 |
|
|
|
|
"אני מרגישה הרגשת שחרור" |
|
|
|
|
יעל דיין, שלוש שנים מחוץ לכנסת, מדברת על הסיפוק נוכח קריסת הליכוד, תמיכתה בביילין מול הקריאות לפרישתו ועל ההומואים והלסביות ששכחו את מרצ |
|
|
|
|
|
|
|
|
יעל דיין, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, נחשבת ל"אמא של הקהילה ההומו-לסבית". דיין, שציינה לפני כחודש את יום הולדתה ה-67, היתה חברת כנסת פעילה עד בחירות 2003, בהן נטשה את מפלגה העבודה והשתלבה ברשימת מרצ לכנסת. כיום, מחוץ לכנסת, היא מביטה בעצב בהתרסקות מרצ בבחירות, ומתקשה להבין כיצד הצביעו הומואים ולסביות רבים כל כך למפלגת הגמלאים.
היא הואשמה, בשעתו, על שהיא מקדמת "יותר מדי" נושאים המזוהים עם ההומואים והלסביות, ועמדה בראש ועדה מיוחדת בנושא. היום, לאחר שכיהנה בשלוש כנסות והספיקה לרחוק מהפוליטיקה היומיומית, היא מדברת על תחושת שחרור נוכח הצלחת "קדימה" בבחירות וקריסת הליכוד, וגם על הקהילה שלא גמלה לה טובה בהצבעה למפלגתה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
מתנגדת לפרישת ביילין
|
|
 |
|
|
במרצ עצמה הרימו היום גבה נוכח התמיכה הרבה לה זכו הגמלאים בקרב קהל היעד האולטימטיבי של מפלגה שהכניסה לכנסת את ההומו הראשון, ח"כ לשעבר עוזי אבן. גם המצטרפים החדשים מקרב הקהילה למפלגת העבודה לא בדיוק מבינים מאיפה זה נפל אליהם. בין לבין תובעים במפלגה את ראשו של המנהיג, ד"ר יוסי ביילין.
הדרישה הצוברת תאוצה מביילין לפרוש ממרצ מוגדרת על-ידי דיין כמעשה לא הוגן. "אני לא בעניין הזה. בשעתו, אחרי הבחירות הקודמות, לא פניתי כך ליוסי שריד. צריך לזכור שלא נשאר הרבה והנפילה עכשיו היא יותר מינורית. אני לא שותפה לאמירה שיוסי יפרוש. אין מי שלא הפסיד. האם נגיד לאולמרט לפרוש, אחרי שהביא 28 מנדטים בשעה שהצפי היה 40 מנדטים? האם מפלגת העבודה יצאה מנצחת מהבחירות? האמון במנהיג צריך להינתן כמו בנישואין - בטוב ובחולי. מובן שזה לא עובד אוטומטית לגבי הבחירות הבאות.
"האם אלו המשריינים את המקום השני והשלישי במרצ אינם אחראיים? הלא יוסי שריד פרש מרצונו לאחר הצניחה מעשרה לשישה מנדטים, לא בצו התנועה. הוא גם לא עזב את הכנסת".
דיין מציינת כי היא מרגישה "הרגשת השחרור". "אני מרגישה משוחררת מהליכוד ומביבי, וזה יחד ההתרסקות של "שינוי" והיות ליברמן באופוזיציה נותנים לי סיפוק פוליטי. חששתי מגוש חוסם ימני. השמחה הפוליטית שלי איננה שמחה לאיד אלא תקווה שמשהו ישתנה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"הגרעין הקשה לא עזב אותנו"
|
|
|
|
|
דיין מתנחמת בכך שבתל-אביב מרצ ספגה מפלה פחות קשה. "מבחינת מרצ, הנתונים התל אביביים מצביעים על כך כי הירידה בתמיכה בה היתה פחות משמעות מאשר במפלגת העבודה. אין אינדיקציה למעבר ממרצ לעבודה מבחינת אחוזים. למעשה, צריך לחשוב מי עזב גם את העבודה וגם את מרצ".
דיין סבורה כי למרות קוטנה של הקהילה, הושקע בה מאמץ רב ומבחינתה ההישג הוא שהגרעין הקשה של תומכי מרצ מקרב הקהילה ההומו-לסבית לא נטש אותה. "הקהילה לא שווה מספר רב של אחוזי תמיכה אבל היא היתה על הכוונת. פורום 'גאות' (הפורום ההומו-לסבי של מרצ, ד"מ) שמר על פעילותו וגייס אנשים. לא היתה בקרבנו נטישה כפי שחשבו אנשים מסוימים בקהילה. כל זה היה דיבורים".
תמיכתם המסיבית של הומואים ולסביות רבים בהפתעת הבחירות האחרונות, מפלגת הגמלאים, מוסברת על-ידי דיין כ"הצבעת מחאה". האם היתה זו הצבעת מחאה גם נגד מפלגתה? דיין לא סבורה כך. "אחוז הבוחרים בגמלאים בקרב הקהילה איננו גבוה מהאחוז בשאר האוכלוסייה. היתה תופעה של צעירים לא החלטיים, מלווה בקצת מחאה, ומצע הגמלאים היה נראה נחמד מאוד. כל האנשים שאני מתנהלת מולם בקהילה הצביעו למרצ והיו פעילים ונאמנים. אני לא חושב שמישהו הצביע לגמלאים משום שהוא גיי".
בקרב רבים מפעילי מרצ, אלו המזוהים עם הקהילה ההומו-לסבית, ישנה תחושה של התרסקות הלובי שפעל למען הקהילה בבחירות האחרונות. דיין מציעה להיות פחות פסימיים. "אני חושבת שבמפלגת העבודה, שהיתה מפלגת הבית שלי, יש אנשים פתוחים. שלי יחימוביץ', יולי תמיר, איתן כבל ואחרים. אני מאמינה שגם בכנסת הזאת יהיה אפשר לשנות, אך יהיה הרבה יותר קשה".
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
