נזק כפול

האם לחץ נפשי בילדים מזיק לרקמת המוח? ממחקר חדש עולה שכן, אבל רק כאשר מדובר בטראומה שנגרמה ממצב קיצוני

יעל גלר | 6/3/2007 13:13 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בשיתוף עם רופאים מבית-החולים הפדיאטרי ע"ש לוסיל פאקארד, הראה כי למוחם של ילדים שסובלים מהפרעת דחק בתר-חבלתית קשה (Post-Traumatic Stress Disorder), הפרעה נפשית הנגרמת מטראומה, נגרם נזק.

הנזק מתבטא בשינוי מבני אופייני; הקטנה של ההיפוקמפוס, מבנה שבין השאר מעורב בתהליכי זיכרון כמו גם בתהליכים רגשיים.

מתוצאות המחקר, שפורסמו בגיליון האחרון של כתב העת Pediatrics עולה כי התכווצות ההיפוקמפוס נגרמת ככל הנראה בגלל עלייה ברמות הקורטיזול, הורמון שמצבי לחץ מגבירים את הפרשתו.

החוקרים ביקשו להבין את השפעותיהם של מצבי הדחק הנפשי על התפתחות המוח, ולצורך העניין התמקדו בילדים שחוו סיטואציות קיצוניות. "הכוונה אינה ללחץ שנגרם בגלל עומס בשיעורי-בית או בגלל ריב עם ההורים", הסביר ד"ר ויקטור קאריון, פסיכיאטר מבית החולים הפדיאטרי ע"ש פאקארד אשר הוביל את המחקר. "אלא לסוג הלחץ שמעורר אירוע טראומטי משמעותי".

"מדובר אפוא בילדים שסבלו מהפרעה בתר-חבלתית בעקבות מצבים כגון התעללות רגשית, התעללות מינית, אלימות או חוויית אובדן קשה. כל אלו הם אירועים שעל-פי-רוב פוגעים בסיכוייו של הילד להגיע אל אבני הדרך ההתפתחותיות החשובות, ולפיכך הכרחי להבין את השפעתם לאשורה".
מעבר ממצב נפשי נורמלי למופרע

במחקר השתתפו חמישה-עשר ילדים, הצעיר מביניהם בן 7 והמבוגר בן 13, כולם סובלים מהפרעה בתר-חבלתית. גודל ההיפוקמפוס הוערך באמצעות MRI, פעם אחת בתחילת המחקר ופעם נוספות כעבור שנה עד שנה וחצי.

לאחר תקנונים לפי מגדר וגיל, נמצא שילדים עם סימפטומים חמורים יותר של ההפרעה ועם רמות גבוהות יותר של קורטיזול, היו בעלי סבירות גבוהה יותר להקטנה של ההיפוקמפוס ביחס לילדים שסבלו מסימפטומים קלים ומרמות קורטיזול נמוכות יותר.

לעובדה שהשינוי בהיפוקמפוס הלם את חומרת הסימפטומים ואת העלייה ברמת הקורטיזול, יש

מספר השלכות טיפוליות; הקורטיזול שייך לקבוצת הורמונים הידועים בשם גלוקוקורטיקואידים.

הגלוקוקרטיקואידים הוכחו כבעלי השפעה קטלנית על תאי ההיפוקמפוס של חיות-מעבדה, ומשוער שזו גם השפעתם על תאי ההיפוקמפוס של בני-האדם. ירידה בגודל ההיפוקמפוס עלולה להפוך את ההתמודדות והעיבוד של האירועים הטראומטיים לקשה יותר, מה שיגרום להחמרה בתחושת הלחץ ועלייה נוספת של הקורטיזול.

עליית הקורטיזול שוב תגרום להתכווצות של ההיפוקמפוס, ששוב תלווה בקשיי התמודדות ועיבוד, ששוב יעלו את רמת הקורטיזול וכן הלאה.

הפתרון: סיפור

"אחד הטיפולים הנפוצים להפרעת דחק בתר-חבלתית, הוא בהדרכת החולה לגולל סיפור שיאחד את החוויה הטראומטית", מסביר ד"ר קאריון. "אבל אם הלחץ משפיע על אזורים במוח שאחראיים על עיבוד מידע והרכבתו לצורת סיפור, ייתכן שדרך הטיפול הזו אינה אפקטיבית ושיש לשקול אותה מחדש".

לפי אחת התיאוריות הרווחות, כל אדם מסוגל לעומס רגשי מסוים; מנת-דחק מירבית שמושפעת הן מגורמים גנטיים והן מגורמים סביבתיים. כאשר ישנה חריגה מהמנה הזו (בין אם בעקבות אירוע קריטי אחד, בין אם בעקבות שניים ובין אם בעקבות מצב כרוני) ייתכן מעבר ממצב נפשי נורמלי למצב מופרע.

סימפטומים של הפרעה בתר-חבלתית, כאשר זו מתרחשת, כוללים בין היתר חוויה חוזרת ונשנית של האירוע הטראומטי (לרבות 'פלאשבקים', מחשבות חודרניות וסיוטים); הימנעות והתרחקות מכל דבר שעלול להזכיר את האירוע; כהות רגשית – אדישות, ריחוק, ניכור וחוסר יכולת לחוש חיבה או להביעהּ; סימפטומים שכוללים סף גירוי נמוך, עד התקפי זעם; והפרעות רגשיות כמו חרדה, דיכאון ונדודי שינה.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים