למות, ככה פתאום
מוות פתאומי כתוצאה מדום לב הוא גורם התמותה הראשון בעולם וגם בישראל, ובכל זאת רק מעטים מאתנו יודעים אם יש להם בכלל בעיית לב, ומעטים עוד יותר יודעים איך להציל אדם שנקלע לדום לב
השבוע התקיים כנס בנושא מוות פתאומי כתוצאה מדום לב. "נושא הכנס נבחר, בקפידה והשנה החלטנו להתמקד במוות פתאומי וזאת משום שהגיעה השעה לעורר את הנושא", מסביר נשיא הכנס, פרופ' אלי אובסישר, מומחה לקרדיולוגיה ומחלות לב מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון.
"אנו רואים שהחלה כאן מגיפה, זו התופעה המובילה בין כל הסיבות למוות. אם היום מה שמדאיג את הציבור מבחינת גורמים למוות זה איידס, אז מוות פתאומי כתוצאה מדום לב זה כמעט פי תשע, ופי שלוש מהסיכוי למות מאירוע מוחי. אחת הסטטיסטיקות החזקות בארצות הברית מראה על 300 אלף עד חצי מיליון מקרים בשנה של מוות פתאומי כתוצאה מדום לב, וזה מספר עצום".
דום לב הינו הפסקה פתאומית של פעולת הלב כמשאבה; זה מתרחש כאשר סיבי השריר של החדרים מתחילים לפעום במהירות רבה (הפרעת קצב) בלי להזרים דם או כאשר הלב מפסיק לפעום לחלוטין. התגובות לדום לב הן איבוד הכרה, היעדר דופק והפסקת נשימה. לדום לב ישנן סיבות שונות, ביניהן מחלת לב היסכמית, אוטם בשריר הלב, מחלות שריר הלב או מום מלידה. אם לא מטפלים בחולה במהירות מתרחש נזק מוחי בלתי-הפיך ומוות תוך דקות. פעולות ההחייאה כוללות עיסוי של הלב, הנשמה מלאכותית והיפוך פרפורים (דפיברילציה).
"אנשים שיש להם אירוע פתאומי ולא מוסבר של התעלפות ואובדן הכרה, לא על רקע של התייבשות, חייבים ללכת ולהיבדק", מסביר ד"ר מיקי בורשטיין, קרדיולוג מומחה וראש מחוז מרכז ב'מכבי שירותי בריאות'. "כמו כן, אנשים שהיה להם מוות פתאומי במשפחה, או אנשים שבעצמם סובלים מדפיקות לב לא מוסברות, כלומר לא בשעת פעילות גופנית, חייבים לגשת
"הייתי מחלק את הבעיה של מוות פתאומי כתוצאה מדום לב לשתי קבוצות גדולות; אחת היא קבוצת החולים עם מחלת הלב הרגילה והמוכרת, מחלת הלב הטרשתית, שהיא תוצאה של טרשת עורקים הפוגעת בין השאר בעורקי הלב ורוב המקרים של מוות פתאומי הם כתוצאה ממנה. לפעמים הביטוי הראשוני שלה הוא אוטם בשרירי הלב, שזו הסיבה העיקרית לרוב מקרי המוות הפתאומי שקורים".
"קבוצה שנייה של מחלות הגורמות לדום לב הן המחלות הראשוניות של שריר הלב, או מחלות קצב, שחלקן תורשתיות וחלקן נרכשות ושם גורמי הסיכון הם אחרים.
"אבל שוב, הבעיה המרכזית זו מחלת הלב ההיסכמית הטרשתית. גורמי הסיכון שלה מוכרים לנו ולציבור היטב; רמות גבוהות של כולסטרול, לחץ דם, השמנת יתר, חוסר בפעילות גופנית או פעילות גופנית לא סדירה, סוכרת. מי שסובל ממחלת הסוכרת צריך במיוחד להקפיד משום שהוא נמצא בסיכון יתר לטרשת עורקים ומחלות לב".
כאמור, מבין מחלות הלב שיכולות לגרום לדום לב ומוות פתאומי, מדאיגות במיוחד המחלות התורשתיות. זאת לאור העובדה שאנשים מתקשים לגלות אותם ולכן גם לא מטפלים בהן. "מדובר במחלות ראשוניות של שריר הלב, שאינן נגרמות כתוצאה מהפרעה באספקת הדם ללב, אלא מפגם תורשתי", מסביר פרופ' אריה רוט, יועץ רפואי בשחל ומנהל היחידה לטיפול נמרץ לב באיכילוב.
