כשמתחיל לברוח
קשישות רבות סובלות מבעיית אי שליטה במתן שתן. החדשות הטובות: הבעיה ניתנת לטיפול
שליטה במתן שתן מותנית בתקינות מערכת השתן התחתונה במודעות לצורך להישאר יבשים, בתנועתיות תקינה וביכולת להתפשט ולהתלבש באופן עצמאי. במערכת השתן התחתונה מתחוללים שינויים הקשורים בגיל: קיבולת השלפוחית,יכולתה להתכווץ ביעילות בעת ההתרוקנות והיכולת להתאפק קטנות עם העלייה בגיל; התכווצויות בלתי רצוניות של שלפוחית השתן מתבטאות בדחיפות, בתכיפות ובהיחלשות סוגר צינורית השתן. כמות ייצור השתן והפרשתו גדלות בלילה,בייחוד בקרב נשים שלקו במחלת לב, באי ספיקת ורידים ברגליים או במחלת כליות. לפיכך תכיפות מתן השתן בלילה נפוצה בגיל השלישי ופוגעת באיכות השינה ובאיכות החיים. כל שינוי לבדו לא בהכרח גורם לאי נקיטת שתן, אלא שגורמים אחדים במשולב עשויים לגרום למצב לא רצוי.
הסיבות לאי שליטה במתן שתן מתחלקות לסיבות חולפות וסיבות קבועות. 30-50 אחוזים מהסיבות לאי שליטה במתן שתן בגיל השלישי חולפות, לא קבועות, ואין מקורן במערכת השתן. ואולם, בלי זיהוי
וטיפול נאותים ייהפכו לקבועות! לכן חשוב לזהות את הגורמים ולטפל בכולם.
ברשימת הסיבות החולפות:
א. דלקת. דלקת תסמינית בדרכי השתן עלולה לגרום לדחיפות, לתכיפות, לכאב במתן שתן ולאי נקיטת שתן.
ב. אטרופיה. חוסר ההורמון הנשי אסטרוגן גורם לריריות הנרתיק וצינורית השתן להיות דקות, שבירות ומדממות למגע. תפקודן נפגע ומתבטא באי שליטה במתן שתן. טיפול מקומי באסטרוגן יעיל בחלק מהמקרים.
ג. תרופות. גורם שכיח בגיל השלישי, כי הספיגה וההפרשה של התרופות משתנות בגיל זה.
ד. ייצור שתן מוגבר. הגורמים כוללים שתיית עודף נוזלים, נטילת תרופות משתנות ושתיית אלכוהול. ייצור שתן מוגבר גורם לריבוי מתן שתן בלילה.
ה.
ו. עצירות. זו הסיבה לאי שליטה במתן שתן בקרב כעשרה אחוזים מכלל הקשישות הפונות לטיפול.
אחרי שנשללו הסיבות הלא קבועות נשארו הסיבות הידועות והקבועות בכל הגילים, והן:
א. פעילות יתר של שלפוחית השתן. הסיבה השכיחה ביותר לאי נקיטת שתן אצל קשישה. התכווצויות בלתי רצוניות של שריר השלפוחית מופיעות כאשר השלפוחית מתמלאת בשתן וגורמת לדחיפות ולתכיפות.
ב. דליפת שתן במאמץ. הסיבה השנייה בשכיחותה. יש טיפולים שמרניים כגון תרגול שרירי רצפת האגן והחדרת התקנים לדניים. ניתוח זעיר פולשני אפשרי בחלק מהחולות.
חשוב לעשות הערכה תפקודית קפדנית. יש לכוון את הטיפול לתסמין העיקרי והחשוב ביותר ממגוון התסמינים שגורם למטופלת את עיקר אי הנוחות:
א. מאזן נוזלים. האישה רושמת את כמויות השתייה ומתן השתן וכן אירועים של אי שליטה במתן שתן במשך 24-72 שעות.
ב. הערכה אורודינמית בגיל השלישי. לרוב אפשר להסתפק בהערכה חלקית, שכן הערכה מלאה לא תמיד נחוצה ולעתים פוגעת באיכות החיים. הערכה אורודינמית מלאה תיעשה במיעוט המטופלות שלא הגיעו לכלל אבחון או אלה המועמדות לניתוח.
בענין הטיפול, בעיקרון, תוצאת הטיפול עשויה להביא לידי ריפוי מלא ושליטה עצמאית, אך במקרים רבים הטיפול יתמצה במה שנקרא שליטה ”חברתית”, כלומר, המטופלת עדיין מרטיבה אך הטיפול מאפשר לה לתפקד בחברה. מצב נוסף הוא מצב ובו על אף אי השליטה תהיה ההרטבה בסביבה הקרובה לבית ובלי הטרדת הסביבה.
טיפול בשלפוחית בלתי יציבה הנו טיפול התנהגותי, כלומר, מתן שתן לפי השעון ולא לפי הצורך ובהגדלה הדרגתית של מרווחי הזמן בין מתן שתן אחד למשנהו. אפשר לשלב תרגול שרירי רצפת האגן בסיוע היזון חוזר (ביופידבק) וגירוי חשמלי כנדרש. אם יש פגיעה קוגניטיבית ושיתוף פעולה חלקי, יש לוודא שהמטופלת תהיה בשירותים בפרקי זמן קצובים ותקבל עידוד לריקון השלפוחית.
לטיפול בתרופות בגיל השלישי תפקיד משני. לעתים מוסיפים תרופות אנטי כולינרגיות כגון אוקסיביוטינין (Oxybutynine) במינונים של שניים וחצי עד חמישה מ”ג, שלוש פעמים ביום, ולחלופין דטרוזיטול (Detrusitol SR) במינון של ארבעה מ”ג. מינון גבוה מדי יביא לידי עצירת שתן.
בנושא הטיפול בדליפת שתן בזמן מאמץ: הטיפולים השמרניים כוללים תרופות כגון נטילת אסטרוגן מקומי או באופן מערכתי, תרגול שרירי רצפת האגן והתקן לדני. טיפול בתרופות לסגירת סוגר צינורית השתן יעיל במקרים מעטים. ניתוחים זעיר פולשניים כגון TVT יעילים מאוד.
ד"ר גורדון הוא מנהל היחידה לאורגינקולוגיה ורצפת האגן בבית החולים ליולדות "ליס" וד"ר זיו הוא מנהל המכון לאורודינמיקה בבית החולים "רמת מרפא"
נא להמתין לטעינת התגובות
