חרדת וירוס
בהלת הוירוסים התחילה רשמית. בשידור מישראל והולנד, פתחה אתמול דנה ויס בסדרת תחקירים שכל כולה מוקדש לוירוסים; ד"ר אפי הלפרין מצייר תמונת מצב
נגיפים ('וירוסים' באנגלית) הם גופיפים זעירים מאד, בעלי צורות מגוונות, שיכולים לחדור לתאים של בני אדם (ובעלי חיים רבים אחרים) ולגרום אצלם למחלות שונות.
כיצד גורמים וירוסים לתחלואה?
בניגוד לחיידקים ('בקטריות' באנגלית), וירוסים נזקקים לתאים של המאכסן כדי להתרבות ולהתקיים. 'מסלול חייו' של נגיף טיפוסי שיכול לגרום לתחלואה אצל בני אדם, כולל הצמדות לתא המטרה 'החביב עליו', חדירה לתוך התא וניצול החלבונים וחומצות הגרעין של המארח כדי לבנות נגיפים נוספים בדמותו, יציאת הנגיפים הצעירים מהתא, היצמדותם לתאי מטרה נוספים, וחוזר חלילה.
מסלול זה מעורר את המערכת החיסונית של המאכסן להפריש חומרים שונים הקרויים ציטוקינים, שמטרתם להילחם בפולשים, ו'מאבק' זה מתבטא בתסמינים השונים של מחלת האדם המאכסן כגון חום וחולשה, ו/או תלונות וסימנים ספציפיים של מחלה זאת, למשל נזלת (אם הנגיפים מתרבים ברירית האף), שיעול (אם הנגיפים מתפשטים לראות), שלשולים והקאות (כשהנגיפים נצמדים לרירית המעי), צהבת (כשחדירת הנגיפים היא לכבד), ואחרים.
חלק מהוירוסים יכולים, לאחר כניסתם לגופנו, להישאר במצב 'רדום' ולהתפרץ שנים רבות לאחר מכן כדי לגרום לתחלואה חוזרת: דוגמא קלאסית לכך הוא נגיף ה'הרפס זוסטר' הגורם בילדותנו למחלת האבעבועות-רוח, ובגיל מבוגר- למחלת השלבקת חוגרת.
איך מתפשטים וירוסים?
וירוסים יכולים לעבור מאדם לאדם (או מבעל חיים לאדם) בדרכים רבות: באוויר המכיל תרסיסים של שיעול או עיטוש; דרך מוצרי מזון או שתייה; במהלך יחסי מין; על ידי עקיצה של יתוש או חרק אחר שבהם מצוי הוירוס; דרך דם מזוהם, או מחט רפואית הנגועה בדם כזה; ועוד. ההתפשטות יכולה להיות גם לא ישירה, למשל דרך חפצים שעליהם נמצאות הפרשות מזוהמות (קיא, שתן, כיח וכד') המכילות תאים אנושיים שבתוכם יכולים הנגיפים להמשיך להתקיים במשך זמן מוגבל (בדרך כלל מספר דקות עד שעות) גם מחוץ לגוף- חפצים שבהם אנו נוגעים באקראי.
לאילו מחלות יכולים נגיפים לגרום?
מגוון המחלות הנגיפיות הוא עצום. ה'מפורסמת' בהן היא כמובן מחלת השפעת- מחלה עונתית הגורמת בדרך כלל לחום, חולשה, כאבי ראש ושרירים, דמעת, ושיעול יבש. זיהומים נגיפיים שכיחים נוספים בארצנו כוללים זיהומי גרון ודרכי הנשימה העליונות ("התקררות"), זיהומים של מערכת העיכול ("קלקול קיבה"), ו"מחלת הנשיקה" הנגרמת על ידי נגיפים המכונים EBV או CMV.
איך מאבחנים מחלות נגיפיות?