"עם השנים, בהתאם לחומרת המחלה בתחילתה ובהמשך, בכפוף ל"תכנות הגנטי" שלה, היא יכולה להתבטא באופנים שונים. החל ממוות פתאומי במגרש המשחקים בגן, במהלך הטיול או בכיתת בית הספר, קריסה בעת מאמץ גופני בצבא או קבל עם ועדה באצטדיון כדורגל וכלה במוות בשינה. הסיבה לכך, על פי רוב, היא הפרעה קטלנית בקצב הלב הנובעת ממבנה שריר הלב, מערכת החשמל שלו ויחסי הגומלין ביניהם. חקירה מדוקדקת ובדיקות מעבדה מקיפות של החולה ובני משפחתו תעלה לא פעם פגם גנטי ביותר מבן משפחה אחד".
למרות חומרת המצב, מדגיש רוט שאין סיבה להיכנס לפאניקה "למרבה המזל, מחלות תורשתיות אלו הן נדירות למדי". בנוסף למחלות תורשתיות, עלינו להיזהר גם מ'הפרעות בקצב הלב' הקיימות בכל פלחי האוכלוסייה, בצעירים כמבוגרים.
"יש להפרעות האלו כמה ביטויים", מסביר פרופ' רוט ומתאר; "אי מודעות של החולה לקיומן, דפיקות לב, תחושה שהלב מדלג על פעימה או גל שעולה לגרון, הרגשת פרפורים בחזה, תחושה כללית רעה של לב דוהר בקצב מטורף, סחרחורת, עילפון ולעתים אף עלול להתרחש מוות פתאומי. הרקע יכול להיות מולד או נרכש. הפרעות הקצב, במיוחד המולדות, שפגיעתן רעה, מחיבות אבחנה וטיפול כדי להפסיקן".
"הדרך למנוע את זה נעוצה בטיפול בגורמי הסיכון", אומר ד"ר בורשטיין. "אנחנו ממליצים בכל גיל, ובמיוחד לאלו בעלי סיכון מוגבר, לאכול נכון, לבצע פעילות גופנית מסודרת, להפחית כולסטרול, לטפל ביתר לחץ דם, להפסיק לעשן, לאזן סוכרת, להימנע משתייה מופרזת של אלכוהול".
"בקיצור, אנחנו ממליצים על התנהגות מקדמת בריאות, וזה נכון לכל האוכלוסייה, בכל גיל, ובמיוחד לאלו הנמצאים בקבוצת הסיכון. חשוב להבין שבמחצית מהמקרים של התקפי לב הביטוי הראשון למחלה יכול להיות מוות פתאומי, לכן הטיפול בגורמי הסיכון הוא הכי חשוב כי לא תמיד יש סימנים מקדימים".
אחת הבעיות הקשות בהתמודדות לאומית עם מוות פתאומי כתוצאה מדום לב היא בעיית ההערכה, שכמובן הייתה מתאפשרת לו גישת הרפואה המונעת הייתה יותר מפותחת בארץ. נושא הרפואה המונעת מהווה היום את המטרה הראשונה של כל מערכת בריאות, בארץ ובחו"ל. מחקרים בעולם מראים כי רפואה מונעת עשויה להקטין באופן משמעותי שיעורי תחלואה באוכלוסיה, וכך, בסופו של דבר, להקטין את המעמסה על מערכת הבריאות הלאומית.
"רוב הבעיה מתמקדת בכך שאין רפואה מונעת", מסביר פרופ' אובסישר, "או שאנו לא מגיעים לרופא או שהרופא לא שואל אותנו את מה שהוא צריך לשאול. רפואה מונעת דורשת המון השקעה והרוב לא מוכנים לשלם כסף עבור רפואה מונעת. הביטוח שאנו משלמים היום הוא עבור טיפול אחרי שכבר קרה משהו".
לדבריו של פרופ' אובסישר, במצב הקיים בארץ הדרך היחידה להעריך גורמי סיכון בקרב האוכלוסייה היא על ידי סקר של אוכלוסיות גדולות ולא על ידי בדיקות פרטניות. רוב הסקרים בדרך כלל מבוצעים במקומות עבודה גדולים שנרתמים למחקר מסוים.
"אנחנו מנסים לחפש כל הזמן גורמי סיכון למחלה. לפי אותם גורמי סיכון אנו מנסים לעשות הערכה למי זה יכול לקרות. אחת הבעיות הקשות היא להעריך אדם מסוים. הרבה יותר קל להעריך אוכלוסייה מסוימת. ברוב המחקרים ניגשים למקומות עבודה ובוחנים קבוצות גדולות, ככה עובדת הסטטיסטיקה, בארץ מיישמים את זה באמצעות חברות ביטוח שטרם ביטוח מנהלים בודקות את העובדים".
ד"ר בורשטיין מציע שנתחיל לקחת את העניינים לידיים במקום לחכות שהתחום בארץ יתפתח: "התפיסה שהולכת ותופסת היא העצמת החולה. הציבור צריך לקחת אחריות על מה שהוא עושה. אם אדם מסוים סובל מסכרת, כל התרופות שבעולם לא יפיקו עבורו את המקסימום, אם הוא לא יאזן את רמת הסוכר שלו בדם וישמור על דיאטה תקינה".
