הדרך להיכל הרפואה
רופאים מומחים בתחילת הקריירה משתכרים כ12- אלף שקל בחודש ולא רבים מהם יצליחו להתרומם מעל הממוצע הזה. ההתמחויות המבוקשות הן אלה שמכניסות יותר כסף. פרופ' ברנרדו וידנה על הדרך והמחיר להגשמת החלום של כל אמא
מאז מונה ב-1991 למנהל מחלקת ניתוחי חזה ולב ב מרכז הרפואי רבין (בילינסון) הפך וידנה לאחד הרופאים המפורסמים בארץ. בשנה שעברה היה אחראי ל-1,849 ניתוחי לב במרכזים הרפואיים בילינסון ומרכז שניידר לרפואת ילדים, פי 2.5 מבתי-חולים גדולים אחרים במדינה. ניתוחי מעקפים, החלפות מסתמים, השתלות לב וריאות, השתלות לב מלאכותי ב' מזוודה' והמספר הגבוה ביותר בארץ (66 אחוז) של השתלות לב בילדים - על כל אלה חולש וידנה, בנוסף לניתוחים פרטיים שהוא מבצע בבית-החולים אסותא וב הרצליה מדיקל סנטר.
697 ישראלים קיבלו ממשרד הבריאות בשנת 2004 רישיון לעסוק ברפואה, אך רק מעטים יזכו לתהילה כרופאים בארץ - ועוד פחות מכך בעולם. מעטים הם הרופאים שזכו להגיע לצמרת בתחום מומחיותם, דוגמת פרופ' וידנה, ובישראל זוכים הרופאים ש"עשו את זה" למעמד של סלבריטיז. די אם נזכיר את פרופ' שמעון סלוין, משתיל מוח העצם המפורסם מהדסה עין-כרם, שלמרפאתו נוהרים מטופלים מכל העולם, או את פרופ' שלמה משיח, הגניקולוג שהפך לגורו ההפריה של נשים מבוגרות. האם ניתן לפענח את סוד הצלחתם של הרופאים המשמשים מודל חיקוי לרופאי העתיד?
אין ספק שלתחושת הייעוד או השליחות יש חלק חשוב בסיפור ההצלחה של הרופאים, אם כי לפעמים המסע הזה מתחיל מתוך רצון לממש את חלומה של כל אם עבריה - בן רופא. אך קריירה משגשגת ברפואה מצריכה הכרעות בצמתים המרכזיים שבדרך.
לבכירי הרופאים בישראל יש יחס אוהד לסטודנטים לרפואה שהשלימו את לימודיהם בארץ, אם כי בשנים האחרונות רווחת יותר ויותר המגמה ללמוד רפואה באירופה, בעיקר בהונגריה ובאיטליה. למעשה, בשנת 2004 עלה מספר הסטודנטים לרפואה שהוכשרו באירופה (343) על מספרם של אלה שלמדו בישראל (299).
בעבר היה מקצוע הרפואה גברי ברובו, ובשנת קום המדינה היוו הנשים רק 14 אחוז מהסגל הרפואי בישראל. אך ייתכן שעתיד הרפואה בארץ שייך לנשים, שכן בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית במספר הרופאות. בשנת 2004 היוו הנשים 45 אחוז מכלל מקבלי הרישיונות, ובשנת 2001 אף האמיר שיעורן ל-53 אחוז.
הניסיון למפות את הדרך להצלחה יעבור בדרך-כלל בבית-הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, הפועל במתחם הדסה עין-כרם בירושלים. טובי הרופאים של ישראל הוכשרו שם, ולאורך השנים צבר המקום מוניטין כבית-הספר המבוקש בין 4 הפקולטות לרפואה בישראל: אוניברסיטת תל-אביב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הטכניון בחיפה והאוניברסיטה העברית בירושלים.
