חיים מעבר לטראומה

מחקר חדש שתוצאותיו טרם פורסמו, קובע בניגוד למה שמקובל לחשוב, שניצולי שואה לא העבירו את טראומות האירועים לילדיהם, וכי הדור השני לניצולים אינו סובל מצלקות או סימנים פסיכיאטריים

ליאם אקשטיין | 16/4/2007 9:02

מחקרים רבים שנעשו בארץ ובעולם בקרב ניצולי השואה קובעים חד משמעית שהפצעים והצלקות הפסיכופתולוגיים אינם נעלמים. אלא שחוץ מזה, הדעה הרווחת הייתה שחוויותיהם של ניצולי השואה ממלחמת העולם השנייה פגעו גם בתפקודם ההורי וההנחה הייתה שהדור השני סובל גם הוא מסימנים פסיכופתולוגיים.

עבודות קליניות ומחקרים שונים, המתייחסים לפגיעות בפני אירועים טראומתיים, דיווחו כי נצפתה העברה בין-דורית של הטראומות הנ"ל. לעומת זאת, שני מחקרים אפידמיולוגיים קודמים לא גילו פסיכופתולוגיה מוגברת בקרב בני הדור השני לניצולי השואה בהשוואה לקבוצת ביקורת מתאימה.

כעת מוכיח מחקר ישראלי רחב היקף, שתוצאותיו עתידות להתפרסם בעוד כחודשיים במגזין The Israel Journal of Psyciatry, העיתון של החברה הפסיכיאטרית בישראל, שאכן הדור השני לניצולי השואה, אינו סובל מהפרעות פסיכופתולוגיות, בהשוואה לקבוצת ביקורת מתאימה.

אין שום הבדל

במחקר שנערך בקהילה במסגרת "סקר בריאות לאומי" של משרד הבריאות, אותרו בני הדור השני לניצולי השואה (כ-430 מבוגרים) וקבוצת השוואה של צאצאים להורים ילידי אירופה שלא חיו במדינות תחת השלטון הנאצי (כ- 417 מבוגרים).

תוצאות המחקר הוכיחו שלא נמצא כל הבדל בין שתי הקבוצות בכל המדדים של פסיכופתולוגיה, בריאות גופנית ושימוש בשרותי הבריאות שנבדקו. פסיכופתולוגיה, הוגדרה על ידי החוקרים כמצב בו ניכרים תסמינים של חרדה, דיכאון או דמורליזציה.

"מדובר בממצאים מאוד מרשימים בנוגע לניצולי השואה מאחר ואין מחקר בקהילה שלא מראה שהניצולים עצמם לא סובלים מצלקות פסיכולוגיות ובכל זאת הם הצליחו שלא להעביר זאת לילדים", מסביר הפסיכיאטר ד"ר יצחק לבב, מוביל המחקר, ויועץ לענייני מחקר של שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות.

"מסקנה אפשרית אחת היא שההורים, ניצולי השואה, בניסיונם להבטיח לילדיהם חיים טובים ובטוחים יותר, הצליחו לחסוך מהם את התוצאות של טראומות העבר שלהם, ההורים. כעדות חלקית לכך מצאנו רמת חינוך גבוהה

מאוד בקרב בני הדור השני לעומת קבוצת השואה".

"נושא החינוך מהווה עדות לא רק לשואה אלא גם לגבורה", הדגיש ד"ר לבב, "שכן הניצולים עצמם הצליחו לגשר על הפער בין חוסר החינוך הגבוה שהם קיבלו ובין מה שהצליחו להשיג עבור ילדיהם".

עוד הסבר לממצאי המחקר הוא 'קונספירציית השתיקה' שאפיינה את ניצולי השואה ויש לה אולי חלק בעובדה שהטראומות לא עברו דור.

לטענתם של ד"ר לבב וד"ר דפנה לוינסון, רכזת הסקר, ממצאי המחקר תומכים בשני מחקרים אפידימיולוגיים קודמים שנערכו בארץ ובסקנדינביה ושללו גם הם העברה בין דורית של טראומות נפשיות ובעקבותן הפרעות פסיכופתולוגיות.

"אין ספק שהחיים שלנו צבועים גם בחוויות של הורינו", מחדד ד"ר לבב, "אבל זה עדיין לא אומר שזה גורם לסימנים פסיכיאטריים בגיל המבוגר. ככל שאנחנו ראינו, והמחקר שלנו נעשה בקהילה, כלומר בסביבה הביתית של הנחקרים, אין סימנים פסיכופתולוגיים ומרבית הנחקרים לא פנו ולא הביעו כוונה לפנות בעתיד לעזרה פסיכולוגית או לטיפול כתוצאה מהטראומות שחוו ההורים".