בעיות של משפחה
הפרעות אכילה הן מחלה משפחתית ולא רק של החולה ה"רשמית". אב שולט, אם מתומרנת והרבה מאד "סיפורי כסף"
לפני חמש שנים התקשרה אלי אמא של נערה בת שש-עשרה, שהייתה מאושפזת במחלקה סגורה בגין אנורקסיה. זה היה האשפוז השני שלה, והאמא פנתה לברר מה אני יכולה לעשות למען בתה. הבת גם לא הלכה ללימודים בתיכון מזה חצי שנה לפני האשפוז. הבהרתי לה, שאם רצונה שאעזור להם, עליה להוציא את הבת לחלוטין מהאשפוז, מפני שהוא סותר לחלוטין את שיטתי, והטיפול אינו רק בבת. היא ובעלה יצטרכו לבוא יחד עם הבת לקורס שלי ל'חשיבה חדשה', ואני מבטיחה לה שהבת תצא מהאנורקסיה לתמיד. אגב – אילו הבת הייתה מעל גיל שמונה-עשרה, כלומר לא קטינה, לא הייתי רואה כהכרחי טיפול בהורים.
האמא אמרה בבית החולים מה רצונה לעשות, ושם אמרו לה, שאם תוציא את הבת לא יקבלו אותה בחזרה, במקרה שאני אכשל. זה היה די מוזר בהתחשב בכך שהם נכשלו בטיפול בבת באשפוזה הראשון. עובדה שהיא חזרה לשם. האם נכנסה לפאניקה, וניסתה לשכנע אותי לטפל בבת במקביל לאשפוז. סרבתי, כי מדובר בגישות שממש מתנגשות חזיתית זו בזו.
ההורים הוציאו את הבת מאישפוז, הגיעו יחד איתה לקורס, והיא נרפאה לתמיד מאנורקסיה, חזרה ללימודים, השלימה בגרויות, והיא בריאה ושלמה.
בלמעלה משני העשורים האחרונים טיפלתי בעשרות נערות, בחורות ונשים שסבלו מאנורסיה, בולימיה, ואכילה כפייתית, המלווה במשקל יתר מופרז. במשך השנים גיליתי מודל המאפיין את כל הלוקות בהפרעות אכילה. חשוב לי לציין, שאכילה כפייתית שמלווה במשקל יתר מופרז - מקורה זהה לחלוטין לאנורקסיה שהולכת עם רזון קיצוני. זו אותה גברת בשינוי אדרת.
מה למעשה גורם להפרעת אכילה?
בשונה מהגישה המקובלת, המודל שגיליתי מוכיח, שהפרעות אכילה הן מחלה משפחתית ולא רק של החולה הרשמית. שפע ושליטה הם שני הגורמים הבעיתיים במשפחות של בנות ונשים עם הפרעות אכילה. במשפחות אלה האב שולט ללא מצרים בכל בני המשפחה, ובפרט באם. על פי רוב שליטתו נסתרת, באמצעים תת-קרקעיים, כשעל פני השטח הוא מציג את עצמו כחלש או מסכן, ש"האם הרעה" שולטת בו.
האם של הבולימית או האנורקטית לא עובדת מחוץ לבית לעתים קרובות עד להפתיע, ואם היא עובדת מדובר בעבודה פשוטה יחסית, לא קריירה, ולא כזו שמאפשרת לאם מימוש הפוטנציאל האמיתי שלה.
לעתים קרובות יש מה שאני מכנה "סיפורי כסף" במשפחות האלה. אב שהפסיד כסף רב באופן פתאומי, אב שהסתבך בפלילים בהקשר כלכלי, אב שמרוויח לפעמים המון כסף ובתקופות אחרות הוא מובטל,
או אבות עשירים שמונעים כסף מבני משפחתם, או נותנים אותו בשילוב עם הטפות.
איך זה גורם להפרעות אכילה?
האם הנשלטת והמתוסכלת מחפשת (באופן לא מודע) מישהו אותו תוכל היא לנהל. מבין ילדיה היא בוחרת (בחירה לא מודעת, יש להדגיש, לעולם לא מדובר ברוע) את הבת הרגישה ביותר, הלהוטה ביותר להשביע רצון. בבת הזו היא שולטת באופן מוחלט, החל בבחירת בגדיה, המשך בבחירת חבריה משני המינים וכלה בלימודיה, מקום מגוריה ועיסוקה.
היא 'שואבת' מהבת פרטי-פרטים על חייה, כולל עניינים אינטימיים. לאחר כל שיחה עם האם הבת מרגישה מרוקנת ומושפלת, כאילו חדרו לתוכה ולקחו בכח משהו, והשאירו אותה מוחלשת ונגזלת.
חיי המשפחה של הלוקות בהפרעות אכילה בלתי מספקים: השפע בצורתו כאהבה ובצורתו ככסף זורם בזרזיפים קטנים, מקוטעים, עם הפסקות ארוכות מדי. הבת נשלטת בדרכים רבות כל-כך בכל תחומי חייה, גם בגיל ההתבגרות ואפילו אחריו, עד שביאושה היא מוצאת רק דרך אחת להחזיר את השליטה לידיה: אוכל.
