שלכת
שיערה צומחת בקצב של 1 ס"מ בחודש, אדם ממוצע מאבד בין 50 ל-100 שערות מדי יום, לבלונדינים יש יותר, ושאר עובדות על שיער ונשירה. ומיתוס לניפוץ: חפיפה יום יומית אינה גורמת לנשירת שיער
על-מנת להבין מהי נשירת שיער, חשוב לדעת מספר עובדות אודות צמיחה נורמלית של שיער. זקיק שיער חי בין שנתיים לשש שנים, אשר בסוף התקופה נושרת השערה, וחדשה צומחת תחתיה. 90 אחוז מזקיקי השיער הנורמלים נמצאים בשלב של צמיחה הנקרא אנאגן. בשלב זה, צומח השיער מדי יום ב-0.3 מ"מ אצל גברים, וב-0.4 מ"מ אצל נשים. לאחר שהזקיק מסיים את שלב הצמיחה, שנמשך כשלוש שנים, הוא עובר לשלב "המנוחה" הנקרא קטאגן.
10 אחוז מכלל שיערות הראש שרויות בשלב של "מנוחה", בו השיער אינו גדל אלא נמצא במצב סטטי, במשך שלושה שבועות. לאחר שלב זה מגיע השלב השלישי והאחרון, "תקופת הנשירה", הנקרא טלוגן. במצב זה, השיער נושר בתהליך האורך שלושה חודשים, אשר רק בסיומו ניתק השיער מן הקרקפת.
במצב תקין, שיער חדש צומח במקומן של השערות שנשרו. שיערה צומחת בקצב של 1 ס"מ בחודש. אדם ממוצע מאבד בין 50 ל-100 שערות מדי יום. לאנשים בעלי שיער בלונדיני יש יותר כמות שיער
(140,000) לעומת אנשים בעלי שיער "אדום" (90,000). עם הגיל, נושר השיער יותר וצומח פחות, (יש לציין כי שיער מורכב מחלבונים בדומה לציפורנים שבידיים וברגליים).
אובדן שיער יכול להיחשב כבעיה רק כאשר הוא מתחיל ליצור איזורים דלילים בראש. בדרך-כלל, אדם שם לב לנשירת שערותיו בזמן המקלחת או בזמן הסתרקות, שכן פעולות אלו גורמות "לחץ" על השיער וגורמות לו לנשור, אולם, למעשה אין זו אינדיקציה לנשירה פתולוגית.
אחת הבדיקות שניתן לבצע לצורך בדיקת קיומה של נשירה משמעותית
קיים שוני בין נשירת שיער בקרב גברים לבין נשירה בקרב אוכלוסיית הנשים. בקרב הגברים, נשירת שיער הינה גנטית והורמונלית. ההתקרחות הינה תופעה תורשתית דומיננטית אולם לעיתים התופעה "מדלגת" ו"קופצת" דורות או, לעומת זאת, מגיעה מצד האם.
בקרב נשים הסיבות לנשירת השיער רבות יותר. ראשונה הינה הסיבה הגנטית-הורמונלית, בדומה לגברים, אם כי אצל נשים נשירת השיער נוטה להיות מפוזרת יותר ובדרך כלל אינה מובילה לאובדן מלא של שיער הקרקפת. סיבה נוספת לנשירת שיער היא מזג האויר ובעיקר סתיו וחורף, עונות בהן קיימת נשירה גדולה יותר (בתקופת השלכת).
מחלות המלוות בחום גבוה, או לחילופין מחלות זיהומיות, עלולות לגרום לנשירת שיער רצינית כחודש עד שלושה חודשים; אובדן שיער מסוג זה הינו ברוב המקרים זמני והמחזור הרגיל של צמיחת השיער עשוי להיתחדש לאחר חודשים ספורים. גם תת או יתר פעילות של בלוטת המגן עשויה לגרום לדלדול השיער, אם כי זוהי תופעה הפיכה, לאחר טיפול מתאים בבלוטה.
חוסר בחלבונים במזון (בעיקר בקרב צמחוניים), עלול לגרום לשיערות לעבור לשלב "המנוחה", וזאת על מנת לשמור על חלבונים החסרים בגוף; במקרים אלו, נושר השיער ביתר קלות. החלבון, המצוי בכמות גדולה בבשר אדום, ביצים, דברי חלב וסויה, חיוני ליצירת הקרטין, ומרכיבו העיקרי של השיער. חוסר באבץ ועודף ויטמין A גורמים לדלול השיער כמו גם חוסר בברזל עקב דיאטה לא מבוקרת, או וסת חזקה הינם מרכיבים אשר עשויים לגרום לנשירה. גלולות למניעת הריון עלולות לגרום לנשירה (גם כאשר מפסיקים ליטול אותן).
