שחר פאר בלונדון. הסתפקה בעידוד דני מרון
ההסבר מוכר: פוליטיקות, תהליך בחירה לקוי, ספורטאים שהראש שלהם במקום אחר. שני הרצים הטובים ביותר של העונה שעברה, שיאן העולם פטריק מקאו, ומנצח בוסטון וניו יורק ג'פרי מוטאי, נשארו בחוץ. ההתאחדות הקנייתית, שאף אחד לא לגמרי מבין מה קורה בתוכה, החליטה שמרתון לונדון השנה יהיה סוג של מבחנים אולימפיים.
הבעיה היא שהמרתון הזה היה באפריל, מה שהשאיר לשני מנצחיו - וילסון קיפסאנג בגברים, ומארי קייטאני בנשים - מעט מאוד זמן להתאושש. קירוטיץ' האוגנדי, שהשאיר אתמול לקיפסאנג אדים של אגזוז בסיום, רץ את המרתון האחרון שלו לפני האולימפיאדה, בפברואר בטוקיו.
מה זה אומר? שהכי טובים יכולים גם לפשל. וגם שלפעמים, עודף כשרון עובד לרעתך. הקנייתים והאתיופים בריצה ממוקדים בסבב המקצועני, שממנו הם חיים. הסבב הזה מתרחש בקיץ, ולא כל אתלט הוא יוסיין בולט, שמרוויח יותר מ20- מיליון דולר בשנה מפרסומות, והאולימפיאדה באמת יותר חשובה לו מהכל.
מקסיוטה עם מאמנה. מה נשאר לנו? דני מרון
עוד בלונדון 2012
אולימפיאדת לונדון ננעלה בקונצרט מדהים. להתראות בריו 2016
האשליה האולימפית: נגמרה החגיגה הגדולה
ניצחון היופי: להתראות לונדון
ממש כשם שהאמריקאים מפסידים מדי שנה את טובי האתלטים האולימפיים לפוטבול ולכדורסל, ומוצאים את עצמם עם מדליית זהב יחידה על המסלול, ב110- משוכות. אפילו המקצועות הקלאסיים שלהם, ה400- מ' הרגיל ועם המשוכות, הלכו לאחרים.
אז מה ההבדל? שלאלה שנכשלו באולימפיאדה יש כל-כך הרבה במה להתנחם. מדברים
אצלנו על זה שהספרדים זכו במספר מינימלי של מדליות. תנו לי נבחרת לאומית שהיא אלופת העולם ואירופה בכדורגל, נבחרת כדורסל שהיא מספר שתיים בעולם, שלושה-ארבעה מעשרת הטניסאים המובילים בסבב, ורוכבי אופניים עילאים, ואני אחיה עם כישלון יחסי באולימפיאדה. ואנחנו, מה יש לנו להתנחם בו? מה זאת אומרת, חיל האוויר הטוב בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות