גברים בשחור
מתברר שגברים רבים עומדים חסרי אונים מול המצוקה המיוחסת בדרך כלל לנשים. מדוע היא חמורה ומסוכנת להם יותר, באיזה גיל לוכדת אותם הדפרסיה ולמה הם בדרך כלל נמנעים מלראות איש מקצוע? דיכאון של גברים, יש חיה כזו
סקר חדש שנערך לפני כשלושה חודשים מטעם "הקרן לבריאות הגבר" בבריטניה (MHF) ופורסם לרגל שבוע בריאות הגבר ביולי 2006, בדק 1,200 גברים בגילים שונים והעלה כי 80 אחוז מהגברים לוקים בחרדה או בדיכאון בשלב מסוים במהלך חייהם. 50 אחוז מהנבדקים טענו כי הם סובלים מסימפטומים של דיכאון, מתח וחרדה ברמה כזאת או אחרת לפחות פעם בחודש.
אלא שהבעיה המטרידה באמת אצל הגברים היא לא הדיכאון, אלא העובדה שהם אינם פונים לעזרה מקצועית. "נתונים מדעיים קובעים כי 20 אחוז מכלל האוכלוסייה יחוו בשלב כלשהו בחייהם דיכאון שמחייב טיפול רפואי, אבל רובם יעדיפו לסבול בשקט", אומר ד"ר משה סטולר, מנהל השירות הפסיכיאטרי של "שירותי בריאות כללית" במחוז חיפה.
"כשמדובר על דיכאון כמחלה, הנתונים אומרים כי נשים סובלות מדיכאון פי שניים יותר מאשר גברים, דהיינו 20 אחוז מהנשים לעומת עשרה אחוזים מהגברים. ועדיין אין לנו הוכחה או הסכמה חד משמעית שדיכאון בקרב גברים הוא מיוחד ושונה מזה של נשים", אומר הפסיכיאטר ד"ר צבי פישל, מנהל מחלקה בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה".
הסיבה הפופולרית לדיכאון אצל נשים קשורה לרוב בהורמונים: המחזור החודשי, שקודמת לו התסמונת הקדם וסתית והריון ולידה, שמטלטלים את המערכת ההורמונלית של האישה; חלק מן הנשים אף סובלות מדיכאון שלאחר לידה, ולא נשכח את גיל המעבר, כאשר הפסקת המחזור גוררת בעקבותיה תופעות פיזיות ונפשיות שונות.
"גם גברים חווים גיל מעבר", מעדכן רופא המשפחה ד"ר גיורא וורבר, סגן ראש אגף רפואה ב"שירותי בריאות כללית", "אבל הוא אינו חד משמעי כפי שהוא מופיע אצל הנשים, אלא הדרגתי ומתפתח במשך 20 שנה מגיל 40 ועד 60. ההורמונים הגבריים פוחתים כל שנה באחוז אחד, והתופעות המצטברות הן נטייה למצבי רוח, חולשה, בעיות בתפקוד המיני, ושינויים פיזיולוגיים כמו קרחת וכרס".
- מה הסימנים לדיכאון?
ד"ר פישל: "כשמדובר בדיכאון כמחלה ולא כתגובות דכדוך בלבד, מופיעים סימפטומים גופניים ונפשיים, ובהם הפרעות שינה, אטיות במחשבה, ירידה בריכוז, חוסר תיאבון וחוסר מצב רוח, דימוי עצמי ירוד וחוסר אונים עד כדי מחשבות אובדניות. אם כל הסימפטומים או חלקם נמשכים יותר משבועיים, הם מלמדים כי מדובר בבעיה שמחייבת טיפול.
"לעיתים ההפרעה הרגשית היא תגובתית לאירוע, כמו פיטורים מהעבודה, כישלון בבחינה, פרידה מבת זוג ועוד, ולכן אנחנו מאפשרים תקופה של דכדוך, אבל אם היא גולשת מעבר לזמן ולנורמה המקובלים
"גברים לכודים בתוך חשיבה סטריאוטיפית. לגבר המערבי חשוב להצליח, לכבוש נשים ולהרוויח הרבה כסף, התחרותיות היא רבה וכאשר הוא אינו מצליח בתחומים אלה או באחרים, כמו משפחה יציבה למשל, הדבר עלול להוביל לדכדוך ועד לדיכאון ממש. יש גברים שמייחסים חשיבות רבה לנושא המשפחה, למשל, ובהליך של גירושים עלולים לחוות סטרס חזק עקב הנתק מילדיהם וממשפחתם".
- למה הם לא פונים לטיפול?
"גברים רבים סבורים שההרגשה הרעה תחלוף ברגע שהבעיה תיפתר, ואת התפרצותו של ההתקף הדיכאוני הראשון הם נוטים לקשור לנסיבות חיים או לאירוע מסוים כמו קושי בצבא, מקום העבודה, יחסים עם בת הזוג ועוד. הם אף פעם לא יודו שהם בדיכאון כי הדבר עלול לעמת אותם עם החיים. הם משוכנעים שאם רק ינוחו או ייצאו לחופש זה יעבור. אבל זה לא עובר, כי הם לוקחים איתם את הדיכאון לחופשה".
לאחר ארבע שנות נישואים, כשאשתו של איתמר בן ה-32 לא נכנסה להריון, התברר בבדיקה כי ישנה בעיה באיכות הזרע שלו. איתמר, שייחס חשיבות גבוהה למשפחה ולמשפחתיות בכלל, חש שכשל באחד התפקידים המרכזיים בחייו - להוליד ילדים.
אף שאפשר היה לפתור את בעייתו, האגו הגברי שלו נפגע קשות, הוא שקע בדיכאון עמוק, הלך והסתגר, נעדר מהעבודה והתלונן על כאבים חזקים כדי להצדיק את שקיעתו והסתגרותו. איתמר לא מצא משענת אצל אשתו, שביקשה להתגרש ממנו בעקבות שקיעתו בדיכאון. כתוצאה מכך הוא ניסה להתאבד על ידי בליעת כדורים. למזלו, זה הסתיים בטוב: הוא ניצל, עבר טיפול תרופתי ונפשי, וגם בעיית איכות הזרע נפתרה. הוא נישא בשנית ונולדו לו שלושה ילדים.
"ההתאבדות היא קרובת משפחתו של הדיכאון", קובע ד"ר סטולר. "יש לציין כי מספר ניסיונות ההתאבדות אצל נשים גבוה יותר מאשר אצל גברים, אבל מספר מקרי ההתאבדות שהסתיימו במוות, גבוה יותר בקרב הגברים. הבדל נוסף הוא שגברים מתאבדים בצורה אלימה יותר על ידי ירי, תלייה או קפיצה, ואילו נשים מנסות להתאבד באמצעות בליעת כדורים".
ד "ר סטולר מציג נתונים סטטיסטיים הקובעים כי 30 עד 50 אחוז מהחולים הממתינים בתור לרופא המשפחה סובלים מבעיה נפשית המצדיקה טיפול, מרביתם קשישים ומיעוטם גברים. הנתון הזה מלמד בעיקר על חשיבות הערנות של רופאי המשפחה כשמדובר בדיכאון.
קופת חולים "שירותי בריאות כללית" מכשירה בימים אלה 3,500 רופאי משפחה בקורס שמטרתו לסייע לרופא לאבחן פציינטים הסובלים ממצוקה נפשית. "הרופאים לומדים להיות ערניים, קשובים ורגישים, להבין שאם קיים ספק שמדובר בבעיה נפשית ולא אורגנית, יש להתייחס לכך במלוא הרצינות", אומר ד"ר וורבר.
- איך זה קורה בפועל?
"לאחר מספר פעמים שגבר מתאונן בפני הרופא על כאבי בטן ונשללה בעיה פיזית, הרופא צריך לדובב את החולה ולשאול אותו שאלות מנחות כמו האם פוטר לאחרונה, האם מישהו מבני ביתו חלה חלילה, האם התגרש וכו'. גבר לא יגיד מיוזמתו: 'דוקטור, אני בדיכאון', אבל לאחר שהרופא מתעניין בצורה ידידותית באשר למצבו, יכולה להופיע תגובה אותנטית. יש כאלה שפורצים בבכי, אחרים מספרים על הרגשה רעה שנמשכת כבר זמן רב, על קושי לקום בבוקר ולישון בלילה. הם מדברים על חוסר שמחה והתלהבות, היעדר תיאבון וחוסר חשק מיני.
"גברים הם יצורים פחות גמישים מנשים. לאישה יש אינטליגנציה רגשית גבוהה משל גבר. היא יכולה להבין בעצמה שמשהו מעיק עליה, ולספר על כך לחברותיה. הגברים לכודים בתדמית המאצ'ואיסטית ולא תמיד ערים למצבם, אבל גם זה הולך ומשתנה. בשנים האחרונות למשל, אנחנו רואים חיילים שבוכים בלוויות ואינם מתביישים לבטא את הכאב. אני רואה קשר בין התפתחות הטיפוח החיצוני של הגבר לטיפוח הנפש שלו".
