האשליה האולימפית: נגמרה החגיגה

"למה סין‭,"‬ שאלתי. הבריטי, סטודנט צעיר שעודד כאילו גדל עם מאו באותו הפעוטון, חשב לחצי שנייה. "למה לא? יש להם פחות קהל‭."‬


אולימפיאדת לונדון ננעלה בקונצרט מדהים. להתראות בריו 2016

כנראה שבכל סיטואציה אחרת הוא היה מקבל הרצאה על טובים ורעים. על טיבטים בפרט, וזכויות אדם בכלל. על הדרך שהילדות הרעבות עושות בדרך למדליה, והבעייתיות שבמתן הלגיטימציה. רק שאחרי שבועיים בבועה האולימפית פתאום התשובה שלו נשמעת כל-כך הגיונית.

קצת כמו ב"כפר" של מ. נייט שאמלאן, גם כאן המארגנים עבדו מאוד קשה כדי לייצר את העולם הטהור האלטרנטיבי. הבידוק הביטחוני, שמזכיר כניסה לבסיסים צבאיים, מאלה שלא מופיעים במפות, הוא רק מעגל הניתוק הראשון. בפנים מטפלים בנפש.

אסור לעסוק בפוליטיקה, אסור להפגין. על אף אחד מעשרות אלפי המסכים שמפוזרים בפארק לא תראו שנייה של מבזקי חדשות. דביק ככל שזה ישמע, כבר שבועיים קורים כאן רק דברים טובים. מקסימום מישהו נופל מהמקבילים או נתקל במשוכה. בשנייה שאחרי הוא יותר פופולרי ממייקל פלפס. גם אם הוא צפון קוריאני. ממש כמו שהגננת מבקשת, לא שורקים כאן בוז לאף אחד. רק לעסקנים הזקנים ביציע המכובדים, שמסרבים להשתתף בגל וקוטעים את הרצף.

במציאות החלופית אתה יכול להיות מישראל או מפרו, כל מה שמעניין את הדודה הפקיסטנית הוא שתלבש עליך משהו, כי עוד מעט ערב וכבר קר עם טי שירט באיצטדיון פתוח. אתה מסתכל עליה, ועל ילד עטוף בדגל הגרמני, שאבא מצלם מחובק עם הילד ההולנדי, ובפעם הראשונה בהרבה זמן נדמה שאולי בכל זאת ג'ון קונור טעה בשיחה ההיא עם ארנולד שוורצנגר. שאולי, למרות הכל, יש לנו סיכוי. לבני האדם.

 כי באמת שיוסיין בולט ומייקל פלפס הם רק התירוץ. ואם למישהו זה לא ברור, שיספר מתי לאחרונה יצא לו לצפות באותו בולט רץ בסבב הגביע העולמי. הרי חוץ מהכדורסלנים, שני אתלטים, שחיין וחצי וכמה טניסאים, כמעט כל הספורטאים כאן אלמוניים לחלוטין בימי חול.

ועדיין, התור בכניסה לאולם הכדורעף נמשך יותר ממאה מטר. למשחק כדוריד נשים מגיעים 12 אלף צופים. אנשים שבימיהם לא שמעו על הוקי שדה צורחים ביציע. אפילו תחרות ריקודי סוסים יש כאן. ודרסאז‭,'‬ אם בכלל, הוא ספורט של סוסים. לא של בני אדם.

מאות אלפי אנשים מסתובבים מדי יום בכפר האולימפי באושר אמיתי. חלקם אפילו לא קנה כרטיסים. הם רק באים לשבת ביחד על הדשא.

"להיות שותפים‭,"‬ כמו שמסבירים 70 אלף המתנדבים, כששואלים למה לעצור את החיים לשבועיים כדי להפוך לסדרנים, לחייך, ולשאול אם מישהו צריך עזרה. רובם לא ראה אולם אחד מבפנים. הצ'ופרים שלהם יהיו הבגדים והזיכרונות. עכשיו לך תכעס על אחד כזה כי ההסעה התעכבה.

בינתיים עברו שבועיים, ומסביב מתחילים לקפל את הבועה. אתה מת לצעוק שיעצרו. אבל ככה זה עם בועות. מתפוצצות. באוטובוס שיוצא מהפארק האולימפי הנהג שומע חדשות. גבר בן 37 חשוד ברצח נכדתה בת ה‭12-‬ של חברתו לחיים. אתה מוציא את האוזניות ועובר ליהודית רביץ. כוח לא ברור במערבב המוסיקה של הגלקסי מסדר את "בוא לריו" ברצועה השנייה. סגרנו.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...