מדובר במדינה פיצית, 345 קמ"ר, 110 אלף תושבים. ועדיין, גרנאדה נחשבת למעצמה חקלאית אדירה, כשבין היתר ניתן למצוא שם גידולים ענפים של ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן ואגוזי מוסקט. אבל עם כל הכבוד לקולומבוס, ולצמחי התבלין, התגלית הגדולה ביותר של האי נמצאה ב.6.8.2012- גם להם יש זהב.
באגרת ששלח הוועד האולימפי בגרנאדה לספורטאי המשלחת, ערב המשחקים האולימפיים, נכתב: "זאת ההזדמנות הגדולה שלנו להציג לעולם את כוחה של גרנאדה. ילד הפלא שלנו, קיראני ג'יימס, הוא הפייבוריט לזכייה במדליה. מבחינתנו, גם ארד בפוטו-פיניש מספיק".
עבור אלוף העולם בן ה19- זה לא הספיק. שלשום, אחרי 400 מטר, נעצר שעון המדידות על 43.95 שניות שלא השאיר לאף אחד ספק. ג'יימס, המכונה יגואר, הוא בעצם מפלצת. על הדרך הפך לראשון שיורד מ44- שניות שלא מארה"ב, וחשוב מכך - מדליה ראשונה בהיסטוריה לאי הקטן, ועוד בצבע הנחשק ביותר.
לאחר הריצה אמר ג'יימס שמסיבה אדירה החלה בגרנאדה. "קיבלתי דיווחים שאנשים החליטו להתחתן מיד. אני מברך את כולם", אמר הגיבור הלאומי. ג'יימס קלרקסון, מפכ"ל המשטרה הגרנאדי, אישר שבאי מתוכננת חגיגה, כמותה לא נראתה מעולם. "כולם בשמיים. הממשלה, האזרחים, התיירים ששוהים פה עכשיו", אמר קלרקסון. "זה הדבר החשוב ביותר שקרה למדינה שלנו. אפילו יותר מהגעתו של קולומבוס לאי".
האלוף האולימפי הטרי ניסה להפחית מהישגו האישי ולהאדיר את המדינה ממנה הוא מגיע. "המדליה הזו שמה את גרנאדה על המפה", אמר ג'יימס בהתרגשות. "זה צעד עצום עבור מדינות קטנות שלא מאמינות שהן יכולות להצליח".
הצעד העצום שביצע ג'יימס כנראה פתח את התיאבון. ה"אינדיפנדנט", העיתון המקומי, בחר להציב את תוצאתו של מלך ה400- החדש בסמוך לשיא העולם של מייקל ג'ונסון, ,43.18 שפתאום כבר לא נראה חסין. הרמז ברור, זה היעד הבא.
"הוא תופעת טבע", הכריז אתמול הארווי גלאנס, מאמנו של ג'יימס. "מייקל ג'ונסון שבר את השיא כשהיה בן .32 כשאתה יורד מ44- שניות בגיל ,19 אתה צריך לרדת מ43- שניות עד גיל .25 הוא יעשה את זה".
השיאן המכהן, שב200- מטר כבר איבד את התוצאה הטובה בכל הזמנים ליוסיין בולט, צפה גם הוא בריצה המשוגעת שלשום. ג'ונסון הודה שגם יומו של שיאו ב400- יגיע בקרוב. "הוא יכול לרוץ הרבה יותר מהר כי הטכניקה שלו רחוקה מלהיות מושלמת", אמר ג'ונסון. "אין לי ספק שג'יימס יעקוף אותי. הרבה יותר מהר ממה שחושבים".