"מדי שנה נרשמים אלינו לא פחות מ-1,000 מועמדים , ויש שנים שבהן נרשמים אפילו 1,500 מועמדים - ובסוף מתקבלים 100", מספרת בילי שפירא, ראש מינהל התלמידים באוניברסיטה
הרף הנדרש לקבלה ללימודי רפואה בבירה גבוה במיוחד. מנתונים שנמסרו מהאוניברסיטה עולה, כי בשנה שעברה התקבלו לרפואה מועמדים עם ציון 800 בפסיכומטרי (הציון המרבי) ועם ממוצע בגרות 10 (מתוך 12).
מועמדים שקיבלו בפסיכומטרי 760 נקודות, נדרשו להציג תעודת בגרות שציונה הממוצע הוא 10.75; ציון 735 בפסיכומטרי היה קביל רק עם בגרות שציונה הממוצע הוא 11.25.
חרף התובנות החדשות בקשר למבחן הפסיכומטרי והביקורת המושמעת כלפיו במסדרונות האקדמיה, הוחלט באוניברסיטה העברית לתת לו בשנה הבאה משקל יתר (70 אחוז) בהשוואה לתעודת הבגרות, אף שעד כה היה משקל שווה ל-2 הציונים .
אך בכך לא מסתיימת דרך הייסורים של המועמד ללימודים, כי אחרי רף הציונים התובעני כל-כך הוא מתבקש לצלוח ראיון בן 45 דקות בפני 3 רופאים ובהם פסיכיאטר, ולפעמים גם ראיון נוסף.
"רוב המועמדים נרשמים לכמה בתי-ספר לרפואה, וכל מוסד מנסה לקבל את התלמידים הטובים ביותר על-פי הגדרתו", מסבירה שפירא. "אנו מנסים לזהות את הרופא הטוב, האמפתי והמתחשב, וגם את החוקר הטוב. אנו מחפשים רופא קשוב לחולים, שיוכל לדבר בגובה העיניים ויהיה בעל יכולות מחקריות", מסבירה שפירא. בימים אלה נבחנת הצעה לשינוי תהליכי הקבלה לסדרת ראיונות נפרדים בפני כ-8 רופאים , שכל אחד מהם ינסה לזהות יכולות אחרות אצל המועמד.
בדיחה מוכרת בין רופאים מנסה לברר את ההבדל בין נוירוכירורג לבין אלוהים, והמסקנה היא שאלוהים יודע שהוא אינו נוירוכירורג. מנתחי הלב והנוירוכירורגים הם שמאיישים כיום את הצמרת היוקרתית של הרפואה, לצד הגניקולוגים והפלסטיקאים.
29 מקצועות התמחות ראשיים יש ברפואה ו-26 התמחויות-על, והביקוש לכל אלה משתנה. "ההתמחויות המבוקשות הן אלה שמכניסות יותר כסף", אומר פרופ' דב ליכטנברג, ראש איגוד דיקני הפקולטות לרפואה ודיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב. "החברה הפכה חומרנית יותר, ושיקולי רווח יש גם ברפואה. המגמה כיום היא לבחור במקצועות רפואה שבהם היחס בין תמורה למאמץ גבוה ככל האפשר", הוא טוען. "כיום קשה להתקבל להתמחות ברפואת עיניים ועור, וזה מייצג את הגישה המטריאליסטית בחברה. רפואת עור נחשבת מושכת, כי מרבית המטופלים לא מתים מהמחלות ולעתים קרובות למדי גם לא מבריאים מהן לחלוטין - לכן הם ממשיכים להגיע לטיפול. גם נדיר מאוד שהמטופל יעיר את רופא העור באמצע הלילה בגלל משבר, ושעות העבודה נוחות יחסית", אומר ליכטנברג.
ברפואה מוכר גם דפוס של בחירת ההתמחות לפי הרופא הבכיר המשמש מודל לחיקוי. "לעתים קרובות קורה שקבוצת סטודנטים נחשפה במהלך שנת הסטאז' שלה לפסיכיאטר דומיננטי, והיא תלך בעקבותיו להתמחות", מסביר ליכטנברג.
דירוג ההתמחויות המבוקשות כולל את רופאי הילדים (91 רופאים חדשים בשנת 2004), את רופאי המשפחה (67 חדשים ) ואת הגניקולוגים (41 חדשים ). המנתחים נהנים גם הם מיוקרה רבה (87 חדשים ), וכך גם הפסיכיאטרים (45 רופאים חדשים), הקרדיולוגים (23 חדשים ) ורופאי העיניים (18).