האנורקטית כאילו אומרת "אתם שולטים בכל היבטי חיי, אבל יש דבר אחד בו אני שולטת, וזה הפה שלי, מעכשיו לא יכנס מאומה (או כמעט מאומה) לפי". הבולימית אומרת אותו דבר אבל ביתר תחכום: "כדי להדגיש את שליטתי, אני גם אכניס וגם אוציא, וכך ארגיש יותר שליטה בענין". האכלנית הכפייתית כאילו אומרת: "אתם לא תגידו לי כמה לאכול, אני אקבע לעצמי". האבסורד הוא, שתוך זמן קצר הן מאבדות שליטה גם על התהליך הזה, וממשיכות בו גם כשהן כבר חולות מאד.
הן כולן 'ילדות טובות', שכל בני המשפחה לוקחים מהן אנרגיה בדרכים שונות ומגוונות, וגם 'חבריהן' עושים זאת, והן תמיד מעניקות, מאפשרות לאחרים לקחת, ואינן מודעות כלל לצרכיהן שלהן. כשמדובר באנורקטיות, הן 'מצליחות' לפעמים לאחד את המשפחה סביב מחלתן, ומטבע הדברים אינן יכולות לוותר על המחלה. אחדות המשפחה תלויה במחלתן. לכן כה חשוב לטפל בכל המשפחה כשמדובר בקטינות.
מדוע אני כל-כך מתנגדת לאשפוז?
האשפוז הכפוי הוא בעצם מאסר למי שאינן עברייניות, והוא מכיל האכלה/האבסה כפויה, ושיחות על דימוי הגוף ודימוי עצמי. זה שיא השליטה בנערות האלה, שהגורם העיקרי למחלתן הוא העדר שליטה שלהן בחייהן.
איך זה יכול לרפא? הרי האבסה כפויה נאסרה בכנסת לפני זמן קצר כשמדובר בפיטום אווזים. הנערות האלה פחות סובלות מאווזים כשכופים עליהן לאכול? מה גם שהשיחות על דימוי גוף ודימוי עצמי לא רלבנטיות. בניגוד לדעה המקובלת, אין קשר בין מחלתן לבין צילומי הדוגמניות המורעבות, אלא לבעיות המשפחתיות.
הן אינן יכולות להכיל שפע, כי מעולם לא קיבלו אותו קודם. על כן הן דוחות אותו בצורתו כאוכל.
רק אחר-כך הן מקבלות דימוי גוף מעוות. מעולם לא דברתי עם חולה בהפרעת אכילה על אוכל, מפני שהאוכל הוא רק הסימפטום ולא הבעיה. המשפחה היא הבעיה.
אז מה אני מציעה - שניתן להן למות? מובן שלא. למרבה המזל אנחנו בכלל לא צריכים לבחור בין הרע לנורא. בין מוות לבין אשפוז כפוי והאכלה בכח. יש דרך שלישית, קצרה יותר, יעילה ואנושית יותר, שתוצאותיה ארוכות טווח. היא כוללת שני היבטים: האחד, החזרת השליטה על חייה שלה לחולה בהפרעת אכילה. השני, ריפוי ההורים הפנימיים. מדובר בשיטה שעוזרת לכל אדם בנוגע למגוון גדול מאד של בעיות, ועובדת מהר וביעילות לריפוי הפרעות אכילה.
מה זה הורים פנימיים? מח האדם ורקמות העצבים שומרים חוויות, המוקלטות בזו אחר זו כמו על ווידאוטייפ. אפשר להזכר בחוויות אלה, 'להשמיע' את ההקלטות, ואפילו לחיות אותן מחדש. לכולנו יש הקלטות מהורינו. לא רק מה שאמרו לנו, אלא מה ראינו שעשו, איך התנהגו, הבעות פנים, וגם איך פירשנו את המתרחש.
הפרשנות שאנשים נתנו כילדים למציאות, להתרחשויות, למערכות היחסים וליחסי הכוחות - קובעת במידה רבה את הדפוס שהם יוצרים. בבגרותם משחזרים אנשים לעתים קרובות את מה שראו אצל הוריהם, או-על פי החלטה - את ההיפך הגמור.
למשל: למדה אצלי בקורס אשה, שפירשה את יחסי הוריה, כאילו אמה ניצלה את אביה. היא החליטה באופן לא מודע, שהיא לעולם לא תהיה כמו האשה הזאת, והיתה יזמית ואקטיבית כמו אביה. היא התחתנה עם גבר שהקים עסקים שנכשלו שוב ושוב, בגד בה, וניצל אותה כלכלית. כלומר: היא נהייתה אביה, והתחתנה כביכול עם אמה.
