הסיכון שבחיסון
הסערה שהתחוללה לאחרונה סביב חיסון השפעת העלתה את ההתלבטות הנושנה: האם לחסן את הילדים מפני המחלות השונות או שהנזקים עולים על התועלת ועדיף לתת להם להתחסן באופן טבעי?
שאלה אחת, והתשובות האפשריות רבות ומבלבלות. כאמא, אולי לא נעים להודות, לא התחבטתי בכך מעולם. בצייתנות מופלגת חשפתי את הזרועות והירכיים השמנמנות של ילדיי למחטים של אחיות טיפת חלב בכל פעם שנדרשתי לעשות זאת. חצבת, דיפטריה, פוליו, דלקת כבד - ממש לא היה דחוף לי להתוודע למחלות הללו. אבל לא מעט הורים סבורים אחרת, ובטוחים שהאינטרס לחסן הוא של חברות התרופות שגוזרות קופון.
ארגון "חסון" הנאבק במתן חיסונים הוקם בישראל על ידי קית אלכסנדר, פרמקולוג אנגלי. "אנחנו טוענים שהחיסונים מזיקים יותר מאשר מועילים, ושגם רופאי ילדים יודעים את זה, אבל פוחדים לדבר מחשש שמשרד הבריאות ישלול להם את הרישיון", אומרת ליסה טרודלר, דוברת "חסון".
"היום יש יותר עדויות לכך שילד שמקבל את כל 25 החיסונים בשנה הראשונה לחייו, עלול ללקות באוטיזם אחרי כל אחד מהם. נכון שיש מחקרים לכאן ולכאן, אבל זה גם מפני שעריכת המחקרים ופרסומם נתון בידי חברות התרופות. מעורבים
טרודלר הגיעה לפעילות בארגון לאחר שבנה הבכור סבל מתגובה חריפה לחיסון השעלת. "הוא צרח שש שעות ואי אפשר היה להרגיע אותו", היא מספרת.
"האחות אמרה שאני סתם היסטרית, אבל הרופא הצדיק אותי וקבע שכל המשפחה לא יכולה לקבל את החיסון הזה, בגלל רגישות למרכיבים שלו. עם השנים אבחנו אצל הבן הפרעת קשב וריכוז גבולית, שאני מאמינה שהיא תוצאה של החיסון. הבן השני שלי כבר קיבל פחות חיסונים ואת הבת השלישית, היום בת חמש, לא חיסנתי בכלל".
אחראי מצדך?
"אמהות מסכימות שיזריקו לתינוקות שלהן חומרים שאין להן מושג מה הם ולאילו תופעות לוואי הם גורמים - זה אחראי? בחיסונים יש המון חומרים מסרטנים וחומרים משמרים כמו אלומיניום וכספית, למשל, שהם מתכות רעילות".
גם על החיסון החדש יחסית נגד אבעבועות רוח, שאינו נכלל בסל הבריאות, יש לטרודלר מה לומר: "אבעבועות רוח היא מחלה לא מסוכנת", היא קובעת. "משום מה התחילו לדבר על הסיבוכים שלה רק מאז שיש לה חיסון".
החיסונים ברובם כלולים בסל הבריאות וניתנים בטיפות חלב. מדי פעם נוספים חיסונים חדשים שחלקם לא נכנסים לסל בעיקר בגלל בעיות תקציב, אך מומלצים על ידי רופאים במסגרת פרטית. החיסון נגד אבעבועות רוח הוא אחד מהם.
"החיסון נגד אבעבועות הוא חדש בארץ, אך בעולם הוא קיים כבר 30 שנה, והוא מומלץ לכל הפעוטות מגיל שנה", אומרת ד"ר יונית גולד, רופאת ילדים מהמרכז לבריאות הילד של "שירותי בריאות כללית" ברמת אביב ג'.
"נכון שזו מחלה שכולנו עברנו אותה וברוב המקרים היא מסתכמת באי נעימות, אבל היא גם עלולה להסתבך ולגרום לדלקות ריאה, לדלקות אוזניים, לדלקות המותירות צלקות בעור, דלקות במוח ובמקרים קיצוניים אפילו למוות".