בנוסף, נשירת שיער מוגברת שכיחה שלושה חודשים לאחר הלידה. תופעה זו נובעת מכך שיותר זקיקי שיער שרויים בשלב הצמיחה בתקופת ההריון. לאחר הלידה, עקב שינוי במצב ההורמונלי, זקיקים אלה עוברים חזרה, ובכמויות גדולות, לשלב המנוחה ולנשירה, דבר המתבטא בנשירה מוגברת ביותר. תופעה זו הינה זמנית, וצפיפות השיער שבה ברוב המקרים למצבה הרגיל תוך חודש עד שישה חודשים מיום הלידה.
סיבות נוספות לנשירת שיער לאחר הלידה, הן טראומה נפשית או פיסית, איבוד-דם וכן ירידה ברמת החלבונים בדם, עקב הלידה. במקרים הללו מומלץ ליטול ויטמינים מיוחדים ולנהוג בשיער בעדינות (המנעות ממתיחת השיער ומשימוש במייבש חם) ולהשתמש במברשת עדינה.
במקרים בודדים תרופות מסויימות, ביניהן כאלו נגד קרישת-דם, דלקות, דיכאון, לחץ-דם, כולסטרול, או יתר ויטמינים בגוף, עשויות אף הן לגרום לנשירה מוגברת.
טיפול כימותרפי הינו גורם ידוע נוסף אשר גורם לשיער להתפרק ולהיות רך יותר עד אשר הוא נושר. תופעה זו מופיעה כשלושה שבועות לאחר תחילת הטיפולים והמטופל עלול לאבד עד 90 אחוז משערותיו. לחץ בעבודה המלווה בריבוי שעות עבודה והפחתת שעות מנוחה, משפיע על נשירת השיער.
ברוב המקרים, קיימים פתרונות לבעיית נשירת השיער, כגון שימוש בתרופות כמו תמיסת המינוקסידיל, תוספת מזון (ברזל, חומצת פולי, ויטמינים, חומצות אמינו), "מזוטרפיה": מיקרו-הזרקות בקרקפת של ביוטין, פנטנול, נגזרות הורמונליות או תרופות אחרות, נטילת כדורי פינסטריד על-ידי נשים לאחר גיל פוריות (אם כי קיים ויכוח לעניין יעילותם אצל נשים), וכן ביצוע השתלת שיער במקרי התקרחות. בכל מקרה, יש להתייעץ עם רופא עור בנוגע לפתרון המתאים.
על מנת למנוע נשירה בקרב נשים, מומלץ "לאכול באופן בריא", קרי אכילת מזון המכיל ברזל (כגון בשר אדום, עדשים, דגים), ביוטין (כגון כרוב, חלב, אגוזים), חומצה פולית (כגון אספרגוס, תרד, דגנים), אבץ (כגון ביצים, בשר אדום, יוגורט), ויטמין C וויטמין 12B (כגון ירקות ופירות).
יש להמנע משימוש במייבש שיער חם, ו"החלקות" (אשר שוברים את השיערות), לא למתוח את השיער יותר מדי ולא "התעסק" בו במשך היום. יש להמנע משימוש במברשת חזקה (ברזל או פלסטיק), וכן למנוע פעילות יתר של בלוטות החלב בקרקפת (סבוריה). בעת שימוש במרכך, לאחר חפיפה, יש לעסות את השיער רק בקצוותיו ולא בקרקפת עצמה.
לסיום, מיתוס לניפוץ: חפיפה יום יומית אינה גורמת לנשירת שיער. הסיבה לנשירת שיער בקרב בעלי שיער שמן היא הורמונלית. על כן מומלץ לבעלי שיער שמן לחפוף את ראשם לעיתים קרובות (כל יום-יומיים) ובכל חפיפה להשתמש בסוג שונה של שמפו (רצוי להחזיק בשלושה סוגי שמפו). לבעלי שיער יבש מומלץ לחפוף רק פעם או פעמיים בשבוע.
הכותב הוא מנהל יחידת שיער והשתלות שיער, קלאס קליניק, בית חולים תל השומר. ליצירת קשר: 1-700-700-210
נא להמתין לטעינת התגובות
