עוד על האולימפיאדה:
ערן סורוקה רוצה ועדת חקירה לפוליטיקאים
הפדיחה NBC: זה לא מארק צוקרברג
למה את קשאסה? בריו יהיה שמח
ככה זה, בעולם אין פראיירים, והאופנה החדשה היא מדליסטים צעירים. נגמרו הימים בהם אפשר היה לומר כי אנחנו שווים מול כולם בגילים הצעירים, כשאלוף העולם לנוער בהטלת כידון, קשורן וולקוט בן ה-19, זוכה גם בזהב האולימפי.
נכון, עוד יש גם כמה "זקנים" במשחק, אבל יותר ויותר אנחנו מגלים כי פחות ופחות ספורטאים צעירים מגיעים לאולימפיאדה כדי להשתפשף. אין סיפורים, יש הישגים. ובכל זאת, זה לא שלא גדלים אצלנו כשרונות, ומי יודע, אולי יהיו גם כאלה שיבשילו לכדי הגעה לשיא בעוד ארבע שנים.
הענף שהניב הכי הרבה גמרים בלונדון, ההתעמלות, עשוי להמשיך בתנופה. אלכס שטילוב, שיהיה בן 29 בריו, צריך רק להיות כשיר וחזק מנטלית כדי לשמור על מקומו בצמרת. כרגע מסתמן כי הוא יהיה הישראלי הבודד בצמרת הענף הזה.
בריתמיקה, יש
בשייט יש צרות. גלשן הרוח של גל פרידמן, שחר צוברי, נמרוד משיח ולי קורזיץ, עומד לפנות מקומו לקייט-גלשן עפיפון - שיצריך אותנו להתחלה מחדש. הענף הכי הישגי של ישראל נאבק על מקומו במשחקים האולימפיים, וקשה כרגע לנבא הצלחות בדגם החדש. אם גלשן הניל פרייד יישאר, אז אין לנו בעיה מפני שמשיח וצוברי חזקים, קורזיץ ומעיין דוידוביץ' יכולות להשתפר, והמקום בצמרת יישאר.
הבעיה היא בדגם ה-470, שם לא מסתמן תחליף צעיר ורענן לגידי קליגר וערן סלע, ואין לשלול את האפשרות כי השניים ימשיכו לקמפיין נוסף. ורד בוסקילה בוודאי תפרוש, ושותפתה הצעירה, גיל כהן, תחפש אשת צוות חדשה. כהן נחשבת כהבטחת שייט גדולה, ורק צריך לקוות כי למדה מההשתפשפות הלא נעימה בתחתית הדירוג בוויימות'. בסירת הלייזר, נראה כי אורן יעקב, שזכתה במדליות גלובאליות ויבשתיות בנוער, תתפוס את מקומה של נופר אדלמן. הישגים בבוגרות עדיין אין, אבל הכישרון נמצא.
בשחייה, פרט לעומק ולמלאי הכשרונות המתחדש המעודדים לכשעצמם, התקווה הגדולה ממשיכה להיות יעקב טומרקין (20), שהביא דיבידנדים כבר במשחקים האולימפיים הראשונים שלו. על מדליה עוד מאוד מוקדם לדבר, אבל גרף העלייה עד עכשיו מרשים. יונתן קופלב, אלוף אירופה ב-50 מטר גב שהשיג קריטריון גם ב-100 האולימפי , כולה בן 20 והיה נוסע ללונדון אלמלא ניתוח התוספתן.
דוד גמבורג (19) ותומר זמיר (18) כבר פגשו פודיום באליפות אירופה לנוער, אמרי גניאל (20) קפץ קדימה באליפות אירופה האחרונה לבוגרים. כשמסתכלים על הגיל הממוצע של השחיינים בבריכה, מבינים שלגבי עמית עברי (23), גל נבו (25) וגיא ברנע (25), אין מה לחרוץ מסקנות כיום.
