המרגיע הלאומי
לחיוך הנלווה לתנועת הניגוב המפורסמת יש גם הסבר מדעי. חוקרים ישראלים גילו שהחומוס מכיל כמות גבוהה של חומצת טריפטופן שמשפרת את ההרגשה. צלחת של נחת
מחקר ישראלי חדש מספק להם כעת את התשובה, וטוען שכבר לפני יותר מעשרת אלפים שנה בחר האדם לעבד סוג מסוים של גרגרי חומוס - אלה המשמשים אותנו עד היום - כיוון שגרמו לו להרגיש טוב יותר. עכשיו זה רשמי: האושר נמצא מעבר לניגוב.
זה שנים רבות משמש החומוס מרכיב מרכזי בתפריטו של הישראלי הממוצע. התורים הארוכים המתארכים מחוץ לחומוסיות והמוצרים החדשים הצצים כל הזמן על מדפי חנויות המזון, משמשים כעדות מוצקה למעמדו של המאכל הפופולרי עם המרקם המוזר. לאחרונה חברו יחדיו מספר חוקרים כדי לבחון את סוד קסמו של החומוס.
המומחה לרכיבים תזונתיים ד"ר זהר כרם, הארכיאולוג פרופ' אבי גופר מאוניברסיטת תל-אביב, הבוטניקאי פרופ' שמחה לב ידון, וראש החוג לגנטיקה והשבחה באוניברסיטה העברית, ד"ר שחל עבו, בדקו את החומוס ואת מרכיביו מנקודת מבט היסטורית.
בחומוס -כמו במזונות רבים אחרים - קיימות חומצות אמינו (מרכיב של חלבון). אחת מאותן חומצות נקראת טריפטופן, וברגע שהיא מתקבלת בכמויות גדולות בגוף, היא הופכת לחומר המכונה סרוטונין.
החומר הזה הוא שמאפשר לאדם לקבל את קיומו של הסדר החברתי, כלומר להפנים את מושג ההיררכיה בטבע.
אולם לא פחות חשוב מכך, הסרוטונין הוא גם זה שגורם לנו להרגיש טוב יותר, במלים אחרות - להיות רגועים ומאושרים.
ועכשיו, בחזרה לחומוס עצמו: החוקרים גילו כי כל זני החומוס התרבותי, אלה שעובדו על ידי בני האדם, מכילים רמות גבוהות בהרבה של טריפטופן
צוות המחקר הלך אחורה בזמן ומצא שכבר לפני כעשרת אלפים שנה קיבל האדם החלטה חקלאית גורלית, אשר במסגרתה בחר אילו גרגרי חומוס לגדל מבין עשרות זני בר.
על פי טענות המחקר, בחר האדם בזן ייחודי המכיל כמויות גדולות של טריפטופן, מבלי להבין את התהליך הכימי והביולוגי המשפר את הרגשתו.
"הספקולציה שלנו היא שהאדם ידע שהמזון הזה עושה לו טוב", הסביר למעריב ד"ר כרם. "הוא ידע להתמקד במה שעשה לו טוב. גם כאשר לוקחים חיות, כל חיה יודעת מה היא צריכה לאכול. כל ציפור יודעת מה לאכול ומה לא לאכול".
אגב, אותה חומצת טריפטופן נמכרה בסוף שנות השמונים בטבליות, כמו שנמכרים היום כדורי פרוזק.
החוקרים מדגישים כי תגליתם מפתיעה ביחס לכל מה שידענו על התקופה הקדומה. עד כה העריכו שהאדם בחר להשקיע בגידולים מסוימים בהתאם לגודלם, לתנאי האקלים ולהיותם נפוצים בטבע.
בהקשר זה, ראוי לציין שגרגרי החומוס המוכרים לנו היום לא היו נפוצים במיוחד, ונראו בדיוק כמו גרגרים רבים אחרים מה שמחזק את הסברה שהבחירה בהם לא היתה מקרית.
הביות של החומוס התרחש במסגרת המהפכה החקלאית באזור קטן יחסית בדרום-מזרח טורקיה, בחלק התיכון של נהר הפרת. לדברי פרופ' גופר, האנשים שחיו באזור באותה תקופה לא היו שונים מאיתנו בכל הקשור למבנה הפיזי או ליכולת האינטלקטואלית.
"לאנשים שבחרו את הבחירות הללו לפני עשרת אלפים שנה היו חושים מחודדים מאוד", אמר גופר. "הם היו בדיוק כמונו, ואולי יותר טובים. אנחנו איבדנו עם השנים חלק מהחושים, ומתקשים לבצע בחירות טובות כמו אלה שהם ביצעו".
למיליוני ישראלים לא נותר אלא להסכים ולהודות שהבחירה בזן החומוס הייחודי היתה רגע מאושר במיוחד, שמשפיע על חיינו עד עצם היום הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