וירוסים אינם צומחים בתרביות המבוצעות ברוב המעבדות הרפואיות המצויות בקופות החולים או בבתי החולים, ובגלל קוטנם גם לא ניתן לראותם בעזרת מיקרוסקופ רגיל. יחד עם זאת, ניתן לגדל נגיפים בתרביות רקמה מיוחדות, ולהתבונן בהם בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני, ובדיקות אלו מבוצעות במעבדות וירולוגיות
אילו סיבוכים יכולים להיגרם עקב מחלות נגיפיות?
חלק ניכר מהמחלות הנגיפיות חולפות מעצמן, או יותר נכון- אנו מחלימים מהן בזכות פעילותה הנמרצת והיעילה של המערכת החיסונית שלנו. יחד עם זאת, מספר לא מבוטל של מחלות כאלו עשויות להסתיים בתחלואה קשה, בסיבוכים בלתי הפיכים ואפילו במוות- גם בגלל שלרבות מהן אין בידנו טיפול יעיל.
דוגמא למחלה אנושה כזאת היא הכלבת שבאופן מעשי כל מי שחולה בה מת. מחלות נגיפיות שכיחות אחרות המתאפיינות בשיעור סיבוכים גבוה הן דלקות הכבד הנגיפיות מסוג B ו- C, מחלת האיידס (שהנגיף הגורם לה מכונה HIV), דלקות מוח שונות (שאחת מהן- קדחת מערב הנילוס- התפשטה אצלנו לפני מספר שנים והסתיימה בעשרות מקרי מוות), דלקת סימפוניות בילדים ('ברונכיוליטיס') הנגרמת על ידי נגיף הקרוי RSV, ועוד רבות אחרות.
נגיפים אחרים יכולים להוביל להתפתחות גידולים ממאירים, כגון נגיף ה- HPV שזנים מסוימים שלו, המזהמים את מערכת המין בנשים צעירות ובשלב ראשון יוצרים רק יבלות מקומיות, יכולים בהמשך לגרום גם לשינויים במבנה הגנטי של התאים באזור ולהתפתחות סרטן של צוואר הרחם (שנגדו כבר פותח חיסון שאושר לאחרונה לשימוש בארה"ב).
איך מטפלים במחלות נגיפיות?
חשוב לחולים במחלות נגיפיות, בפרט באלו המתאפיינות בחום, בהקאות ובשלשולים, להקפיד על מנוחה מספקת ושתייה מרובה כדי לשמור על מאזן נוזלים (ומלחים) תקין בגוף. בנוסף, אפשר להשתמש גם בתכשירים המיועדים להקלה על תסמיני המחלה השונים, כגון תרופות 'קונבנציונאליות' ו'טבעיות' להורדת החום, להקלה על הגודש באף וכד'.
יש לזכור שוירוסים אינם מגיבים לטיפול בתכשירים אנטיביוטיים (שבהגדרתם הם מיועדים לטפל בזיהומים חיידקיים), אך אין פרוש הדבר שאין באפשרותנו לטפל ביעילות בזיהומים הנגרמים על ידי נגיפים שונים.
בניגוד לאמרה הותיקה ש "ללא טיפול מחלת השפעת נמשכת שבעה ימים, ועם טיפול- שבוע", הרי שכיום יש בידנו גם תכשירים אנטי-נגיפיים לא מעטים. דוגמאות מוכרות לכך הם ה"קוקטיילים" המפורסמים הקיימים כיום לטיפול בנגיף האיידס (HIV), התרופה אציקלוויר ונגזרותיה לטיפול בנגיפי ההרפס השונים, נוגדי האנזים נוירואמינידאז לטיפול יעיל בשפעת, ושילובים תרופתיים נוספים לטיפול בדלקת כבד נגיפית מסוג B ו- C.
אחת הבעיות המרכזיות של התרופות האלו היא מחירן הגבוה ההופך את השימוש בהן לבלתי ישים בארצות המתפתחות- ארצות בהן עדיין מתים, מדי שנה מאות אלפי ילדים ממחלות זיהומיות נגיפיות הנחשבות אצלנו כ'פשוטות' וכברות מניעה וטיפול.