בשיחה בינינו הראיתי לה, שהפרשנות שלה הייתה מוטעית ושהוריה היו מאושרים מאד יחד. הם קיימו זוגיות מהאסכולה הישנה: הוא פרנס ועבד במקצוע שנחשב גברי, היא ניהלה את הבית, וכשהגיע - פינק אותה כאילו היא פרח עדין. שניהם נהנו מכך.
החדשות הטובות הן שניתן לרפא את החלקים הבעייתיים והחולים בהקלטות אלה. זה עובד בצורה מדהימה, מהירה ויעילה כל כך, שאנשים משתחררים מטראומות שונות, כאבים שהם סוחבים מהילדות ודפוסים מגבילים וגורמי-סבל בתוך זמן קצר, זה מאפשר יצירת מערכות יחסים בריאות, זוגיות טובה, הורות חיובית, והצלחה בתחומים שונים.
ריפוי 'ההורים הפנימיים' - מדוע זה חשוב?
רוב השיטות הפסיכולוגיות מטפלות בריפוי 'הילד הפנימי'. זה לא בהכרח מצליח, ומצריך טיפול ממושך, שעולה המון כסף למטופל, ויוצר תלות מתמשכת בין שני מבוגרים על בסיס קבוע. בנוסף, מי שהשפיע עלינו באופן שה'הקלטות' הפנימיות שלנו בעייתיות - הם ההורים. אין הגיון בלנסות לשנות את ההורים שלנו, ולא תמיד הם בחיים.
אנחנו יכולים גם יכולים לרפא את אותו חלק באישיותנו, שנקרא 'הורים פנימיים', כך שהם יהפכו להורים פנימיים תומכים, ועל ידי כך תהיה לנו תמיכה פנימית קבועה, שהולכת איתנו לכל מקום.
השינוי שזה מחולל הוא רב עוצמה, ותוצאותיו ניכרות מיד, ובכל תחומי החיים: זוגיות קריירה, חברויות, בריאות, כסף ועוד.
בהפרעות אכילה זה מאפשר לאנורקטיות לאכול באופן נורמלי, לבולימיות להפסיק להקיא, ולאכלניות כפייתיות לאכול בצורה בריאה, ולהשיל עשרות קילוגרמים מיותרים ממשקלן.
הגיעה אלי לקורס בחורה בגיל עשרים וחמש, שכבר עברה ניתוח לקיצור קיבה והורידה כתוצאה מכך רק 20 ק"ג. לקורס היא הגיעה במשקל 120 ק"ג ומדובר בבחורה נמוכה. בקורס היא ירדה 30 ק"ג, ולאחריו 40 ק"ג נוספים, כיום במשקל 50 ק"ג שמתאים לגובהה, היא מאושרת בריאה וחטובה.
מדוע חשוב להבין שלצילומי הדומניות הרזות אין קשר עם הפרעות אכילה? ראשית, מפני שגם אם יעבור בכנסת החוק המוצע שיאסור על צילום דוגמניות שה- BMI שלהן לא בריא (יחס מסת-גוף וגובה), עדיין יוכלו הפרסומאים לרטש תמונות במחשב למראה הרצוי להם.
שנית, מטרת כל הפרסומות היא לגרום לנו להאמין, שמשהו בנו פגום/חסר/טעון תיקון או השלמה, שרק המוצר שמוכרים לנו יכול להביא לכלל שלמות. אם נרכוש מוצר זה - מבטיחים לנו הפרסומאים - נהיה יפים/מוצלחים/מאושרים יותר. על כן בהכרח עליהם להציב בפנינו מודל שלמות שלא ניתן להשגה. הנסיון לרפא הפרעות אכילה על-ידי מלחמה במסרים אלה - נדון לכשלון.
שלישית, כבר הוכח, שדרכי הטיפול הקיימות בהפרעות אכילה אינן מצליחות! הרופאים והפסיכולוגים עצמם מודים, שיש להם רק 10% הצלחה, שפירושו יקיריי, שיש להם 90% כשלון. הייתם שמים את כספכם על סיכויי "הצלחה" כאלה?
רביעית, מי שמכיר אנורקטיות יודע, שהן לובשות תמיד טריינינגים ובגדים רחבים אחרים, כדי להסתיר את הרזון. זו הוכחה לכך, שאינן מחקות דוגמניות כלשהן!
חמישית, הבולימיות,למשל, אינן בהכרח רזות. טיפלתי בבולימיות שהיו אפילו שמנות.
ושישית, כפי שכבר ציינתי, שורש בעייתן של נשים עם משקל-יתר הנובע מאכילה כפייתית - זהה לזה של אנורקטיות ובולימיות. הגיע הזמן לשנות את ההתייחסות למחלה זו, ולטפל בשורשה האמיתי, ובאופן חדש, שאינו כולל שליטה. התוצאות החיוביות לא תאחרנה לבוא.
טל אור עוסקת בתחומים רוחניים המשולבים בפסיכולוגיה וריפוי. מזה כעשרים שנה היא מנחה קורסים וסדנאות בנושאים אלה. בעבר היה לה מדור ייעוץ במגזין 'את'
נא להמתין לטעינת התגובות