- עד כמה הטיפול בדיכאון הוא קריטי?
"אני סבור שמי שסובל מדיכאון מצבו קשה יותר ממי שחולה במחלה ממארת, שכן במלחמה במחלה גופנית החולה מגייס את הנפש להחלמה, אבל אדם מדוכא נותר ללא הגנה והוא נטול כלים להתמודדות עם מחלתו".
מהי הדרך הנפוצה של גברים לטפל במצוקותיהם?
"לרוב גברים מדחיקים את הכאב והמצוקה ונוטים להשתמש באלכוהול ובסמים כאמצעי לטיפול בכאב עד כדי התמכרות ופגיעה במערכות הגוף השונות", אומר ד"ר פישל. "עם זאת, גבר שכן פונה לפסיכיאטר - בניגוד לנשים שיעדיפו פסיכולוג - ייעתר ביתר קלות לטיפול תרופתי שיכול להימשך חודשים או כל החיים. אגב, חשוב לציין כי חברות התרופות מייצרות כיום תרופות שתופעות הלוואי שלהן מועטות, בשל המודעות לכך שהשימוש בהן הולך וגובר".
האם קיים קשר כלשהו בין דיכאון לאלימות אצל גברים?
"ישנו קשר הדוק בין דיכאון אצל הגבר להתנהגותו האלימה", חורצת אורנה יוגב-רוזנברג, מנהלת "בית נועם", הוסטל לטיפול בגברים אלימים בקהילה בכפר מל"ל. "מרבית הגברים האלימים נושאים איתם מילדותם טראומות גדולות וקשות של אלימות, התעללות והזנחה. הפעם הראשונה שהגבר מעז לדבר על כך ולעבד את מצוקתו מתרחשת במהלך הטיפול הקבוצתי ב"בית נועם".
"גבר אלים הוא אדם חלש בעל דימוי עצמי נמוך, שתלוי באישה ורואה בעצמו אדם חסר אונים. ככזה, הוא סבור כי הוא אינו אחראי להתנהגותו האלימה, ותמיד יאשים את האישה, המצב הכלכלי, הילדים, הסמים והאלכוהול. במהלך חייו הוא למד לנעול את הטראומה בתוכו ולהכחיש רגשות כי החברה חינכה אותו לא להפגין חולשה, לא לבכות, לא לפחד ולא לכאוב. הוא חונק את כל הרגשות הנורמטיביים של בן אנוש, מה שרק גורם לדיכאון להתפתח. וכך, במקום לכאוב, הוא כועס, כי זה הנתיב היחיד שבו הוא מרשה לעצמו לשחרר מעט מהכאב ומהחולשה שהוא חש. למעשה, הגברים האלה מנסים להשתחרר מהדיכאון באמצעות אלימות".
- מהם הביטויים לדיכאון?
"במהלך הטיפול, הדיכאון הסמוי שהיה חבוי בתוכו יוצא החוצה. לעיתים יש בכי והתחלה של דיבור על הכאב שהוא חש כלפי מי שפגעו בו. לפתע הוא מאוד כועס על עצמו, כי הוא קולט איזה בן אדם איום ונורא הוא. לעיתים זה מגיע לידי ייאוש ועד מחשבות אובדניות. במקרים כאלה אנחנו מערבים פסיכיאטר, אבל לרוב התהליך עובר בהצלחה ללא צורך בו".
יעקב , בן 39, אחד מדיירי "בית נועם", הוא גבר אלים שהתנהג בצורה אכזרית כלפי אשתו וילדיו, והשליט טרור בבית ומחוצה לו. "בתחילת שהותו ב'בית נועם' הוא ניסה לעבוד עלינו ואמר לנו דברים שאנחנו רוצים לשמוע", מספרת יוגב-רוזנברג, "אבל אנחנו לא ויתרנו, לחצנו עליו באמצעי הטיפול שלנו, ובנקודה מסוימת צף ועלה בזיכרונו אונס אכזרי שעבר כילד בן חמש. זו היתה הפעם הראשונה שהוא סיפר על האירוע. כששב הביתה לאחר האונס איש לא ידע מה קרה לו, אף אחד לא ראה את הבגדים הקרועים והדם, לא הבחין בו מסתתר מתחת לשמיכה, לא תהה למה הוא מסרב ללכת לגן. האב נטש את המשפחה, והאם היתה עסוקה בלשרוד ובלפרנס שישה ילדים.