איך מונעים מחלות נגיפיות?
אחד ההישגים הגדולים ביותר של הרפואה המודרנית- הישג שתחילתו הרבה הרבה שנים לפני שהמדענים ידעו מה הם וירוסים והכירו בעובדה שחלקיקים אלו הם בעלי יכולת לגרום למחלות, היה פיתוח חיסונים יעילים כנגד מחלות נגיפיות שונות.
הראשון שבהם היה כנגד אבעבועות-שחורות (ואריולה) והוא בשימוש מאז ה- 14 במאי, 1796 (דהיינו כבר במשך למעלה ממאתיים שנים!) עת ביצע ד"ר ג'נר את מה שנחשב כיום כחיסון הראשון. בהמשך פותחו חיסונים יעילים גם כנגד כלבת (לואי פסטר, סוף המאה ה- 19), שיתוק-ילדים (סייבין וסאלק, שנות החמישים של המאה העשרים) ועוד רבים אחרים.
כיום, מרבית הילדים במדינת ישראל מקבלים עד גיל שנתיים חיסונים כנגד מגוון רחב של מחלות נגיפיות (הפטיטיס A ו- B, שיתוק-ילדים, אדמת, חצבת וחזרת), כאופציה עומדים לרשותם גם חיסונים כנגד אבעבועות-רוח ושפעת, ובעתיד הקרוב ייתכן ויוכנס לשימוש שגרתי גם חיסון כנגד נגיף ה'רוטה'- חיסונים שצמצמו בצורה דרמטית את התחלואה במחלות אלו בעולם המערבי המתועש. למבוגרים, ולאנשים הסובלים מפגיעה במערכת החיסונית שלהם או ממחלות כרוניות שונות, מומלץ להתחסן מדי שנה כנגד נגיף השפעת.
בנוסף, עומדים לרשותנו גם תכשירים ספציפיים (שחלקם כבר הוזכרו לעיל) המסוגלים לא רק לטפל בזיהומים נגיפיים אלא גם למנוע אותם, כגון תרופות המיועדות לצמצום תדירותן של התפרצויות מחלת ההרפס של דרכי המין ואת חומרתו של כל התקף, תרופות למניעת מחלת השפעת (שבהן אנו תולים את תקוותנו גם במקרה שתתפרץ אצלנו, חס וחלילה, מגפה של 'שפעת העופות'), ואחרים.
אך חיסונים ותרופות מצויים כיום רק כנגד מספר מצומצם של מחלות נגיפיות, והדרך הטובה ביותר לצמצם את סיכויי ההידבקות במחלות נגיפיות היא עדיין הקפדה על כללי זהירות והיגיינה אישיים: הימנעות ככל האפשר ממגע קרוב עם אנשים החולים במחלות מדבקות (להם מומלץ להימנע מלהגיע לעבודה, או להסתובב במקומות ציבוריים, כל עוד הם סובלים ממחלות כאלו); רחיצת ידיים במים ובסבון לאחר כל יציאה מהשירותים (או לאחר כל מגע בחפץ היכול להיות נגוע בהפרשות מזוהמות, כגון חיתולים של ילדים) ולפני טיפול באוכל; הקפדה על שימוש בקונדום במהלך קיום יחסי מין מזדמנים; לבישת כפפות רפואיות, מסכות פה/אף ואמצעי מיגון נוספים על ידי צוותים רפואיים וסיעודיים המטפלים בחולים עם מחלות נגיפיות מדבקות; שימוש באמצעי חיטוי מגוונים; ובמקרים חריגים- גם בידודם של חולים מדבקים עד להחלמתם.
הכותב הוא מנהל היחידה למחלות זיהומיות, בבית החולים 'ביקור חולים'
נא להמתין לטעינת התגובות
