היא לא מגיעה לאורגזמה
הגבר מאוהב בה, מעריך אותה ונהנה בחברתה. אבל יש לו אתגר: להביא אותה לקו הגמר: בלי אורגזמה אין חופה. במשך שנים של חינוך חברתי הנשים למדו להתאפק ולוקח שנים לשחרר את זה
דבר אחד מצליח להרוס את הכול: היא לא מגיעה לאורגזמה! יש המגיעים למרפאה בזוגות, עם תאריך שנקבע כבר לחתונה, תאריך "על תנאי:" בלי אורגזמה אין חופה. הגבר מאוהב בה, מעריך אותה ונהנה בחברתה. ביחסי המין יש לו אתגר: להביא אותה לקו הגמר. הוא מוכן להשקיע, ללטף, לגרות, להשתהות, אפילו לרכוש מכשירי עיסוי. היא נהנית מאוד, אבל ללא האורגזמה, כל הנאה אינה מתקבלת. בקיצור: הוא נעלב וכך אינו מוכן להמשיך.
כאילו הוא נשמע לחוק בלתי כתוב: אין חיים ללא אורגזמה! הוא נעלב ופורש מהקשר, גם אם קרא אינסוף מאמרים על היכולת שלה להגיע לאורגזמה בגיל מאוחר, וגם אם הוא מודע לכך שנשים נהנות ללא אורגזמה.
אם נעקוב אחרי האורגזמה של האישה, נגלה היסטוריה ארוכת ימים. בתחילה היא לא קיימת. במשך מאות שנים הגבר היה חודר, גומר ונוחר. בתחילת המאה ה20- פרויד וידידיו הזכירו את האורגזמה הנשית וטענו שיש שני סוגים של אורגזמה בנשים: הסוג האינפנטילי (הילדותי) - שמגיע באוננות בילדות, והסוג הווגינלי (הנרתיקי) - האורגזמה הבוגרת המתרחשת ביחסי מין.
כיוון שרוב הנשים ידעו לגמור באוננות (בגירוי חיצוני) ולא בזמן חדירה לנרתיק, נותרו מאות-אלפי נשים מתוסכלות מהידיעה שהן "נתקעו" בהתפתחות המינית שלהן ונשארו עם האורגזמה האינפנטילית.
החל בשנות ה60- של המאה הקודמת חוקרים כמו מסטרס וג'ונסון, זינגרקפלן ואחרים הציגו גישה חדשה. אורגזמה היא אורגזמה, כך הם טענו, ולא משנה מה מקורה: גירוי ידני, ויברטור, מין אוראלי, התחככות על הגבר או בחדירה.
הם גרסו, שמקור כל סוגי האורגזמה בגירוי הדגדגן באופן ישיר או עקיף. באותו זמן, ואולי אף קודם, נמצאה נקודת הG- בחלק הקדמי העליון של הנרתיק. מחקרים דיווחו על אחוז קטן של נשים שיכולות לגמור בגירוי באזור ,G אולם רוב הנשים סיפרו שללא גירוי בדגדגן הן אינן מגיעות לפורקן.
כיום, הקושי להגיע לאורגזמה קשור ליכולת להשתחרר, לוותר על השליטה והאיפוק שהנשים רכשו במשך שנים של חינוך חברתי. הן למדו להיות מאופקות.
המסר היה ברור: מי שמבטאת את מיניותה היא "שרלילה," "שרמוטה," או "פרחה," אז הן למדו להתאפק. לוקח שנים לשחרר את זה. לא בלחץ ולא באיומים, אלא תוך התמקדות בעונג ובהנאה המינית, ולאט-לאט חלה ההשתחררות.
אולם, במרפאה אני נתקלת בבעיות חמורות יותר, כמו הסיפור הבא: "אני בת 29 ויש לי חבר. הכול מושלם, חוץ מזה שאני לא מצליחה לגמור בחדירה. הוא מתעקש שאני אגמור רק כך. אמנם החדירה נעימה, אבל לא גורמת לי להרגיש אפילו קרובה לאורגזמה. לעומת זאת, כשהוא מענג אותי עם היד שלו, אני גומרת בקלות ומאוד מרוצה.
הבעיה היא שזה לא מספק אותו! מבחינתו אם אני לא גומרת מחדירה, אז הוא 'לא מספק את העבודה.' האם אני 'חייבת' לגמור רק כך? מה עושים עם בן זוג שמתעקש? מה עוד אפשר לעשות, חוץ מאשר להיפרד או לזייף אורגזמה"?.
ברור שהגבר שלה לא מבין במיניות האישה. העלבון שלו ממש לא במקום. הרי הגבר חודר ומחכך את הפין שלו בנרתיק, בדומה למה שקורה באוננות. לכן, קל לו לגמור. גם נשים גומרות כך, בדומה לאוננות, מחיכוך של הדגדגן - לא הנרתיק! בחדירה כמעט אין חיכוך, ולכן זה לא מצליח לרובן.
זוגיות וחיי מין טובים דורשים שהגבר יקבל את מיניות בת זוגו ויבין את הצרכים המיניים שלה. שיחה רצינית עם מטפל מיני מוסמך תעזור להתגבר על המכשול ללא עלבונות מיותרים.
הכותבת היא מנהלת השירות הסקסולוגי במרכז לרפואה מינית, בי"ח שיבא - תל השומר
נא להמתין לטעינת התגובות