(עדן גבאי)
השייט פוולוס קונטידיס הביא מדליה ראשונה לקפריסין. בבית מצפה לו ליין מסיבות מתיש יותר מהשיוטים בוויימות'
32 שנים חיכתה קפריסין למדליה ראשונה, מאז השתתפות הבכורה במשחקים האולימפיים במוסקבה .1980 שנים הם תמכו בספורטאי האחות הגדולה יוון, התרגשו כשאלה זכו בזהב (בכל זאת, אותו המנון לאומי), אבל זה לא אותו דבר. קפריסין בת מיליון התושבים, פחות מעשירית מתושבי יוון, תמיד היתה קצת בצלה. הקפריסאים נעלבים לפעמים כשקוראים להם יוונים. הם קפריסאים, עם דיאלקט יווני (מצחיק) משלהם וגאוות יחידה. פעם אחת הם היו קרובים למדליה, בבייג'ינג, עם פספוס ארד בקליעה.
השבוע הם הפסיקו לחכות. השייט פוולוס קונטידיס, בן 22 מלימסול, הגיע לאולימפיאדת לונדון, השנייה שלו, עם הצהרת כוונות ברורה: מדליה בדגם לייזר. את שני השיוטים הראשונים הוא סיים בעשירייה המובילה. ביום השני הוא ניצח בשני השיוטים ונצמד לטום סלינגסבי האוסטרלי, אלוף העולם והפייבוריט לזהב.
בקפריסין נכנסו לכוננות. התושבים פיתחו התעניינות מוגברת בכיווני רוחות, מצופים ותרגילים מתמטיים לחישוב נקודות. קונטידיס אפילו הוביל לזמן קצר, אבל יריבו האוסטרלי הגיב עם שלושה ניצחונות רצופים.
בתום השיוט העשירי זה היה ודאי: קפריסין תזכה במדליה, כסף או זהב. בשיוט המדליות בוויימות' סלינגסבי התיישב לקונטידיס על המפרש, לא נתן לו לזוז והבטיח את הזהב. אבל גם עם כסף קונטידיס היה בשמיים.
"אני מרגיש מדהים, נהדר", הוא אמר בתום התחרות. "אני כל-כך גאה, עבור העם הקפריסאי והמשפחה שלי. זה מראה שגם במדינה קטנה אפשר להצליח". הוא סיפר כי ב,2006- כשהטניסאי מרכוס בגדאטיס, עד עכשיו הספורטאי המצליח בקפריסין, הגיע לגמר אליפות אוסטרליה הפתוחה, ילדים רבים התחילו לשחק טניס. עכשיו הוא מקווה שתהיה לו אותה השפעה על הדור הצעיר באי.
התקשורת הקפריסאית חגגה, וכולם הכריזו על ההיסטוריה. אמרו שלעתים נדירות הזוכה בכסף מאפיל על האלוף האולימפי, אבל כאן זה קרה. אי אפשר היה לפספס את ההתרגשות על פניו של קונטידיס בטקס המדליות, כשדגל קפריסין הונף. ביציע, בני משפחתו והמעריצים חגגו ונופפו בדגלים.
קונטידיס, מעכשיו גיבור לאומי, אמר שעד שלא יחזור הביתה, לחגיגות, הוא לא יעכל. אמו אישרה שהוא לא באמת מבין מה מצפה לו. מכיוון שכך, נספר לו: ביום חמישי בערב תיערך לכבודו קבלת פנים חגיגית בשדה התעופה בלרנקה, עם בני משפחתו, אנשי איגוד השייט הקפריסאי ומועדון השייט שלו מלימסול.
אוטובוס יקח אותו משם ללימסול, עיר מגוריו, לעוד קבלת פנים בעירייה המקומית. יום למחרת הוא יבקר בארמון הנשיאותי ובפרלמנט, ובערב תתקיים על חוף הים בלימסול קבלת פנים פתוחה לקהל, בהשתתפות תזמורת העיר. בסוף השבוע, אולי הוא ושאר הקפריסאים יפסיקו לחגוג קצת וילכו סוף-סוף לישון.