ד"ר גולד טוענת שהרוב המכריע של החיסונים לא נקשר מעולם בתופעות לוואי או בסיכון, וגם המיתוסים שנקשרו סביבם הופרכו: "המחלות שמחסנים נגדן, הן ברובן המכריע כאלה שאין תרופות יעילות לטיפול בהן. היום אף אחד לא מתווכח על הצורך ברפואה מונעת, וחיסונים הם חלק ממנה. הם הביאו להפחתה משמעותית בתמותת ילדים ותינוקות ולעלייה באיכות החיים.
לא רואים היום ילדים עם פוליו, או עם פיגור ומומים כתוצאה מהידבקות של האם בווירוסים במהלך ההריון. מחלות כמו שעלת או דיפטריה מוצאים רק באוכלוסייה שלא נוהגת לחסן, שלא לדבר על צהבת איי ובי, מחלות שגורמות לפגיעה בכבד, או דלקת קרום המוח הקטלנית.
"לגבי חיסון השעלת - פעם היו לו תופעות לוואי של חום גבוה, אי שקט ופרכוסי חום. כמו כן, שמו נקשר בפגיעות מוחיות ובשיתוק מוחין - טענות שהתגלו כמופרכות. למרות זאת פותח חיסון חדש שלא כולל את כל החיידק אלא רק כמה חלבונים שלו, וכיום הוא לא כולל תופעות לוואי או סיכונים".
הטענות כי חיסונים עלולים לגרום לאוטיזם מקוממות מאוד את הרופאים שהתראיינו לכתבה, שמציעים לבדוק האם השכיחות ההולכת וגוברת של מקרי האוטיזם שעליה רוכבים מתנגדים רבים - מקורה בעלייה במספר הנפגעים או בעלייה בדיווח. "הטענה שחיסונים עלולים לגרום לאוטיזם היא הונאה", מבהירה ד"ר גולד.
"חוקר באנגליה עשה'מחקר' במרכאות על מספר מצומצם של ילדים והראה קשר, לכאורה, בין חיסון החצבת לאוטיזם. קמה סערה גדולה והפסיקו לחסן וכשהיתה עלייה איומה בתמותה, החזירו את החיסון. כל המחקרים שנערכו מאז שללו את הקשר בין חיסונים לאוטיזם.
לפני כמה שנים, התגלה שהמחקר ההוא נעשה במימון של הורים לילדים אוטיסטים ואפילו החוקרים שהשתתפו בו התנערו ממנו. אין מדינה בעולם שמוותרת על חיסון נגד חצבת. אדמת, לעומת זאת, היא לא מחלה קשה כשלעצמה, אבל היא גורמת לפגיעה קשה בעובר ובמקרה שהאם נדבקת בה בזמן ההריון, אין דרך חזרה.
"להגיד שיש קונספירציה של כל מדינות העולם נגד הילדים? החיסונים הרי עולים למדינה הון עתק, אף אחד לא היה משלם על זה אם זה לא היה מוצדק. יש כאן הרבה צביעות, כי אלה שלא מחסנים בונים על זה שרוב האוכלוסייה מחוסנת ולכן הילד שלהם לא יידבק". ובכל זאת, חיסון השפעת הלחיץ רבים, לאחר שעלה לאחרונה לכותרות בעקבות ארבעה מקרי תמותה של אנשים שחוסנו. "החיסון הזה בעייתי מכל הבחינות משום שהוא מכיל כספית כחומר משמר", אומרת טרודלר.
אלא שד"ר גולד ממהרת לצנן את התלהבותה: "כבר הוכח שאין קשר בין החיסון למקרי המוות, וצריך לזכור שממחלת השפעת מתים הרבה אנשים בכל חורף, בעיקר בגילים המבוגרים. אם המקרה הזה יגרום לאנשים לא להתחסן, צפוי לנו חורף מאוד קשה. באשר לחומרים שנמצאים בהם - אני לא מומחית בפרמקולוגיה, אבל כל החיסונים עוברים ביקורת וניתנים מדי שנה למיליונים ברחבי העולם. אני לא מתעלמת מהתיאוריות לפיהן דווקא ככל ששומרים על ההיגיינה, ילדים נחשפים למחלות כמו אסתמה, אבל מי יגדל את הילדים שלו בתנאי ביוב פתוח כמו פעם כדי שיתחסנו? אי אפשר ללכת אחורה. בעיניי, כל מחלה שיכולה לגרום לנזק או למוות ויש נגדה חיסון-צריך הרבה אומץ או אולי טיפשות כדי לוותר עליו".
