מי המציא את הקלוריה?
מתי נכתב ספר הדיאטה הראשון? איך מחשבים קלוריות? ואיך כל זה קשור ללחם התורמוס? לחובבי תזונה
חישובי הקלוריות הפכו לכלי כל כך שגור, עד כדי כך שהמקצוענים בינינו מסוגלים "לירות" את סך הקלוריות תוך התבוננות קצרה בצלחת המוגשת. אבל האם אי פעם שאלתם את עצמכם למה מזון נמדד בקלוריות, ואיך העריכו מזון לפני העידן הקלורי? ואולי בכלל כדאי לחשוב על דרכים חילופיות להעריך מזון?
פרופ' הרגרוב מאוניברסיטת ג'ורג'יה החליט לברר את הנושא. בין היתר הוא עסק בשאלה מדוע באנגלית המילה קלוריה נכתבת, גם באמצע משפט, ב- C גדולה ולא ב- c רגילה. סיכומי חקירתו יתפרסמו בדצמבר בעיתון Journal of Nutrition.
למה C גדול בראש מילת הקלוריה, זה כדי לציין מידה גדולה פי 1000, מה שקרוי בעברית קלוריה גדולה או קילו-קלוריה, להבדיל מקלוריה. לו היינו צריכים לדבר על המזון בקלוריות היינו מונים מאות אלפים של קלוריות ביום, אז נח יותר להשתמש במושג קלוריה גדולה.
למי שרוצה ללמוד איך מחשבים קלוריות פיתח ה- FDA אתר שימושי וקל Make Your Calories Count המראה איך להשתמש בנתוני מדבקת המזון לחישוב הקלוריות.
רשמית, פירוש המילה קלוריה הוא יחידת חום, 2.4 ג'אול, החום הדרוש לחמם גרם מים במעלה אחת. המונח היה בראשיתו מונח של פיסיקאים אך "גלש" לתחום המזון ומשמש כמדד לכמות האנרגיה המוכלת במזון.
בחקירתו את השתלשלות המילה גילה הרגרוב שיש חילוקי דעות בין אלו הטוענים שהמילה קלוריה הוזכרה לראשונה על ידי שני צרפתים, פברה וסילברמן, ב- 1852, לבין הטוענים שהמילה הומצאה לראשונה על ידי פיסיקאי גרמני, מאייר, ב- 1848. אולם הרגרוב איתר טקסט של הרצאה מ- 1819 שהעביר כימאי צרפתי בשם ניקולאס, ושם לדעת הרגרוב הוזכרה
לארה"ב הגיעה מונח המילה קלוריה רק ב- 1887, וקרוב לכך החל מדע התזונה לתפוס מקום בתרבות האמריקאית. אחד מספרי התזונה הפופולריים הראשונים, שהודפס ב- 1918, היה ספרה של לולו הנט פיטרס (אשה כמובן, איך לא?), שהכיל טבלה של כ- 100 ערכי קלוריות של מזונות שונים והטיף לספירת קלוריות כדרך לשמירת משקל. הספר נקרא Diet and Health, with the Key to the Calories – דיאטה ובריאות עם מפתח הקלוריות.
האם הערכת המזון על פי מידת הקלוריות שבו משקפת את יכולתו לספק לנו אנרגיה? התשובה מורכבת ובוודאי אינה כוללת את יכולתו של הגוף לנהל את פירוק המזון והשימוש הנכון בו. דוגמה מעניינת היא הניסוי הבא עם לחם התורמוס בהשוואה ללחם לבן שלמרות שלשניהם בדיוק אותו ערך קלורי השפעתם עלינו שונה לחלוטין.
לאחרונה מתחיל להיות נפוץ השימוש בקמח תורמוס העשיר בחלבון ובסיבים, בייחוד באוסטרליה. גרעין התורמוס (Lupinus angustifolius), בדומה לסויה, הוא עשיר בחלבון – 40% ממשקלו, עשיר בסיבים – 30% ממשקלו ודל בשומן 9-20 אחוזים.
חוקרים מאוניברסיטת פרת באוסטרליה בחנו את השפעתו של התורמוס על השובע ועל צריכת הקלוריות ביחס ללחם מקמח לבן. הנחקרים קיבלו לאכול לחם לבן או לחם מועשר בקמח תורמוס בבוקר ו/או בצהריים. ארוחת הבוקר הכילה 1655 קלוריות ובארוחת הצהריים, שנערכה 3 שעות אחרי ארוחת הבוקר, נמדדה כמות הקלוריות שאכלו המועמדים שנתבקשו לאכול כמה שהם רוצים ad libitum.
המשתתפים שקיבלו לחם תורמוס בארוחת הבוקר דיווחו על תחושת שובע גבוהה יותר וצרכו כ- 500 קלוריות פחות בארוחת הצהריים החופשית, לעומת השבוע בו אכלו לחם לבן לארוחת הבוקר. בארוחת צהריים שהכילה קמח תורמוס צרכו המשתתפים כ- 1000 קלוריות פחות מצריכתם בארוחות הצהריים עם הקמח הלבן. בקיצור, כדאי לנסות.
נא להמתין לטעינת התגובות