הג'ודו, אחרי טלטלה ניהולית של פירוק ההתאחדות הקודמת על ידי בית המשפט, אמור לעלות על פסים ניהוליים נורמליים, ועכשו נראה אם משה פונטי יצליח יותר מאדי קואז. אורי ששון, ג'ודאי מוכשר, אמור להצטרף אל הקאדר הכולל את צעירי לונדון, טומי ארשנסקי וגולן פולק, ואולי צעירים נוספים יעשו את הפריצה. אליס שלזינגר וירדן ג'רבי ימשיכו לריב על הכרטיס הישראלי עד 63 ק"ג נשים, והן כרגע היחידות המסוגלות להתיימר למאבק על מדליה אולימפית נשית.
בקליעה יש מצב לעיבוי הנבחרת, כך שאל סרג'י ריכטר המצוין, עשויים להצטרף ליאור מדלל ועימי בן-חפר, שמאותתים על הישגיות. בענף הזה הכל יכול לקרות. בטקוואנדו, שלא הגיע ללונדון, יש הרבה כישרון, והשאלה היא אם הקריטריונים יתגמשו ויגדל מספר הלוחמים באולימפיאדה, מפני שהשגת הכרטיס קשה מאוד, ועצם ההגעה שווה מועמדות למדליה.
בבדמינטון יש את מישה זילברמן, שאולי יתקדם אל השלבים המכריעים הפעם. בלונדון זו היתה הופעת הבכורה הישראלית בענף זה, ואולי פתאום יצוצו כמה קנדידטים לענפים נוספים שטרם שלחנו בהם ייצוג. שימו לב, למשל, לפאני בייסרון ורון דרמון בטריאתלון.
באתלטיקה, אם תיפתר בעיית הפציעות הנוראית של הקופצים שלנו, אז אין סיבה שלא נראה בריו את דניאל פרנקל ודימה קרויטר בקפיצה לגובה, אולי גם איתמר באסטקר בקפיצה במוט. אם ימשיכו להשקיע בפרויקט השליחים לריצת 400 מטר בראשות דונלד סנפורד, אז קיים סיכוי קטן להעפלה היסטורית אל המשחקים, ואם לא, אז לפחות סנפורד יגיע לשם ויאיים על גמר, במקרה האופטימלי.
בריצות למרחקים בינוניים וארוכים, יש מצאי לא רע של כישרונות בני העדה האתיופית, כולם צעירים, שיקבלו מעכשו את הבמה.
שני ענפים חדשים ייכנסו למתכונת האולימפית, החל מריו: גולף וראגבי שביעיות. כידוע, ענף חדש מבטיח הזדמנות חדשה לכל, ונראה אם יהיה לקברניטי הספורט את החזון כדי לזמן מחר בבוקר את המאמן האנגלי שהגיע לסיוע לנבחרת על ידי ההתאחדות הישראלית. בוועד האולימפי צריך לשאול אותו "אדוני, מה אתה צריך כדי שנעפיל לריו", לרשום מה הוא אומר ולעשות. בעצם, כבר הבוקר.
בגולף לא יהיו חיים קלים, אבל שימו לב ללטיסיה בק, שמתחילה לעשות חייל במכללות ארה"ב, בגיל 19 בלבד.
היינו רוצים לקוות כי הפרויקטים של כדורעף הנשים וכדוריד הגברים ינחיתו נבחרת כדור ראשונה מאז הכדורגל במונטריאול 1976, אבל אסור להשלות, אלא צריך לעבוד ולעבוד, לקוות שהמדינות האחרות יירדמו בשמירה על מעמדן, ולהמשיך למשחקי 2020, מכיוון שתוך כדי תנועה מתקדם הענף כולו, נשים וגברים. האגודות מתחזקות, הקהל גדל ומתעצם הספורט בישראל. לא פחות חשוב ממדליות.
נא להמתין לטעינת התגובות