ד"ר נדב דוידוביץ' מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון, רופא מומחה באפידמיולוגיה ובריאות הציבור והיסטוריון של הרפואה, אומר שלמרות שהחיסונים נחשבים לאחת ההצלחות הגדולות של הרפואה המודרנית, ההתנגדות להם התחילה מרגע שהוכנסו לשימוש.
"כבר לחיסון הראשון נגד אבעבועות שחורות ב-1796 היו מתנגדים שהעצימו את פעילותם במהלך השנים, עד כדי מהומות נגד המשטרה במאה ה-19 במילווקי שכללו שריפת בתים, בגלל הכפייה להתחסן נגד אבעבועות שחורות. במאה ה-19 כוונו הקמפיינים להתחסנות כלפי מהגרים ועניים שממילא היו חשדנים כלפי השלטון, אבל גם במאה ה-20 היו אירועים מהסוג הזה במדינות מתפתחות, בשל חשד שהחיסון מכיל חומרים שמיועדים לעקר את האוכלוסייה. היה סיפור כזה בעשור האחרון בניגריה, בהקשר לחיסון פוליו".
כיום, חיסונים אינם מעוגנים בחוק ולא נכפים על בני אדם בישראל ובמדינות רבות אחרות בעולם המערבי, "כנראה מחשש לפגיעה בזכויות הפרט", אומרת ד"ר גולד. "בישראל אנחנו במקום טוב מבחינת האוכלוסייה המחוסנת: כ-80 אחוז בוחרים להתחסן, גם בגלל שהחיסונים זמינים ומסובסדים וגם בגלל המודעות הגבוהה. ישנן אוכלוסיות ספציפיות שמתנגדות לחיסונים-קבוצות בקרב חרדים, טבעונים ואנשי רפואה משלימה. בארצות הברית אפשר למצוא אנשים שאינם מחוסנים בעיקר בקרב אוכלוסיות חלשות, אם בגלל בורות ואם בגלל אג'נדה. זה בעיקר עניין של אופנות".
"ההתנגדות לחיסונים היא כנראה חלק ממגמת האינדיווידואליזם הגוברת", אומר ד"ר דוידוביץ'.
"השאלה האתית היא, האם צריך לאפשר לאדם שלמד את הנושא ושקל אותו היטב, להחליט בעצמו לגבי מתן חיסונים לילדיו. למרות הדמוניזציה שהממסד הרפואי עושה למתנגדים, בעקבות הביקורת שלהם שופרו לא מעט חיסונים. מוקד הסכסוך בין המתנגדים לחיסונים לבין הממסד, הוא במתח שבין בריאות הציבור עליו מבקשת המדינה לשמור, לבין ההורים שחרדים לבריאות ילדם הפרטי. חיסונים הם דבר בטוח והפגיעות הן באחוזים נמוכים מאוד, אבל כשזה קורה לילד שלך, הפגיעה היא ב-100 אחוז".
לדינה ברוצקי מגדרה, אמא לבת 23, בת 20 ובן 12, זה קרה ב-100 אחוז, כאשר ילדיה נפגעו מהחיסון . את הילד השלישי שלה היא כבר החליטה לא לחסן, לאחר שבתה האמצעית הגיבה קשה מאוד לאחד מהחיסונים.
"את הגדולה חיסנתי באופן מלא", היא מספרת. "הבת השנייה קיבלה בגיל שנה חיסון משולש נגד פוליו, דיפטריה וטטנוס ואחר כך החום שלה עלה. היא פרכסה ואיבדה את ההכרה פעמיים ואושפזה בבית חולים לשבוע, אבל לא מצאו כלום".