"הוא גדל בעזובה פיזית ונפשית, ובנקודה הזאת הוא נשבע שלעולם לא יהיה חסר אונים ואיש לא יפגע בו, כי הוא יהיה חזק, מפחיד ואלים. הוא צרך סמים ואלכוהול כדי לשכך את הכאב, ורק בשיטות טיפול שונות הוא יצא מהדיכאון ולאט לאט הרשה לעצמו לוותר על האלימות. כיום הוא חי בנפרד מאשתו, אבל הם ביחסים טובים".
בבית תקוה שבבית הכלא חרמון, שבו כלואים גברים אלימים, כלאי נגה גולדרינג, מרצה בכירה במכון ללימוד דרמה תרפיה ב"מכללה האקדמית תל-חי", משתמשת בדרמה תרפיה לטיפול בגברים. "הם מתחילים לחוות את הדיכאון תוך כדי הטיפול", היא אומרת, "רק אז נפקחות להם העיניים להבין מה גרם להם להתנהג כפי שהתנהגו. הדרמה תרפיה מחדדת את האירועים האלימים ביותר, ומעלה קולות נפש פנימיים, ואז צף הדיכאון".
"מדובר ברגרסיה בשירות האגו, כלומר - כאן עולה המודעות למעשיהם ולחיים שהיו להם, וזו ההזדמנות להתחיל ולהתבונן פנימה לתוך עצמם ולא להאשים את כל האחרים. בשליש האחרון של הטיפול אנחנו עובדים על יציאה מהדיכאון ועל הקשר עם העולם שבחוץ".
ומה אומרות הפמיניסטיות, שבדרך כלל יוצאות נגד דיכוי הנשים בחברה, על הגברים המדוכאים? הפסיכולוגית הקלינית ד"ר אביגיל מור, ראש התוכנית ללימודי נשים ומגדר ב"המכללה האקדמית תל-חי", טוענת שלכאורה לגברים יש פחות סיבות לחוש דיכאון: "חלק לא מבוטל מדיכאון אצל נשים קשור לאפליה ולקיפוח שהן סובלות בחייהן, כאשר הן כורעות תחת נטל ריבוי התפקידים. גם הצורך שלהן לרצות, להימנע מכעס על אחרים ולהפנותו כלפי עצמן גורמים לדיכאון, וכל אלה נחסכים מהגברים כקבוצה. יחד עם זאת, נשים מוגנות יותר כי הן מסוגלות להתחבר לרגשות שלהן, לדבר על מצוקותיהן, לבכות, לבקש עזרה.
"צווים חברתיים הופכים את הגברים לפגיעים יותר לדיכאון. הדרישה שיהיו חזקים, גיבורים נטולי רגש, גורמת להם להדחיק דיכאון. אבל כשהם נקלעים לאירועים ולנסיבות חיים מסוימות ההדחקה וההכחשה אינן יעילות עוד, והגברים ניצבים ללא כלים להתמודד עם המשבר. כתוצאה מכך הם פונים לאלכוהול ולסמים כדי להשקיט את הדיכאון.
"למרות שמצבם של הגברים מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית טוב משל הנשים, לא כל גבר הוא מלך העולם, ומי שאינו עומד בציפיות להיות חזק, מצליח וגיבור, חש נחות שהוא עוטה מסכה של מצליחן, אבל בתוכו פנימה הוא חלל ריק".
- האם באופן כללי ניתן לומר שגברים מאושרים יותר מנשים?
"מבחינה חברתית יש להם יותר פריבילגיות, הם פחות מקופחים כקבוצה ויותר אפיקים פתוחים בפניהם. אבל הם גם משלמים מחיר כבד, מה שעלול להחליש ולסכן אותם מבחינה נפשית ורגשית".
"למרות הסטטיסטיקה כי נשים מפתחות דיכאון יותר מגברים, זה לא אומר שגברים מאושרים יותר", אומר ד"ר סטולר, "שהרי מי שאינו מדוכא אינו בהכרח מאושר. העניין הוא שנשים מדברות על מצוקתן, הן מספרות על הקושי בלידה, על המריבה עם הבעל, והמשפחה והחברה יקבלו את מצבה באהדה. לעומת זאת, גבר שפוטר מעבודתו, לדוגמה, יהסס הרבה מאוד לפני שיחשוף את דיכאונו ברבים, אם בכלל".
נא להמתין לטעינת התגובות