"זה נכון שיש פחות מדי תשומת לב למניעה, אך במקביל אנחנו מובילים קמפיין למחלת יתר לחץ דם למשל, ומצפים מכל אדם להגיע לבדיקה אצל רופא או אחות. באוכלוסייה הצעירה, עד גיל 35, אני ממליץ ללכת ולהיבדק לפחות פעם בחמש שנים בדיקות של לחץ דם, כולסטרול וא.ק.ג., מעל גיל 35 אני ממליץ על א.ק.ג אחת לשלוש שנים, אלא אם כן מישהו נמצא בסיכון ואז הוא מחויב במעקב שוטף. בנוסף רצוי שאנשים יידעו שלפעמים רק סקירה של ההיסטוריה מלמדת אותנו הרבה על הסיכון".
כאשר אדם נופל ומתמוטט כתוצאה מדום לב, הרגעים הראשונים הם הרגעים הקריטיים ביותר. מאחר והמוח שלנו זקוק לחמצן כל הזמן, אם אותו אדם לא מקבל חמצן למוח באמצעות פעולת החייאה בסיסית, אחרי ארבע דקות יתחיל במוחו תהליך מוות של תאי המוח שיוביל לנזק מוחי.
ישנה מחלוקת גדולה בעולם הרפואה האם הצלה של אדם ממוות הנותר פגוע מוח קשה אכן נחשבת להחייאה מוצלחת. מצילי חיים המתנדבים בארגוני הצלה בארץ יודעים לספר כי מדובר באחת השאלות המוסריות הקשות ביותר: האם להתחיל החייאה באדם שבבירור כבר סובל מנזק מוחי קשה?
"הסיכוי היחיד של מישהו שחטף דום לב הוא אם מי שיעמוד לידו באותו רגע יידע להתחיל החייאה בסיסית. זה הדבר היחיד שהוכח יעיל", טוענת ד"ר שרון ענב, רופאה בכירה בטיפול נמרץ של בית החולים שערי צדק, ואחת מהחוקרות במחקר על החייאה בקהילה הנערך בשיתוף עם מגן דוד אדום, שתוצאותיו ייצאו לאור בעוד מספר שנים.
"המוח אמור לקבל אספקת דם כל הזמן, ואחרי ארבע דקות ללא אספקת דם יש מוות של תאי מוח ואז מוות מוחי. זמני הגעה של מד"א אינם ארבע דקות. אנחנו רואים את זה במחקרים שאנחנו עושים. לכן חשוב שאנשים יבינו שהדבר הכי טוב שהם יכולים לעשות זה ההחייאה הבסיסית, שזו החייאה פשוטה ומצילת חיים".
ואולם, בקשתה של ד"ר ענב אינה עניין של מה בכך, במדינה בה המודעות להחייאה בסיסית נמוכה עד אפסית. "יש לא מעט מקרים שניתן להציל ממש, ולדעתי בגלל המצב בארץ נופלים בין הכיסאות. לא רק שהחולים יוצאים פגועים מהחייאה שמתבצעת מאוחר מדי אלא שהמערכת נושאת בעול אחר כך. האדם חי אבל המוח שלו מת ואנחנו מקבלים מישהו סיעודי ששוכב במוסד ועולה לנו עלויות מאוד גבוהות בשביל משהו שמבחינה מוסרית היה צריך לעשות אותו אחרת לגמרי".
אז צריך לרוץ וללמוד החייאה בסיסית?
"אנחנו לא באמת מאמינים שאנשים היום באמצע החיים יעשו קורס החייאה, פשוט משום שלטעמם אין להם את הזמן לכך", אומרת ד"ר ענב בעצב. "אבל חובה עלינו להחליט שאנחנו משנים את המצב הזה, וזה כמובן מתחיל בחינוך. אין שום סיבה שבבתי ספר תיכוניים, במיוחד במערכת חינוך ממלכתית, לא ילמדו תיכוניסטים החייאה בסיסית. זה דבר מאוד פשוט שככל שהם יקדימו ללמוד אותו הם יפנימו את החשיבות שלו בגיל מבוגר יותר.
"צריך להחליט שתופסים אנשים בנקודות מפתח, צבא, כניסה למקום עבודה וכן הלאה, וללמד אותם איך עושים פעולה פשוטה ומצילת חיים. אנחנו יודעים שיש מקרים שאם ממהרים לתת עזרה ראשונה לא רק שמצילים חיים, אותו חולה יכול לצאת ללא שום נזק".
למדריך החייאה לחץ כאן
נא להמתין לטעינת התגובות