"בהמשך כל המערכת החיסונית שלה קרסה. התברר שהמרכיב של חיסון הטטנוס הוא זה שפגע בה. שנה שלמה היא חטפה כל מחלה אפשרית - דלקות ריאות, חצבת, דיזנטריה. גרנו בחדר מיון, ואי אפשר היה לחסן אותה יותר, גם אם רצינו, כי כל הזמן היה לה חום".
"היא לא אכלה טוב ורזתה מאוד וגם ההתפתחות הקוגניטיבית והיכולת לתקשר שלה נפגעו. בנוסף, בגיל מאוחר יותר יצאו לה שיניים בלי אמייל בגלל כמויות האנטיביוטיקה שהיא קיבלה והיינו צריכים להשתיל לה כתרים". כל הטיפולים שנוסו על הבת לא הועילו, עד שבני הזוג הגיעו לרב מסוים, שלדברי האם הצליח לרפא את בתם כאשר היתה בת שנתיים.
"כשנולד הבן הצעיר התייעצנו עם רופא משפחה והוא הסכים שבחיסונים יש סיכון גבוה, וסיפר שהרבה רופאי ילדים לא מחסנים את הילדים שלהם", אומרת ברוצקי, שבעקבות המקרה החלה לעסוק ברפואה אלטרנטיבית. "החלטנו לחסן אותו בדרך של תזונה בריאה, אהבה ותמיכה", היא מסכמת.
אם אכן, כפי שטוענת ברוצקי, ישנם רופאי ילדים שאינם מחסנים את ילדיהם, הרי שאנחנו לא מצאנו אותם במהלך הכנת הכתבה. "בכל מצב של התחסנות יש סיכון מינימלי, אבל עדיין היתרונות שבחיסונים עולים על החסרונות", מסכם ד"ר צחי גרוסמן, רופא ילדים וראש רשת המחקר של רופאי הילדים. "במצב הקיים, עדיף לחסן את הילד ובזמן כדי למנוע מחלות ותמותה".
הטענה היא שבגיל צעיר מדי המערכת החיסונית לא בשלה עדיין, ולכן ישנם חיסונים שאולי עדיף לתת בגיל מאוחר יותר. "מערכת החיסון היא בהחלט בשלה, ואין מצב שהיא לא יכולה לקבל את החיסונים. גם אין שום בעיה עם שילובי החיסונים, יש בהם הרבה היגיון, והעומס על המערכת החיסונית נבדק פעם אחר פעם. הורה שרוצה בכל זאת להפריד בין החיסונים ולא אכפת לו שהילד יידקר חמש פעמים, שיפריד, אבל האחריות מוטלת עליו.
"החיסון היחיד שאפשר לדחות לגיל שנה הוא זה של צהבת נגיפית בי, שיכול לעבור ליילוד במהלך הלידה מאמא נשאית, או בשלב מאוחר יותר בחיים, ממגע עם דם או חומרי זרע. אם האם יודעת שהיא לא נשאית, אין חובה לתת אותו מיד אחרי הלידה ועוד פעמיים במהלך השנה הראשונה, כמו שהמדינה ממליצה. את חיסון השעלת, לעומת זאת, לא מומלץ לדחות".
עד כמה עלינו להאמין למחקרים שמתפרסמים בנוגע לחיסונים?
טענה רווחת אצל המתנגדים היא שמדובר במחקרים שמוזמנים על ידי בעלי אינטרסים. "אין ספק שחלק מהמחקרים ממומנים על ידי גורמים בעלי עניין. אנחנו מודעים לבעייתיות ולא מהססים להוריד מהמדפים חיסונים שהוכחו כלא טובים".
"זה קרה גם בארצות הברית, שאישרה חיסון נגד שלשולים ויראליים וביטלה אותו לאחר שנמצאו לו תופעות לוואי. על כל פנים, הטענה שהרופאים הם חלק מקונספירציה, היא לא הוגנת ודמגוגית, ויכולה להיאמר גם בהקשר של מתן תרופות. אין לזה סוף. יש מערכות בקרה קפדניות ורופאים מומחים שבודקים את בטיחות החיסונים. אבל נכון, גם אנחנו לא מלאכים".
נא להמתין לטעינת התגובות
