למה שפעת העופות לא מתרוממת?
איפה היתה עד עכשיו השפעת הזאת? בחופשה בטורקיה? זאת השפעת של הרגע האחרון? כל ארבע דקות ממציאים איזו צרה והעולם הופך לחדר מיון אחד גדול
בסדר, אני מדבר שטויות! אבל תגידו לי אתם, איפה היתה עד עכשיו השפעת הזאת? בחופשה בתורכיה? זאת השפעת של הרגע האחרון? מה פתאום צצה לה שפעת בעולם כל כך מודרני של תרופות ומומחים וביו טכנולוגיה ומה לא, מה קרה? המומחים בדיוק עכשיו באיזה כנס חשוב בקריביים ולא מתפנים להסתכל למיקרוב של השפעת בלבן של העיניים? אחרי זה באים אלינו בטענות, שאנחנו מכניסים את כל העולם לפאניקה, איפה משיגים את ה"טמיפלו" המיוחל.
ברגר כבר רמז לי שאין צ'אנס למצוא את התרופה הזאת בבתי מרקחת. משהו בטון הדיבור שלו נשמע מחשיד, הוא כנראה רוקח איזה מהלך והוא לא מתכוון לשתף אותי. אני כבר רואה את עצמי שוכב מפורק בבית חולים עם בלי סוף נוצות בתוך הבטן, וברגר מופיע בריא ומחושל, וככה בלי שהוא מתכוון נופלת לו מהכיס קופסת "טמיפלו".
ניסיתי לקבוע איתו פגישה שלא קשורה לעניין התרופה, אמרתי שיש לי להציע לו שותפות באיזה פטנט חדש שקשור בחידונים. ברגר אובססיבי בכל מה שקשור למשחקים וחידונים ותשבצים, ואין כמעט דבר שהוא לא מפצח. מבחינתו זאת שאלה של חיים.
קבענו להיפגש בבית קפה במרכז תל אביב בשעה 13:30. ברגר התיישב בהול ושאל אם יש לי אקמול כי הראש מתפוצץ לו. יכולתי להגיד שאין לי ולתת לו לסבול אבל נתתי לו. בלי הכנות מוקדמות הוא פרץ לתוך דברי וסיפר לי כמו שדר ספורט צעיר על ביקור שהוא עשה לפני יומיים אצל רופא מומחה, ושאני לא מאמין איזה אינפורמציה יש לו בתוך הבטן. ניסיתי בעדינות לעודד אותו שישתף אותי, מה יש אני לא חבר? הוא המשיך בלהט לדבר על משהו נורא ואיום שעומד לעבור על האנושות בגלל השפעת הזאת.
ניסיתי להבין שוב בדרך אחרת ושאלתי: "אולי להזמין לך קפה עם חתיכת עוגה?", "עוגה", הוא צווח עלי, "אתה הרי יודע שאני אלרגי
אני אולי צריך לעדכן אתכם בחצי משפט על ההתנהלות הכספית שלו. לארנק של ברגר יש חלודה בצירים, כי בפעם האחרונה שהוא פתח אותו עוד הסתובבו פה התורכים, הוא לא מבין למה צריך להוציא מתוך הארנק כסף, הוא מבין למה מכניסים. יש לו בארנק כיס לכסף קטן ואם מסתמנת איזה דרמה לא צפויה, וצריך לשלם על משהו, הוא שולה מתוכו בלי סוף מטבעות ומוציא את הנשמה למוכר.
"תגיד", אני מנסה להסיח את תשומת ליבו, "השגת כבר את ה'טמיפלו' כי לי יש הבטחה, שברגע שהתרופה מגיעה מסדרים לי שתי קופסאות". הוא הביט בי ופתאום התפוצץ מצחוק, "תגיד כבר אמרו לך כמה היא תעלה לך התרופה הזאת". "למען האמת אף אחד לא אמר לי אבל יעלה כמה שיעלה, מדובר פה על שפעת טורבו". "תשמע טוב מה אני אומר לך, מדובר במחיר כל כך יקר, שאולי יותר טוב למות". אני מביט לתוך העיניים ואומר לו באופן הכי ישיר ובלי חוכמות: "לא אכפת לי המחיר, אני לא מוכן שיתפסו אותי עם המכנסים למטה" .
ברגר הוציא מכיס חולצתו עט פלסטיק ורשם משהו על חתיכת נייר, כשסיים קיפל את הנייר כמה פעמיים ומסר לי אותו. "תפתח בבית" פקד עלי. "אני מגיע הביתה רק בערב, אולי זה דחוף", הוא הסתכל עלי משעומם ואמר לי: "תעשה מה שאתה רוצה".
פתחתי בזהירות את הפתק, היה הרשום עליו 447 שקל ומתחת 400 שקל. שאלתי אותו, מה זה הסכומים האלה? הוא המשיך להסתכל בי משעומם ואמר לי בטון של סוחר ממולח: "למעלה זה מה שאתה הולך לשלם על שתי קופסאות, למטה זה בכמה אני יכול להשיג לך". בלי להניד עפעף הוצאתי את הארנק וספרתי לו 400 שקל, הוא אסף את השטרות, לחץ לי את היד ועזב את המקום כמו סוכן חשאי.
אחרי ימים הודיעו לי מבית המרקחת שהם קבלו את התרופה ואני יכול לבוא לקחת. שאלתי כמה היא עולה. הרוקח אמר לי: "64 שקל".
הכותב ניחן ביכולות מופלאות להמציא מחלות שלא היו, בן 55 , היה מאושפז ארבע פעמים, היה מעורב ללא תמורה בעימוד תוכנית הבריאות של פרופסור רפי קרסו, אוצר ויועץ לבתי מרקחת, בעל אוסף נדיר של תרופות
נא להמתין לטעינת התגובות