(שמרית ברמן)
אריק ברונדו רכש למשפחתו טלוויזיה כדי שתוכל לעקוב אחריו בלונדון. אחרי מסע של 20 ק"מ ומדליית כסף, כל גואטמלה רותקה למסכים
הסיפור של אריק ברונדו, כמו רוב הסיפורים הטובים, לא היה נכתב מעולם אם הכל היה הולך לפי התוכנית. האיש שהביא בשבת לגואטמלה מדליה ראשונה בתולדותיה, בתחרות ההליכה ל20- ק"מ, בכלל פיתח קריירה בריצה. אלא שאיפשהו בדרך פגש אריק באדון גורל, אחיו של מרפי, שגרם לו לעשות הסבה למקצוע שבו הוא עתיד להיות סגן אלוף אולימפי.
ברונדו נדבק בחיידק הספורטיבי מאמו, שהחלה להתעמל מטעמים רפואיים. האם בחרה לרוץ, ואריק הצעיר השתרך אחריה ברחובות. עם הזמן החל ברונדו להתחרות באופן מקצועני בריצות ארוכות, ואף רשם תוצאות יפות בחצי מרתון. יום אחד נפצע. לא פציעה רצינית מדי, אבל כזו המצריכה זמן החלמה. כחלק מהליך השיקום החל באימוני הליכה, ומאמנו זיהה מיד את הפוטנציאל. ההמשך, אתם כבר יודעים, הפך להיסטוריה.
ברונדו זנח את הריצות, עבר לעיר הבירה, ופתח בקריירה חדשה כהלך. שבועיים לפני שיצא ללונדון רכש עבור משפחתו טלוויזיה, כדי שתוכל לעקוב אחריו באולימפיאדה. בני המשפחה ראו אותו מסיים את תחרות ההליכה ל20- ק"מ אחרי 1.18.57 שעות וזוכה במדליית כסף, ראשונה בהיסטוריה של מדינתו. בשבת הקרובה הוא כבר ינסה להכפיל את המאזן, במקצה ל50- ק"מ.
גואטמלה ארץ יפהפיה, עם הרי געש, אגמים והיסטוריה מרתקת. אבל כמו מדינות אחרות במרכז אמריקה, היא סובלת מזה שנים מאסונות טבע, עוני, אלימות, שחיתות שלטונית ובערות. עיר הבירה, גואטמלה סיטי, נחשבת לאחת הערים המסוכנות בעולם. כעת ניתן להבין מדוע גואטמלה אינה מצטיינת בספורט, וכמה משמעות עשויה להיות למדליה הראשונה שלה.
"זו שמחה ענקית למדינה עם הרבה סבל אבל גם עם הרבה חלומות", אמר ברונדו רגע אחרי הפודיום. "אני מקווה שהמדליה תיתן השראה לילדים בבית להניח בצד את הרובים והסכינים ולקחת במקומם זוג מכנסי ספורט. אם זה יקרה, אהיה המאושר באדם".
ואכן, נדמה שההישג של ברונדו סיפק רגעים של תקווה עבור תושבי גואטמלה. במאמר שפורסם בעיתון "אל פריודיקו", תחת הכותרת "מכתב לאריק ברונדו", תיאר חואן חוסה קוראדו איך מדינה משוסעת התאחדה למשך זמן קצר במרכזי הקניות, סביב חלונות תצוגה, ולמעשה בכל מקום שבו ניתן היה לצפות בתחרות של ההלך הצעיר.
"סוף סוף הוזכרה גואטמלה במהדורת חדשות בכל העולם, ולא בגלל האלימות או השחיתות של הפוליטיקאים שלנו", סיכם קוראדו. "תודה לך אריק על שהחזרת לנו את הגאווה על כך שנולדנו פה".
ואם חשבתם שגזירת קופון של פוליטיקאים על חשבון ספורטאים הומצאה בישראל, תופתעו לגלות שברונדו קיבל טלפון מנשיא גואטמלה, אוטו פרז מולינה, מיד אחרי ההישג. "הוא אמר לי שכולם יצאו לרחובות לחגוג את המדליה ההיסטורית", חשף אריק את תוכן השיחה. השאלה החשובה באמת, יסכים גם ברונדו, היא מה יעשו ברחובות האלה מחר.
(ירון קובו)
נא להמתין לטעינת התגובות