לעומתם , יש מקצועות שהביקוש להם נמוך וכך גם המעמד שלהם. למשל, רק 25 רופאים הצטרפו ב-2004 לתחום ההרדמה - פחות משליש מהמנתחים. המרדימים כינסו לאחרונה כנס מחאה כדי להתריע על המשבר במקצוע. הביקוש נמוך גם לגנטיקאים (3 חדשים בלבד בשנת 2004), לאנדוקרינולוגים (3 חדשים ), לרופאי פגיות (2 חדשים ), למיקרוביולוגים קליניים (1 חדש ).
רופאים מומחים בתחילת הקריירה שלהם משתכרים כ12- אלף שקל בחודש, ולא רבים מהם יצליחו להתרומם מעל הממוצע ולגלגל רווח משמעותי.
לאחר שלב הלימודים וההתמחות, רופא ששואף להגיע לראש הפירמידה ייאלץ לסגל לעצמו אורח חיים מיוחד וייעודי. כפי שמגדיר זאת וידנה, קודם-כל חשוב להכיר בכך שזו עבודה קשה. "אין אצלי מנוחה," הוא אומר. "כשרופא צעיר רוצה להתמחות בניתוחי לב, אני מסביר לו שמנתח לב, ממש כמו כומר, הוא מנתח לב 24 שעות ביממה. גם אם הוא כבר מצא זמן לשחק בבית עם הילדים, הוא תמיד חושב על החולים במחלקות ומתעדכן לגביהם."
גם מיומנות טובה הכרחית להצלחה. "במקצוע הזה בינוני לא קיים. או שאתה טוב מאוד – או לא כלום," טוען וידנה. נדרש גם ביטחון עצמי גבוה, "כי הוא נותן למנתח הלב אפשרות לפרוץ קדימה ולהתקדם בטכנולוגיה. באחרונה ניתחנו בשניידר פג שמשקלו 780 גרם, ועד עכשיו זאת נראית לי תעוזה גדולה.
"בל חשוב גם לא לפתח ביטחון מופרז שעלול לגרום לרופא לחשוב שאין גבול לאפשרויות, כי אז החולה עלול להינזק," הוא אומר. "ההתמדה היא שמאפשרת למנתחי הלב להתקדם. אין להתבייש בכישלונות – רק הם מאפשרים ללמוד ולהתקדם. כשאני מאבד חולה, עבורי זה כאילו איבדתי הכול, אבל צריך ללמוד מהכישלון ולהתקדם הלאה."
בניסיון לשמר את ההילה סביב ניתוחי הלב רוקם וידנה תוכניות לעתיד: "בעתיד הכיוון יהיה פולשני פחות, תוך שימוש ברובוטים ושכלול ההשתלות הזמניות של לב מלאכותי, שיסייעו לחולי לב במצב של אי-ספיקה," הוא חוזה. יורשו בתפקיד, ד"ר אייל פורת, יגיע בקרוב מטקסס, שם ניהל מעבדה לשילוב רובוטיקה בניתוחי הלב.
התהילה המקצועית באה לעתים על חשבון המשפחה. "לא נתתי כל מה שיכולתי למשפחה," מתוודה וידנה, אב ל– 4- אחת מהם רופאה – וסב ל.7- "בימי שישי אני עושה אסאדו ל16- איש, אבל לאורך הדרך לא ראיתי את ילדיי גדלים כמו שאמא שלהם ראתה."
אהבת המקצוע העזה מותירה בו חותם עד היום. "כשאני מדבר על ניתוחי לב, יש לי ברק בעיניים. אני לא רואה מקצוע יפה מזה," אומר וידנה. "גם אם היום היו מחזירים אותי במכונת זמן לגיל 22 ונותנים לי לבחור שוב את עתידי – הייתי עושה הכל כדי להגיע למקצוע הזה מחדש.
נא להמתין לטעינת התגובות
