
עוד בלונדון 2012
אולימפיאדת לונדון ננעלה בקונצרט מדהים. להתראות בריו 2016
האשליה האולימפית: נגמרה החגיגה הגדולה
ניצחון היופי: להתראות לונדון
"אבל יש לכם את אלכס שטילוב," הוא מתקן. "מתעמל מבריק." הבחור כל-כך נלהב, שלא נעים לספר שבארץ שטילוב כישלון. אולי האמריקאי לא מכיר את הסטנדרטים הגבוהים שלנו. לא רק בספורט, אלא בהכל. את המסורת המפוארת של הספורט העברי, את התשתיות, את התמיכה הממסדית המפנקת. במיוחד בספורטאים האולימפיים.
אלה שוועדת החקירה של שרת הספורט אמורה לבדוק את כישלונותיהם. רק תחשבו כמה מזל היה לנו שלי קורזיץ לא זכתה במדליה מקרית בשייט. אחרת, הגברת לבנת עלולה היתה להיות עסוקה בריצה אל הדוכן, ולא היה מי שיישב עם היד על הדופק ויאבחן את הבעיות.
כן, השייט קרס. גם הג'ודו. יכול מאוד להיות ששטילוב עצמו רואה במקום השישי בגמר אולימפי כישלון. לו מותר, לנו אסור. אני מנסה לדמיין את יהודה מעיין מעז לעמוד ליד גל נבו, ולספר שהספורטאים שלנו לא מחויבים מספיק. לילד שעזב את הבית בחטיבת הביניים, ועבר לגור אצל ילד שלא הכיר, כי בקיבוץ של תום בארי עוד לא סגרו את הבריכה.

כן, השייט קרס. גם הג'ודו. מרגישים נבגדים? אפשר לחשוב שכל-כך אכפת לנו משני הענפים האלה כל השנה, שההפסדים שלהם בלונדון הוציאו לנו את החשק לקום בבוקר מהמיטה. ביתר הגזרות, מה לעשות, הנבחרת היתה בסדר גמור. בטח בשחייה, שכבוד השרה חקרה לא מזמן את כשליו. אולי היא היתה עשירית בעולם פעם באיזשהו תחום, אני לא. בקושי בין עשרת שחקני הכדורסל הטובים בבית הספר שלי.
ולא שזה רע לעודד מצוינות, אבל רציונלית. אף אחד לא מעוניין לחזור ולקדש את ההשתתפות. איש לא מעלה בדעתו לשלוח לאולימפיאדה שחיינים שיעכבו את הסדרנים בסוף היום, או קלע שיהרוג בטעות את הכרוז. כשסרג'י ריכטר מפספס עליה לגמר אולימפי בחלקיקי מילימטר הוא לא מבזה אף אחד. גם לא הילדות שזורקות חישוקים באוויר ועלו רק לגמר אולימפי.
באיזה תחומים הספורט העברי מדורג יותר גבוה? היחיד שהגיע לרשימות
בעצם, מי כן מייצג אותנו בכבוד הראוי? יוסי בניון בחור מצוין ועתיר זכויות, אבל לא בין עשרת הכדורגלנים הבכירים בקבוצה שלו. כנראה שגם לא בין 100 הגדולים בעולם. עם כל החיבה, גם עמרי כספי לא. אבל שטילוב, מקצוען ברמות שאוהד כדורגל ישראלי לא יפגוש, שירוויח בקריירה משכורת חודשית של קשר, גורם לנו להתבייש.
לפחות כדאי שנתרגל, למקרה שגם בריו לא נאיים על האמריקאים והסינים. אולי תגיע מדליה בשייט, אולי יצמח עילוי, אבל זה לא ישנה את הבסיס. שם רקוב, ובו צריך לטפל. מבית הספר, דרך האולמות, ועד ניהול הספורט המקצועני וחלוקת המשאבים הציבוריים. עד אז, את הילדים שקמים בחמש בבוקר וחולמים להיות הכי טובים שהם יכולים - אגב, כל מה שתמיד ביקשנו מהם - תעזבו בשקט.