סיכום: המוראל הבריטי, העתיד הישראלי

01
תחרויות האתלטיקה הנפלאות של לונדון 2012 יורידו בתוך יממה את המסך על
אחת האולימפיאדות המשובחות שהיו כאן בעת החדשה. לקלאסיקות הקבועות של ארה"ב, ג'מייקה, קניה ואתיופיה, הצטרפו פתאום שתי רצות טורקיות ב-1,500 מטר, אחד העוגנים של הענף, ועוד ממדינה שלא לקחה מדליות בענף.

עוד בלונדון 2012:
ניר שועלי יודע מה הסיבות לכישלון הישראלי
צפו בשיא העולם של בולט ושליחי ג'מייקה
חרופ טים: שלח לא התרשם מנבחרת ארה"ב
יודעים למה נכשלנו בלונדון? ספרו לנו

שלא נתחיל לדבר על הבריטים ששחזרו כאן את ימיהם היפים בהיסטוריה, כשג'סיקה אניס היא המלכה הבלתי מעורערת שלהם, לא רק בעירה שפילד, אלא בכלל.

המקומיים כאילו נולדו מחדש, והשבועיים האלו החזירו הרבה מאוד גאווה לאומית ששקעה לאורך שנים של אכזבה מתמשכת מאובדן ההגמוניה. תרמה לכך במיוחד נבחרת הכדורגל האנגלית הכושלת, שלא לדבר על אוהדי הכדורגל שלה שמסתובבים ברחבי העולם וממיטים קלון במשך שנות דור. ולכן היה

כמעט מפתיע לפגוש אומה מחבקת ונרגשת, חפה מתחושת האירוניה הקבועה, המלווה אותה לכל מקום אליו היא הולכת.

בריטניה גם לא תקרוס כלכלית כמו יוון אחרי 2004. האולימפיאדה הזאת תגרום לה להרגיש לפחות בשבועות ובחודשים הקרובים, שהיא חזרה להיות האימפריה של פעם.

02
משלחת ישראל חוזרת הביתה מוכה תדמיתית, נטולת מדליה, אבל אין מה שמשקר יותר מאותו חיפוש אחרי שורה תחתונה. בלונדון השיגו הישראלים שישה גמרים (תוסיפו שני טופ-8 עם ההישגים של שלזינגר ואנדיוני), אחד פחות מאשר בבייג'ינג, שהסתיימה באושר גדול בזכות מדליית ארד בודדת שהושגה על-ידי שחר צוברי. נכון ששני ענפי העוגן שלנו, ים וג'ודו, כשלו.

חוץ מלי קורזיץ, אף אחד לא היו קרוב לטווח מדליה. אבל כעת אפשר לדבר גם על השחייה ומקצועות ההתעמלות כבסיס לעתיד. בשחייה יש לנו לא מעט שחיינים ברמה בינלאומית גבוהה, חלקם מהטובים באירופה, ושלושה מהם היו בעשירייה הראשונה בעולם או גירדו אותה.

בהתעמלות הושגו ארבעה גמרים (שטילוב בקרב רב ובקרקע, נטע ריבקין ונבחרת הריתמיקה). אבל לא צריך להסתכל על זה ככה, אלא לשבת ולחשוב באיזה סל שמים הכל, ואילו ענפים צריך פשוט לסגור. עם כל הכבוד לרוגל נחום ואלכס אברבוך, דניאל פרנקל, דימה קרויטר וניקי פאלי, אין בישראל אתלטיקה. צריך לסגור אותה ואת המתקן העצוב הזה בהדר-יוסף, כי אנחנו מביכים את עצמנו עם תוצאות שהושגו כבר בהלסינקי 52'. היתה פה אסתר רוט אחת ויחידה, וגם בה התעללה המערכת.

חינוך אתלטי צריך להתחיל בבית הספר, לבנות שם מסלולי ריצה וקפיצות, ואת המוכשרים לשלוח עם מלגות להתקדם בארה"ב. העלייה הרוסית חיזקה את ישראל במדע, במוזיקה, בשחמט ובהתעמלות. שם יש בסיס של ידע, מאמנים ומנטליות מתאימה. תשקיעו שם, ולעזאזל, תגמרו לבנות את הבריכה בווינגייט.

אני חוזר למה שאמר דייויד בלאט על החינוך הספורטיבי כאן. לימור לבנת כבר מזמן מעבר לשיא שלה, וממנה לא תבוא הישועה. קבלת ההחלטות צריכה לבוא בפורום ראש ממשלה, שר חינוך והמועצה להשכלה גבוהה.

כמו שאפשר לראות, סדרי העדיפיות שלהם בכלל לא בכיוון הזה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...